נכחתי אתמול (ה', 30/10/14) בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות שדנה בתופעת הזנות בירושלים. יו"ר הוועדה הינו דוד צור, ממפלגת התנועה, ונכחה שם גם הח"כית שולי מועלם מהבית היהודי. חברי ועדה שלא נכחו היו תמר זנדברג ממרצ ואף לא חיליק בר, מהעבודה. עליזה לביא, ח"כית מיש עתיד, שהינה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, נכנסה באמצע לכמה דקות. היא בירכה את היושבים בוועדה וחיזקה אותם ואת חברי הכנסת על עבודתם.
הדבר שהכי בלט לי בדיון, היה לראות את הניתוק בין מגדלי השן – מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, ומחלקת הנוער באגף ירושלים אל מול "האנשים בשטח" כפי שכונו ע"י צור, עמותות כגון עלם ודומות לה. והרי ההסבר:
הדיון החל בבשורה אופטימית לירושלים: עיר בירה יקרה, אמנם את סובלת מצרות רבות – אך מזנות אינך סובלת. מסקר שעורך משרד הרווחה, שעדיין לא סוכמו כלל ממצאיו, עולה כי בירושלים יש כ-40 אנשים בלבד העוסקים בזנות. אכן, לא נקלט. רק בפברואר צוטט שר הרווחה כשאמר שכ-700 תלמידים בתל אביב עוסקים בזנות. אז אמנם ירושלים שונה מתל אביב בדברים רבים, אך עדיין, ירושלים היא העיר הכי גדולה בישראל מבחינת מספר תושביה. ועם זאת, גם מנהלת מחלקת הנוער באגף ירושלים אמרה כי לא ניכר כי קיימת תופעת זנות בירושלים, ואף נציגי המשטרה טענו כי לא נפתחים תיקים בנושא וכי כל דירת מסתור שמשתמשים בה לצורך כך, נסגרת מיד. תוארה כמעט אוטופיה. מכאן עלתה תמונת מצב כי לא קיים צורך במסגרת טיפולית אשר תטפל ספציפית בתופעת הזנות בירושלים, משום שכפי שנאמר עד כה – לא קיימת כלל תופעה כזו!
זאת היה עד התערבותן של נציגות על"ם, שסיפרו כי הדברים שהן רואות בשטח, אינם כפי שמתואר בוועדה. שהן מפעילות "שֶלטר" – מחסה למתבגרים וצעירים מחוסרי בית, ומהם שומעות על שירותי מין שהם מעניקים עבור טובות הנאה שונות – מכסף עד ג'ינס וכדומה. ניכר כי ההגדרה ל"זנות" משתנה בין נציג אחד למשנהו, וכנראה בגלל זה, הנתונים מעט שונים בין אגף הרווחה לבין על"ם. נציגות על"ם תיארו מצב בו צעירות וצעירים, שכבר מכירים בבעייתם ורוצים לטפל בה, נתקלים בקושי של רשימות המתנה ארוכות למסגרות הטיפול הקיימות. בנוסף, יש חוסר במסגרת כזאת בירושלים. הן אף הוסיפו כי לירושלים קיימים מאפיינים אחרים לתופעת הזנות מתל אביב או חיפה, כי מאפייני העיר גם שונים. אך כהגדרה לזנות, הם בהחלט הבהירו כי ההגדרה היא מתן שירותי מין, כלשהם, תמורת טובות הנאה, כלשהן.
התסכול בדיון הזה היה נעוץ במנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן. כאשר נאמרו הדברים מפי נציגות על"ם הוא טען כי הוא לא מתייחס לנתונים שלא נאספו דרך אגף הרווחה. שבעצם אין לכך תוקף. כאן יש לציין לחיוב את חברי הכנסת צור ומועלם, שלא הסכימו להתעלם מהפער הגדול שקיים בין סילמן לנציגות על"ם. צור טען כי לא ניתן להתעלם מהדברים שאנשי השטח, שמכירים את האנשים ושומעים אותם כל הזמן, מביאות לוועדה. רק לאחר התערבות חברי הכנסת, סילמן הסכים לשמוע את דבריהן ואמר שיהיה מוכן לבחון את הדברים. עם זאת, הוא הוסיף ואמר כי יש צורך להבין שישנה עדיפות כרגע לטיפול בנגב, אזור בעייתי יותר בתחום הזה מאשר ירושלים.
הדיון נחתם בדבריהם של חברי הכנסת צור ומועלם, שסיכמו ואמרו שניכר כי אכן קיים צורך במסגרת טיפולית מותאמת לטיפול בזנות, שקיימת בערים אחרות, אך לא בירושלים. בוועדה נכחו גופים שונים, כגון נציגה ממרכז תמר, נציגה מיחידת המתבגרים של העירייה, נציגים מהוסטלים וכדומה. השיח התנהל בצורה מכובדת על ידי צור, שרצה לשמוע את הגורמים הרלוונטיים והתייחס בכובד ראש לדבריהם.
לא התנהלו הצבעות בוועדה זו, התקיים שיח לצורך הבנת הנושא, וציפייה לסקר הסופי שייתן אגף הרווחה, שיכיל את הנתונים, בתקווה הנכונים, על תופעת הזנות בישראל.
לקריאה נוספת:
