בישיבה שהתקיימה בוועדת הכספים דנו נציגי האוצר ומעט מחברי הכנסת שחברים בוועדה בנושא החוק להפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה. הדיון נתקע אי שם בין וויכוח על נוסחים ועל עובדות.
בשיבת וועדת הכספים ב-13 באוקטובר הציג האוצר את לשון החוק להפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה. בנימוקים לחוק הוסבר שאחת הסיבות העיקריות לשינוי יעדי ההוצאה והגרעון הוא הצורך לממן את ההסכמים הקואליציוניים. יו"ר הוועדה, חבר הכנסת גפני (יהדות התורה), הודיע כי אינו מוכן לדון בהצעת החוק כל עוד האוצר לא משנה את הכתיב בפתיח ומוציא את ההתייחסות לצורך לממן את ההסכמים הקואליציוניים. לטענתו, מתנהל מסע תקשורתי כנגד עלות ההסכמים הקואליציוניים ונוסח החוק רק יאשר את טענות המבקרים.
מצער שרצונו של יו"ר הוועדה להגן על הסכמים אלו גובר על הצורך לומר את האמת, גם אם היא לא נעימה. נראה שהשיקול התקשורתי גובר על השיקולים המקצועיים. במקרה הזה, אמינות הניתוח הכלכלי של הדרג המקצועי חוסלה בהבל פה עקב שיקולים זרים.
הצעת החוק המתוכננת מגדילה משמעותית את יעדי הגרעון – מ-2% בחוק הנוכחי, היא מגדירה יעד גרעון של 2.9% לשנת 2016 ואח"כ ירידה הדרגתית עד 2021, בה מתכוננת הגעה ליעד גרעון באחוז זהה לתכנון בשנת 2015 – 1.5%.
המשמעות של צעד זה הנה הגדלת הוצאות הממשלה בעתיד הקרוב תמורת התחייבות להפחיתו בעתיד, או בקצרה – "אחרי המבול", וחבל שכך. עוד יותר מצער שנושא זה כלל לא נידון בוועדה.
ההצבעה נדחתה והיא תתקיים בצמוד להצבעה על התקציב. בשלב זה, עד ניסוח החוק מחדש, לא ישונה יעד הגרעון.
