ביום ג' (18/11/14) התכנסה ועדת הכלכלה לדון בנושא מחירי מוצרים נטולי גלוטן עבור חולי צליאק. אקדים ואסביר מה לי ולמחלת הצליאק: מחלת הצליאק, דגנת בעברית (או בשמה הקודם – כרסת), היא מחלת מעיים הנגרמת עקב רגישות לאחד ממרכיבי החיטה, חלבון הנקרא גלוטן. זהו בדיוק החומר שיוצר את הקרום הסוגר את הלחם, כולא את בועות הפחמן הדו-חמצני בעת האפייה וכך מסייע לתפיחתו של הלחם. הגלוטן נמצא גם בשעורה ובשיפון, אך לא בדגנים אחרים. ובכן, לפני כ-20 שנה התגלתה אצלי מחלה מוזרה, שבסופו של דבר הוכחה כאלרגיה לחיטה. זו לא בדיוק דגנת, התסמינים שונים, אבל החיטה היא אותה חיטה.
הדיון בוועדת הכלכלה נפתח באיחור גדול, עקב התארכות הדיון הקודם. בראש הוועדה ישבה ח"כ איילת שקד, אחת ממגישות ההצעה. אולם הדיון היה מלא מפה אל פה, גם סביב השולחן וגם בשורה השנייה. לפי אתר הכנסת, המוזמנים היו: "משרד הכלכלה, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד הבריאות, משרד האוצר, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, איגוד לשכות המסחר, איגוד רשתות השיווק, רשתות שיווק, התאחדות התעשיינים, עמותת צליאק בישראל, ארגוני צרכנים, המועצה לשלום הילד, יצרני ויבואני מזון ומשקאות, יצרני ומשווקי תרכובות מזון לתינוקות, מיי סופרמרקט, המוסד לביטוח לאומי, נציגי יבואנים של מוצרים ללא גלוטן, יצרני מזון ללא גלוטן, עמותת ידיד, שונות".
אינני בטוח שכל המוזמנים הגיעו, שהרי עד שנציג אומר את דברו, אין לדעת את מי הוא מייצג. נראה לי שנציגי הממשלה הגיעו בחסר, אחרת משרד האוצר ומשרד הכלכלה, שהייתה לגביהם התייחסות רבה, היו מגיבים. מי שכן נכח הוא נציג מכובד מטעם משרד הבריאות, הפרופסור איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור. לא אציין מי הם נציגי היצרנים, היבואנים והמשווקים שהיו בדיון, כי זה יראה כמו תשדיר פרסום. אולם אציין את דן סלומון, פעיל מרכזי במאבק למען חולי הצליאק, שהגיע עם עוד ארבע שותפות לדרך. האמת היא שח"כ שקד נתנה לו כמעט את כל הבמה, ובצדק, כי מה שעושה פעיל חברתי אחד במשך חודשים ספורים, לא עשו רבים במשך עשרים שנה.
מתברר שח"כ מאיר שטרית הגיש בכנסת הקודמת הצעת חוק בנושא, שנעצרה בגלל הקדמת הבחירות. ח"כ יעקב אשר אמר שהוא וחברים מגישים כעת הצעת חוק, שמן הסתם מבוססת על ההצעה הקודמת. פרופסור גרוטו עידכן שמאז ששרת הבריאות נכנסה לתפקידה, נושא התזונה המיוחדת קיבל עדיפות, וכעת פועלת בעניין ועדה של המשרד והיא צפויה לסיים את עבודתה תוך חודש.
