ביום ג' (22/07/14) נערך דיון ראשון בוועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה לנושא חוק אמצעי זיהוי ביומטריים, לצורך קבלת דיווח על התקדמות הפיילוט ואישור דחיית סיומו בחצי שנה.
חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, המוכר יותר כחוק המאגר הביומטרי, נחקק כדי לקדם מעבר של כלל אזרחי ישראל לתעודות זהות חכמות. תעודות אלו יכילו מידע על טביעות אצבע וזיהוי תווי פנים של בעל התעודה ואמורות להקשות על זיופן. לצד התעודות אמור להיות מוקם מאגר ביומטרי שמטרתו מניעת זיוף זהות – הוצאת יותר מתעודת זהות או דרכון אחד. הקמת המאגר מלווה בביקורת רבה – הן על עצם הצורך בהקמתו והן על הסיכונים הכרוכים באבטחת המידע ושמירתו מדליפה לידיים לא נכונות. ביוני 2013 הוחל בשלב הפיילוט של התעודות והמאגר, כאשר המאגר אמור לפעול עד ארבע שנים כפיילוט – ואם לא יהפוך לקבוע, יבוטל.
בתחילת הדיון הניח היו"ר על שולחן הוועדה את בקשת שר הפנים לדחיית סיום תקופת המבחן (פיילוט) של המאגר הביומטרי בחצי שנה, מסוף דצמבר 2014 לסוף יוני 2015. הסיבה לדחייה היא העובדה שהפיילוט בן השנתיים התחיל בפועל חצי שנה לאחר המועד המתוכנן. בקשת הדחייה התקבלה בקולותיהם של חברי הכנסת דוד רותם (ישראל ביתנו) ומאיר שיטרית (התנועה) שהצביעו בעד ההצעה, ולמרות התנגדותה של חברת הכנסת תמר זנדברג (מרצ).
הדיון אופיין בחוסר עניין בולט וחוסר סבלנות של היו"ר רותם לשמיעת טיעונים מקצועיים ושאלות ענייניות מצד מתנגדי המאגר, חברי הכנסת ומוזמנים אחרים. כבר בראשית הדיון "השתלטה" סגנית שר הפנים, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו) על הדיון ופתחה אותו בהציגה את מטרתו – דו"ח חצי שנתי של משרד הפנים על התקדמות הפרויקט. גם חבר הכנסת מאיר שיטרית (התנועה), שהחליף את יושב ראש הוועדה לקראת סוף הדיון, נהג באופן דומה, ואף סיים את הדיון באמירות תוקפניות ופוגעניות כלפי חברי כנסת ומוזמנים לוועדה המתנגדים למאגר הביומטרי בכנותו אותם שקרנים המטעים ומפחידים במכוון את הציבור ובאמירות מסוג "לא מעניין אותי החוק", "הממשלה תעשה מה שהיא רוצה" וכדומה.
הדיון הענייני נפתח בהצגת המסקנות מחצי השנה הראשונה של הפיילוט – מיוני עד דצמבר 2013 – על ידי מר ברוך דדון, מנהל הפרויקט מטעם רשות האוכלוסין במשרד הפנים, ומר גוןקמני, ראש רשות המאגר הביומטרי במשרד הפנים. מר דדון הציג את תהליך היישום שכלל הדרכת הצוות והיערכות הדרגתית בכל לשכות של משרד הפנים וכן בנמל התעופה בן-גוריון. הוצגו נתונים מספריים של המאגר והתיעוד הביומטרי כאשר מספר הרשומות במאגר שנאספו בתקופת הדו"ח הוא 191,747. עד סוף יוני 2014 המספר גדל לכ-395 אלף רשומות במאגר. ראוי לציין כי בתקופת הדוח כ-50% ממבקשי תעודות זיהוי ודרכונים במשרד הפנים הסכימו לקבל תיעוד ביומטרי ולהיכנס לתוך המאגר הביומטרי.
