ביום רביעי הקרוב (09/11/14) תציין הכנסת את יום המאבק בעוני, פרי עבודה של הפורום למאבק בעוני בו לוקח חלק גם המשמר החברתי. דגש מיוחד יינתן על יישום המלצות ועדת אלאלוף כבר בשנת התקציב 2015. כשירות לציבור, אנו מביאים רקע ונתונים אודות הנושאים שיעלו על סדר היום (דיור בהישג יד, חינוך דיפרנציאלי, עוני בקרב ילדים, תקנים לעובדים סוציאליים). פרטים נוספים אודות יום המאבק בעוני בכנסת
****
הישגי תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים של ה-OECD בשנת 2011 אמנם היו גבוהים במידה ניכרת מהישגיהם במחזור הקודם של המבחנים, אולם בהשוואה למדינות אחרות בעלות הישגים דומים לאלו של תלמידי ישראל נמצאה בישראל שונות גבוהה בציוני התלמידים. שונות זו מלמדת על פערי הישגים בין מגזרים ובין שכבות סוציו-אקונומיות. כך, ישנו פער של 18% בהשגי מערכת החינוך העברית לעומת הערבית, ופער של 27% בין האשכולות הכלכליים-חברתיים הגבוהים לנמוכים (עמוד 8).
בנוסף ישראל נמצאת בראש סולם העוני בין 34 הכלכלות המפותחות וממשיכה להיות אחת המדינות בעלות אי השוויון הגדול ביותר בהכנסות כשאחד הגורמים המשפיעים ביותר על אי שוויון זה הם הפערים ברמת ההשכלה (דה-מרקר).
ההכרה כי הדרך לצמצום פערים בחברה עוברת בצמצום הפערים בחינוך אינה חדשה, ותוכניות לצמצום הפער קיימות בארץ משנות השישים. תוכניות אלו עברו גלגולים שונים בעקבות דוחות וועדות שונות (שושני, דברת ומדד שטראוס, מדד הטיפוח העדכני של משרד החינוך). אופן התקצוב של מערכת החינוך כיום (יסודי וחטיבות ביניים, בהן נוצרים הפערים המשמעותיים) מתחלק לכמה חלקים עיקריים: תקציב בסיסי, הנקבע לפי מספר התלמידים בשכבה ומחולק לגודל כיתה נורמטיבי (תקציב זה מתייחס לעשירון הטיפוח בו נמצא בית הספר); רכיב המפצה בתי ספר המפעילים כיתות גדולות; ורכיב מדד הטיפוח, המחלק את בתי הספר לעשירונים לפי מאפיינים כלכליים-חברתיים, ומעניק תוספת של עד 7% משעות ההוראה. כדאי לציין כי אופן התקצוב ניתן לבתי הספר כשעות הוראה, דבר אשר בפני עצמו מהווה גורם להיווצרות פערים: שעת מורה בעלת ותק אינה עולה כשעת מורה מתחילה, ואיכות המורים בבתי ספר "חזקים" צפויה להיות טובה יותר מאשר זו שבבתי ספר באשכולות הנמוכים.
(במאמר מוסגר ראוי לציין שדוחות ומחקרים רבים מתקשים לקשור באופן ישיר בין תקצוב ורמת השגים, הן בשל ריבוי המשתנים והן בשל אופן יישום התקציב – תוכניות הפעולה והחינוך הקונקרטיות – להן השפעה רבה על השגי התלמידים).
אולם, מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי רכיב הטיפוח (הרכיב הדיפרנציאלי המרכזי בתקציב מערכת החינוך), נשחק לאורך הדרך. מאחר וכ-40% משעות הלימוד בפועל הן שעות תוספתיות, שאינן חלק מתוכנית הלימודים הבסיסית, חלקו של רכיב הטיפוח (7%) נשחק וסך השעות התוספתיות המוקצות לבתי הספר אינן מוקצות באופן דיפרנציאלי ופרוגרסיבי (ממוצע השעות המוקצות לחמשת האשכולות הנמוכים הינו 1.59 שעות לעומת 1.63 לחמשת האשכולות העליונים, פערים הגדלים בהשוואה בין החינוך הממלכתי-עברי לממלכתי-ערבי). לשחיקה זו יש להוסיף את ההשקעה של רשויות מקומיות חזקות בחינוך ותשלומי הורים, המגדילים את הפער בצורה משמעותית.
באוקטובר 2010 דנה ועדת החינוך בנושא: תקצוב דיפרנציאלי למערכת החינוך ככלי לצמצום פערים – לציון יום העוני. יו"ר הועדה, זבולון אורלב אמר כי "לא רק שמערכת החינוך לא תורמת לצמצום הפערים, אלא תורמת להנצחת הפערים ואולי אף להרחבתם". נכתבו מספר דו"חות העוסקים בנושא הפערים בחינוך ובפתרונות של תקצוב דיפרנציאלי.