עלות הייצור של הקמח התחליפי – פי ארבעה מזו של קמח רגיל
מי שהציג את הבעיה לוועדת הכלכלה היה יצרן מאפים ללא גלוטן. הוא ציין שיש לקמח התחליפי שני מרכיבים: המרכיב הנפחי, שעולה פי שניים או שלושה ממחיר קמח חיטה, וחמרים מדביקים שעלותם גבוהה גם היא. כמות הצרכנים, לעומת זאת, קטנה. אי אפשר לקבוע מה העלות הכוללת של הקמח, כי יצרנים שונים משתמשים בהרכב שונה, אבל היא מוערכת בכ-6 ש"ח לק"ג. המחיר הזה גבוה פי ארבעה מעלותו של קמח רגיל, העומדת על 1.5 ש"ח לק"ג.
בעיה נוספת שהוצגה היא תוספת העלות שגורמת התקינה. התקן הישראלי, GNP, קובע שתכולת הגלוטן במוצר לא תעלה על 20 ppm (כלומר 20 חלקים למיליון). אלא שרק ארבעה מפעלים עומדים בתקן. היצרנים הגדולים אמנם מייצרים הרבה מוצרים שעומדים בתקן, אך הם אינם מוכנים לשאת בעלויות התקינה הנוספות ולכן הם אינם מתייגים את המוצרים בתווית "ללא גלוטן".
התקינה משפיעה גם על נושא היבוא. בגלל התקינה מתעכבות מכולות בנמל עד לבוא הבודקים, ומכך נגזרות עלויות נוספות. הועלתה הצעה שלא לערוך בדיקות נוספות לגבי ספק שכבר אושר, אבל כאן הזכירה ח"כ מרב מיכאלי את פרשת רמדיה, כשכולם סמכו על היצרן ולא היו בדיקות חוזרות.
ועוד לעניין היבוא: המגבלה היא שמותר בישראל יבוא מקביל רק מאותם מפעלים בחו"ל שמהם מתבצע היבוא של הספק הראשי. דוגמה שניתנה: יצרן אטריות מסוים באיטליה מחזיק עוד שלושה מפעלים בעולם. היבואן הראשי בישראל מייבא מוצרים רק מהמפעל באיטליה. אף שהוא אינו מייבא כלל את האטריות ללא גלוטן, הרשויות בישראל מחייבות את היבואנים האחרים לרכוש את האטריות הללו רק מהמפעל באיטליה. הדבר מבטל את כח המיקוח שלהם ומונע תחרות חופשית.
דן סלומון סיים את הדיון במילים נרגשות: הוא תרם הרבה למען המדינה, הוא אינו מתכוון לעבור לברלין, והוא מצפה שהמדינה תשתתף איתו במימון עלותה של המחלה שבה לוקים ילדיו. ח"כ שקד הודיעה שהיא תבקש מיו"ר הוועדה לזמן דיון נוסף בעוד חודש. יהיה כדאי לעקוב.
ולבסוף אומר קצת משלי: הפריע לי שלא היה באולם נציג של החולים. היו הורים שדיברו על זה שנמנע מילדיהם מעדן זה או אחר (שוב, בלי שמות). זה חשוב וכואב, אבל אף אחד לא סיפר את מה שאני עובר כל שבוע בסופרמרקט – מדפים שלמים, בעצם מעמדים שלמים, הם מחוץ לתחום. ולא רק מאפים כמו לחם, עוגות, ופלים וכל השאר, אלא גם מרקים, מעדנים, והרשימה ארוכה. יש יצרנים שמתחשבים ומשתמשים בעמילן תירס, תפו"א, טפיוקה, אבל רובם בוחרים בפתרון הקל – קמח חיטה. מי שלא יכול לצרוך קמח חיטה נדרש לפנות למחלקה האורגנית, היקרה. וגם שם צריך לבדוק כל מוצר לגופו, כי גם שם רבים המוצרים הכוללים חיטה מלאה ומוצרים אסורים אחרים. ומה עם מזון מהיר, כמו פיצות, פלאפל, קפה עם עוגה? חשבתם מה קורה לאדם כמוני כשחש רעב קל בעיר? המבורגר אולי? בברצלונה מוכרים המבורגר עם לחמנייה מיוחדת לצליאקים; בארץ לא.
