עוד לא נפסק הירי בעזה, עוד לא הופקו הלקחים מהמלחמה הנוכחית ועוד לא שולמו פיצויים בגינה לתושבי הדרום, וכבר גורמים במשרדי הביטחון והאוצר מפריחים הערכות על תוספת התקציב הנדרשת לצבא. נראה שאין הרבה קשר בין ההערכות השונות שנעות בין ארבעה מיליארד שקלים ל- שבעה מיליארד שקלים שאמורים להתווסף למערכת הביטחון מלבד העבודה שכך או אחרת אנחנו – ציבור משלמי המסים – נקבל את החשבונית בסוף.
כמו סבבי המלחמה בעזה, שאין בהם לא תוחלת ולא שינוי אמיתי של המציאות באזור, כך גם סבבי המלחמה התקציביים בין משרד האוצר למשרד הביטחון הם חסרי תוחלת, ונעדרי כוונה אמיתית לשנות את המציאות באזור התקציבי של תקציב הביטחון. כזכור, גם בסוף 2013, מספר חודשים לאחר אישור התקציב ולאחר הכרזותיו של שר האוצר שתקציב הביטחון הנמוך מזה שנים מבטא סדר עדיפויות חדש, אושרה העברה תקציבית אדירה בת חמישה מיליארד שקלים למשרד הביטחון. בין הנפגעים מההעברה ההיא: קופת הביטוח הלאומי ותקציבי המשרדים החברתיים שנופחו במיוחד לשם כך. אז האוצר החביא רזרבות בתקציבי המשרדים, בעיקר אצל חמשת המשרדים של שרי יש עתיד, והעביר את הרזרבות למשרד הביטחון.
סבב המלחמה התקציבי יחל כבר מחר, עם העברה תקציבית גדולה בת ארבעה מיליארד שקלים למשרד הביטחון, וגם הפעם הנפגעים הם תקציבים בעלי משמעות כלכלית וחברתית רחבה: מיליארד אחד יגיע בין היתר מקיצוץ בתשלום חובות המדינה, בפיתוח מקורות מים ומפעלי קולחין ומקיצוצים בתקציבי תחבורה ציבורית. יתר הסכום יבוא לידי ביטוי בהגדלת ההרשאה להתחייב (כלומר בתקצוב פרויקטים לפי ביצוע עתידי) ובהגדלת "ההוצאה המותנית בהכנסה".
מעניין לציין שנפגעי ההעברות התקציביות – משתמשי השירותים הציבוריים בחינוך, בבריאות, ברווחה ובתחבורה, משלמי המסים שמשלמים יותר ומקבלים פחות או מקבלי הקצבאות בביטחו הלאומי – לא מפוצים על הפגיעה בהם: במה שונה מורה שאיבדה את עבודתה על רקע קיצוצים בחינוך מעובדת מפעל בדרום שאיבדה את עבודתה על רקע המלחמה? במה שונה אדם שנהרג בתאונת דרכים עקב מחסור בתשתיות תחבורה ציבורית, מאדם שנהרג מפגיעת טיל בביתו?
ההעברה התקציבית מחר היא יריית הפתיחה של סבבי העברות תקציביות ממקורות אזרחיים ליעדים צבאיים בתקציב 2014, ושל גיבוש התקציב לשנת 2015. הצבא, שנהנה מתמיכה ציבורית ניכרת במקביל למגמת ההקצנה בחברה, מרגיש נוח מאי פעם לא לדפוק חשבון לאף אחד, ואין לדעת לאן הכספים הולכים. הרי אם הצבא לא מספר לנו כמה כסף הוא השקיע במסע הפרסום המגוחך, אם להודות על האמת, בכיכובו של אורי גלר (שבדרך פלא לא ניצל את כוחות העל שלו כדי לשמור על החיילים בשטחי הכינוס וברצועה), אז למה שהצבא יספר לנו לאן הולך הכסף בהעברות התקציב הללו? מה הוא מתכנן לעשות עם הכסף? האם הוא מתכנן לרכוש נגמ"שים ממוגנים ולמנוע פגיעה חמורה בחיי אדם כפי שאירע בתקרית של חיילי גולני בעזה?
כך, גם המטרות שלשמן כבר עכשיו מועברים המיליארדים בוועדת הכספים לטובת מערכת הביטחון, נותרות לא ידועות, וזה כתוב שחור על גבי לבן בפנייה התקציבית:
זה לא חייב להיות כך. שאול אמסטרדמסקי כתב על השקיפות של תקציב הביטחון האמריקאי, איך האזרח הפשוט יכול לדעת מה מימנו כספי המסים שהוא משלם, וכיצד השקיפות הזאת משרתת דווקא את מערכת הביטחון של האמריקאים, כי אנשיה יכולים לעמוד מול הציבור ולספר לו איך הם יכולים לקצץ כאן ולהוסיף שם.
אצלנו זה לא קורה, והציבור נשאר לספוג שוב ושוב: שוב הערכות חסרות בסיס על כמה כסף יידרש למערכת הביטחון (ובהעדר שקיפות לא מופרך לשער שגם התקצוב לא יילך למקומות הנכונים), שוב חוסר תוחלת אל מול מלחמות מתוקשרות ומיותרות על הכסף שיינתן לצבא ושוב חשבונית שמגולגלת בסופו של דבר אל הציבור.
נ.ב.
נחשו איזה עוד העברה תקציבית תעלה מחר לאישור בוועדת הכספים בצמוד לדיון בהצעת חוק מע"מ אפס? ניחשתם נכון, העברה תקציבית לרשויות מקומיות ביהודה ושומרון, בתמורה, כנראה, לתמיכת הבית היהודי בהצעת החוק של לפיד. ההעברה אף גדולה ב-10 מיליון שקלים יותר ממה שתוכננה בעבר.
העברות תקציביות – סיקור המשמר החברתי:
One comment
Pingback: קופסת השימורים התקציבית | המשמר החברתי