הזיכיון הפרוע, קרן השיקום המגוחכת, דיון שמסתיים בכלום. עדות מצונזרת לחברה מצונזרת
[העבירו את העכבר על הקטעים המושחרים לקריאה]
"אני מבקש מכם לצאת" אמר שוב הסדרן בדיון ועדת הכלכלה (ג', 23/06/15) על זיהום הנפט בערבה וחברת קצא"א (קו צינור נפט אילת אשקלון), לא בדיוק הדרך הטובה ביותר לעסוק בחברה שמצליחה ליצור אסונות סביבתיים שנה אחר שנה בזכות חיסיון שמוטל על כל פעילותה מסיבות פסאודו־ביטחוניות.
לפני שעזבו לדיון אחר שהתנהל במקביל, הסבירו ח"כ חנין (הרשימה המשותפת) שיזם את הדיון וח"כ זנדברג (מרצ) שמשנת 2011 ישנה שרשרת בלתי נגמרת של דליפות מצינור הנפט שמתחזקת החברה, שמיקומו חסוי, שהזיכיון עליו שניתן ל-49 שנים יפוג ב-2017 ושזו הזדמנות פז לתקנו. משהלכו, השאירו את הוועדה עם חברי כנסת חדשים ויו"ר מחליף, ח"כ יעקב פרי (יש עתיד).
הח"כ הטרי חאג' יחיא (הרשימה המשותפת) אמר אחריהם דברים פנטסטיים, כיאה למי שתמימותו טרם נמחצה על ספסלי חוסר הפעולה של הכנסת: "השאלה היא אם אנחנו צריכים לדון במה שהיה או לדון במה שיהיה. הזיכיון הוא לעוד שנתיים, אנחנו צריכים להחליט שהמדינה תתחיל עכשיו להקים חברה שתיקח את הסמכויות מקצא"א. החיסיון לא אומר שלא יהיו תקנים ואם זה כתוב בזיכיון אנחנו נתקן חוק שיעקוף את הזיכיון. לא מרוצים? שילכו לבג"ץ".
נציגת משרד האוצר אפרת נחלון משוחחת לאחר הדיון עם מנכ"ל קצא"א אייל כהן, איש האוצר לשעבר. משמאל עו"ד קצא"א צבי ניקסון. (צילום: עומר שכטר)
בניגוד לח"כ חאג' יחיא, היו"ר פרי לא הגיע במטרה לדון במה שיהיה, לתקן חוק או לעשות משהו שיפריע לחבריו האלופים במיל' להמשיך לכהן כחברים בדירקטריון. בעוד שבפתח הדיון הוא אמר "אנחנו נשתדל לסכם את הדיון בצעד שהוא עד כמה שניתן אופרטיבי", הדיון הסתכם בלא כלום. אבל על זה בהמשך.
הנאה שלווה
"במשך תקופת הזיכיון ייהנה המפעל מחזקה מוחלטת ובלתי מופרעת בו", כך כתוב בזיכיון קצא"א בפרק הנושא את השם הביזארי "הנאה שלווה במשך תקופת הזיכיון". אייל כהן, מנכ"ל קצא"א, הוזמן לדבר סביב שולחן הוועדה ולא ממש נראה כמי שחווה הנאה שלווה. הוא הכריז שהחברה עומדת בכל התקנים המחמירים ביותר ושהיא מממנת את שיקום עברונה מכספה אף על פי שאינה מחוייבת לכך לפי הזיכיון (תודה אייל). הוא אף הכריז על הקמת קרן בסך 30 מליון שקל לשיקום האיזור. הערכת המשרד להגנת הסביבה לנזק שנגרם בעברונה עומדת על 130 מליון שקל; אדם טבע ודין מעריכים את הנזק ב-526 מליון שקל. 30, אגב, זה פחות מ-130.