בראיון עם השר פירון באתר עבודה שחורה מספטמבר 2011 הובע חשש כי התקצוב הדיפרנציאלי יגלוש למודל מדינת רווחה שאריתית בדומה לנהוג בארה"ב: השקעה ציבורית נדיבה בשכבות החלשות, בעוד המעמד הבינוני נדרש לממן מכיסו אחוז ניכר משירותי החינוך. עפ"י מודל זה סך כל ה"עוגה" התקציבית לחינוך נשאר ללא שינוי או אפילו קטן. האם השקעה בתלמידים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות תהיה על חשבונם של תלמידים במרכז הארץ בחינוך הממלכתי שגם הם אינם זוכים לחינוך מיטבי לפי הסטנדרטים הנהוגים ב-OECD, מה שעלול להגדיל את הנטל על ההורים ולדחוף תלמידים לחינוך הפרטי?
בתשובה אמר השר פירון כי "קודם להפעלת סל תקצוב דיפרנציאלי יש לקבוע בחוק סל אישי לתלמיד. סל זה אמור להגדיר את כלל חובותיה של המדינה לחינוך מיטבי של כל תלמיד בישראל. כל עוד לא מופעל סל אישי מוגדר, לא ניתן להפעיל תקצוב דיפרנציאלי אלא בדרך של הוספת תקציב לשכבות חלשות". בדיון שהתקיים לאחרונה (16.7.14) בועדת החינוך, הבטיחה מנכ"לית משרד החינוך כי המשרד עובד על יצירת סל אחיד לתלמיד לו ייתווספו רכיבים דיפרנציאליים. בהתאם לדברים, תקציב המשרד השנה אמור לבטא את השינוי בשיטת התקצוב. להבטחות אלו כדאי להוסיף את הקושי בביצוע שינויים בתקציבי החינוך, בשל התנגדות גורמים העשויים להפגע ממנו (אלו הממומנים היטב, כמו החינוך הממלכתי-דתי), התנגדות מצד בעלי תפקידים במשרד או קיצוצים בתקציב החינוך.
למעוניינים, שלושה מודלים לתקצוב דיפרנציאלי שהוצעו לאחרונה: מכון מילקן, המציע שמירה על מסגרת התקציב תוך שינוי חלוקת העוגה – פגיעה בתקצוב החינוך ברשויות החזקות והעברתו לרשויות החלשות. כמו כן תקציב הבסיס לתלמיד זהה קבוע ללא התייחסות למאפיינים אישיים של התלמיד. אלו באים לידי ביטוי ברכיב הדיפרנציאלי של התקציב; המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמבקש לחזק את החלשים ולא להשיג צמצום פערים ע"י החלשת החזקים. לשם כך יש צורך בהגדלת התקציב או באיגום משאבים קיימים, התוכנית מורכבת מסל בסיסי לתלמיד (בהתאם לגודל הכיתה) ותוספות המושפעות ממגמת הלימודים, שפה ותרבות (לימודי קודש, לימודי השפה הערבית או שמירה על תרבות המוצא של התלמידים), ורכיב דיפרנציאלי מובהק המושפע מהרקע הכלכלי-חברתי של התלמיד; ומרכז אדוה, שהרפורמה שהוא מציע מתמקדת יותר במבנה ותוכן מערכת החינוך – ביטול ההקבצות וההסללות, לימוד תכנית הליבה במלואה, בתי הפסר לא יאפשרו נשירה או פליטה של תלמידים אלא ימשיכו לטפל בהם במסגרתם. כל אלו אמורים להיות מבוססים על תקציב ציבורי בלבד, ללא הסתמכות על תשלומי הורים, מימון תוכניות לימוד ע"י עמותות ותאגידים עסקיים.
מאידך, יש הטוענים כי אופן הקצאת המשאבים הקיים במערכת החינוך משביע רצון והבעיה איננה בחוסר במשאבים אלא באי יעילות השימוש בהם עקב ניהול ופיקוח צמוד מדי של משרד החינוך על בתי הספר. לדבריהם נדרשת יותר אוטונומיה למנהלי בתי הספר כדי שהשימוש במשאבים יגיע לאלו שזקוקים לו באמת.
הדיון מתרחש על רקע חוסר השקיפות בפעילות משרד החינוך ואופן חלוקת התקציב, אשר מקשה על בחינה של יעילות המערכת והתוכניות השונות בה. זאת למרות בנייתה המתוכננת של מערכת שתרכז את כל הנתונים הללו, או שמא המערכת כבר קיימת אך עוד לא נחשפה לעיני הציבור.
עוד מדיוני יום המאבק בעוני בכנסת:
2 comments
Pingback: שחיקה ארוכת שנים במספר העו"סים – מול עלייה בשיעור הנזקקים לסיוע | המשמר החברתי
Pingback: מרבית המלצות ועדת אלאלוף בנושא דיור ניתנות ליישום ללא חקיקה | המשמר החברתי