מר קמני הבטיח כי הרשות משקיעה מאמצים רבים באבטחה והגנה על המאגר, ועד עתה לא נרשמו כל אירועי אבטחה חריגים. יחד עם זאת עדיין לא מונה מנהל אבטחת מידע קבוע למאגר הביומטרי, והרשות בוחנת מועמדים מתאימים. המאגר ומערכת התוכנה הנלווית משמשת להשוואת פרטים ביומטריים כדי לאתר ניסיונות של כפל זהויות. לצורך כך משתמשים במנועי חיפוש קיימים של השוואות ביומטריים, כאשר הפתרון הקיים אינו מספק ויש כוונה לרכוש מערכת נוספת שתאפשר השוואה מדויקת יותר. המערכת מגנה מפני שני תרחישים: הראשון הוא כאשר אדם כבר נמצא במאגר ויש התאמה לפרטים הביומטריים המוזנים למערכת, השני הוא כאשר אדם מגיע עם נתונים ביומטריים דומים לאדם אחר במאגר. בכל תקופת הדו"ח התגלו כמה מאות אי התאמות, שהועברו לבדיקה ידנית על ידי רשות האוכלוסין. הוגשה רק תלונה אחת במשטרה על ניסיון התחזות במכוון, כשכל השאר זה בעיות טכניות בתהליך ההרכשה.
לא ברור האם הנתון על ניסיון התחזות אחד עד עתה מייצג את הצפוי בעתיד, משום שלא ברור אם עברייני הונאה ומעילות אינם מבקשים תיעוד ביומטרי בשלב זה, או שלהפך, העבריינים מנצלים את תקופת המבחן לצורך החדרה של נתונים ביומטריים שקריים.
נחיצות המאגר טרם נבדקה
שתי שאלות מרכזיות עלו מצידם של חברי הכנסת. ראשית, האם המאגר אכן נדרש ואין דרך חליפית, כמו תשאול בלבד, על מנת להבטיח זיהוי חד ערכי של מבקשי התיעוד; שנית, האם ההפרדה לשני מאגרים נפרדים – אחד הוא מרשם האוכלוסין בו מוחזקים מרבית הנתונים ואחד הוא המאגר הביומטרי הכולל את טביעות האצבע ותמונת פניו של האדם וכן קוד זיהוי מספרי שאינו מספר תעודת הזהות – מבטיחה כי לא יעשה שימוש מזיק בנתונים הביומטריים במידה והמידע ייפול לידיים זרות. ההפרדה לשני מאגרים אכן משפרת את היכולת להגן על הפרטיות, אך העובדה שלידי רשות האוכלוסין נמסר כלי המאפשר זיהוי תעודת הזהות על פי קוד הזיהוי במאגר ולהפך (לצורך ביצוע בירורים מול המאגר), נותנת פתח לשימוש לא חוקי במאגר על ידי גורמים פנימיים או חיצוניים. לדעתי יש צורך לבחון אפשרות להחמיר בנושא זה ולהפקיד את החוליה המקשרת בין שני המאגרים בידי גוף שלישי, למשל משרד המשפטים, שרק דרכו יוצלב מידע בין שני המאגרים.
בהמשך ניתנה רשות הדיבור לשורה של מוזמנים המתנגדים למאגר הביומטרי ובהם ניר הירשמן, פרופסור דני דולב, פרופסור קרין נהון, דורון שמעוני ואבנר פינצ'וק. כל הדוברים הביעו התנגדות למאגר הביומטרי ולא לעצם השימוש בזיהוי ביומטרי כחלק מתעודות הזהות והדרכונים שהמדינה מנפיקה. ההתנגדויות נוגעות כאמור בשני תחומים: הנחיצות שלא נבדקה עד הסוף ושבחינתה מוטלת על האחראים על המאגר, והסכנה שביצירת מאגר המכיל בתוכו את המידע הביומטרי של כל התושבים במדינה. ההנחה היא שבסופו של דבר המידע ידלוף, ואז הנזק יהיה עצום, למשל ניתן יהיה בקלות להפליל אזרח, לזהות בכל מקום בעולם אזרחים ישראלים וגם לאפשר לשלטון לעשות שימוש לא חוקי במאגר.
נראה כי למעט חברת הכנסת תמר זנדברג שהביעה התנגדות חד משמעית למאגר מאותן סיבות שהועלו בדיון, יתר חברי הכנסת מבינים את הסכנות אך מוצאים גם תועלת רבה במניעת פשיעה, זיהוי מהיר של אנשים (לדוגמא אחרי פיגוע) וכדומה. לסיכום הודיע היושב ראש כי הוועדה תתכנס בהמשך לקבלת דו"ח חצי שנתי נוסף שבמסגרתו יושם דגש על תוצאת בדיקת הנחיצות של המאגר.