נציגת הלשכה המשפטית של המשרד להגנת הסביבה הודיעה שקיימת חקירה פלילית נגד קצא"א בעוון הזיהום, ושהם שוקלים תביעת נזיקין אזרחית תקדימית נגד החברה. "זה בעצם אומר שהמדינה תובעת את עצמה", תהה באוויר היו"ר פרי. להחליט שהחברה תהיה כפופה לחוקים בסיסיים כמו חוק התכנון והבנייה שאפילו צה"ל כפוף אליהם זו פגיעה בביטחון, אבל לתבוע את עצמנו זה בסדר. העיקר שבסוף תהיה שלווה.
על טענות הגופים הירוקים לא טרח המנכ"ל להשיב. נציג מגמה ירוקה בדיון ידע לשאול את שאלת השאלות – "למה אנחנו צריכים צינור נפט בין אילת לאשקלון?", בעוד מאיה יעקבס מעמותת צלול הסבירה כי "זה זיכיון לעוד חמישים שנה על פי קריטריונים של לפני חמישים שנה". את הלחישה שלה על "פניות שקיבלנו לבטל את הדיון" בקושי הצלחתי לשמוע, להבא אזכור לשבת לידה.
תגישו בקשת חופש מידע
"לא ישולמו לממשלה שום מסים, היטלים, מכס, אגרות, ארנונות, תמלוגים, מילוות חובה… לא יוטלו שום מס הכנסה, היטלים או תשלומי חובה דומים על דיבידנדים או ריבית המשתלמים על ידי בעל הזכיון", נכתב בזיכיון, תחת הפרק בעל השם התמציתי "מסים". וכיאה לחברה שפטורה מכל אלו, שר האוצר הוא האחראי על החברה, ונציגת משרד האוצר הגנה בחירוף נפש על ההון־שלטון־חיסיון ("אין שום בעיה של שקיפות") אף יותר מנציגי קצא"א הרבים שדיברו בדיון. היא גילתה ששר האוצר הקים ועדה בינמשרדית לבחינת זיכיון החברה, אך דאגה להדגיש שהיא כרגע מתכנסת בלי פרוטוקולים (כי חושבים שחברי הכנסת הם אידיוטים) ושאם מישהו רוצה מידע שיגיש בקשת חופש מידע (כאילו אין תקנון לכנסת: "ועדה רשאית לדרוש מנושא משרה או מממלא תפקיד מידע מסמכים ודו"חות שבתחום סמכותו").
כשהיו"ר פרי הקריא את סיכום הדיון של מנהלת הוועדה, הוא הקריא בין היתר: "הוועדה תובעת ממשרד האוצר לכנס בדחיפות ישיבת עבודה בשיתוף משרדי הגנת הסביבה והתשתיות וכל הגורמים הנוספים הרלוונטיים ולקבל החלטות בעניין נחיצותו של הצינור, צו החיסיון, המשך תוקפו של הזיכיון, השנים המתחייבות בתנאי הזיכיון, לרבות המשך פעילותה של חברת קצא"א. הוועדה מבקשת להעביר אליה בכתב, בהקדם, את מסקנות השר והחלטותיו". נציגת האוצר שוב הזדעקה וקראה "מדובר בעבודה מאוד מאוד מורכבת, שלוקחת זמן, ואנחנו נעדכן את הוועדה כשנסיים", היו"ר פרי ענה לה "אני מקווה שלא נגיע למצב שההקדם שלי שונה מההקדם שלכם".
נציגי קצא"א ונציגת האוצר לא נבהלו יותר מדי מאיומו המרומז של היו"ר פרי. בסוף הדיון הם יצאו כדבוקה אחת וריכלו על משתתפי הדיון, מספרים על הפעיל הסביבתי שהנהן בזמן שהם נאמו, על פקיד המשרד להגנת הסביבה שאחרי הדיון אמר להם שהם צודקים אבל אין מה לעשות ואלו העמדות של המשרד או על חוסר הנחיצות של הדיון. לא ניכר שהם הוטרדו יותר מדי מחברי הכנסת או ארגוני הסביבה. הם פסעו מעדנות על המדרכה הירושלמית והשמש זרחה מעליהם, כנראה בדרכה לשקוע עלינו.
