מקום: משרדי קרן היינריך בל, סמטת הר-סיני 2, תל-אביב
מועד: יום חמישי, 12 בנובמבר 2015, 17:30.
נוכחים: יפתח בריל, גילי רעי, דניאל דור, טל-אל וייסמן, אריה לוי, עלינא גרין, חובב ינאי, ארן רונדל, תני גולדשטיין, ליה נירגד, חנה אלבג, נירית מוסקוביץ', גיל גן-מור, בעז רקוץ', האריס אנגלמן, שני גולדברג, יוסי עמרם, אילנה בן-עזרא (הצטרפה אחרי תחילת הישיבה)
רשם: יפתח בריל
ריכוז החלטות
המשמר החברתי יסייע למטה המאבק במתווה הגז בסכום של 3,000 שקלים.
סיכום הדיון
ליה – פותחת את הישיבה. אנחנו עובדים זה כמה חודשים על תכנון תכניות העבודה בפורומים שונים. בסופו של דבר צריכות לצאת מהתהליך תכניות יעילות שישרתו את השאיפות שלנו. במהלך העבודה התברר שישנן כמה שאלות בסיסיות שללא תשובה עליהן נתקשה לנסח תכניות מדויקות. המקום המתאים ללבן את השאלות האלה הוא הפורום הזה. להנחיות שיעלו מכאן לא יהיה תוקף של החלטות ועד, אבל הן יתנו כיוון לכתיבת התכניות.
[נערך סבב היכרות]
פעילות המשקיפים
ליה – מבקשת מחובב, רכז המשקיפים, הציג את האתגרים המרכזיים שלנו בכנסת.
חובב – שאלה ראשונה: למה אנחנו מצפים מהפעילים שלנו בכנסת? זה צריך להיגזר ממטרות הארגון. התקופה האחרונה, שבה לא הכל דפק כמו שצריך, התחברה אצלי למחקר שכתב עלינו סטודנט לייעוץ ארגוני. הוא טען במחקר ש"אנשי הארגון אינם מסכימים על חזון משותף לארגון" (בניגוד להסכמה על הפעולות בטווח הקצר). חשוב לי לשים על השולחן את קיומו של חוסר הסכמה כזה.
אני מחלק את הציפיות שלי מהפעילות בכנסת לשניים. (1) שהמשקיפים יהיו מיומנים מספיק להפיק תועלת ארגונית מכל דיון, לרבות ביטוי עמדת הארגון בוועדות, הוצאת חומרים טובים לזירה הציבורית, מילוי טפסי מעקב וכתיבת עדויות. היום אנחנו לא שם. בינתיים אני מסתפק בכך שהמשקיפים מכסים את הדיונים וממלאים טפסים, ומעדכנים אותי ואת הדובר במידת הצורך. אם יש לנו חומרי מחקר רלוונטיים – גם להעלות אותם בדיונים.
ליה – ברור לנו שהגענו להישגים מרשימים מאוד, אבל אנחנו רוצים יותר. איך משיגים יותר?
חובב – לדעתי הפער בין הציפיות למציאות נובע מהניסיון של ה"משמר" להיות גם: גם להביא חומרים איכותיים, וגם להיות ארגון אזרחי עממי. אנחנו צריכים לצמצם את המתח בין שני ההיבטים. הדרך היא לייצר קבוצת משקיפים מנוסה ומחויבת מספיק, שלא הצלחנו לייצר עד היום. בינתיים המשקיפים באים והולכים, ואיכות עבודתם משתנה באופן אקראי. בנוסף יש לקבוע סדרי עדיפויות. לא פעם נשמעת אצלנו הגישה שלפיה אנחנו מעוניינים להיות פתוחים לכל אזרח ללא הבחנה, וצריך להודות שבאופן הזה לא נגיע למומחיות המקווה.
דניאל – אני מסכים שאין מצב שמעורבות פעילה ויוזמת שלנו בכנסת תצמח מאליה. המשקיפים לא יקחו את זה הלאה בעצמם. אנחנו צריכים לשנות את סדרי העדיפויות של רכז הכנסת, המנכ"ל ושאר הצוות, כך שאירועים של התערבות יזומה שלנו בוועדה יוכנו ביסודיות מראש ובתיאום בין המחקר, המשקיפים וכו'. לפיכך יש לעשות הבחנה מושגית בין שני אפיקים: פעולה באמצעות המשקיפים הרגילים, ופעולות יזומות שבהן יקחו חלק, גם בתוך הוועדות, אנשים מרכזיים בארגון.
גיל – עוד לפני שמגיעים לדיון על דיבור בדיונים, צריך לחשוב על עצם הניסיון להשפיע באמצעות פעילות התיעוד. נבחר, למשל, שתי הצעות חוק פרטיות ושתי הצעות חוק ממשלתיות ונעשה עליהן עבודת עומק. נכין את המשקיפים, נמפה את בעלי האינטרס, ונאפשר למשקיפים לדווח בדיוק מה קרה בוועדה, האם המידע הממשלתי שנמסר היה מדויק ומלא, מי נשמע בדיון ומי לא, האם יש שאלות שלא עסקו בהן, מי ניסה להשפיע על החקיקה וכו'.
ליה – אמנם יש לנו כבר פרויקט דומה שנקרא "חוקים בזרקור", אבל גיל הציע כמה כיוונים שעדיין לא ניסינו.
תני – מנקודת המבט של הדובר, נוח מאוד שהמשקיפים אינם מדברים כמשקיפים, ואז אפשר להפוך אותם לעיתונאים/תחקירנים. אבל טוב יותר לארגון, מבחינה תדמיתית, להציג את הארגון גם כאקטיבי. אשר לדרך לעשות את זה – לא מנקודת מבט של דובר – אני לא בהכרח מסכים עם דניאל. בדרך כלל אנחנו לא נהיה מוכנים מראש, ונצטרך לקפוץ למים גם בלי הכנה מושלמת. למשקיפים שלנו יש רעיונות מצוינים וצריך לאפשר למשקיפים עצמם לפמפם אותם. (נותן דוגמה ספציפית לרעיון של משקיף)
ליה – מידת הסיכון שאנחנו מוכנים לקחת היא סוגיה שתעלה במקומות רבים בדיון הזה.
גילי – אני מציעה לא לשאוף לצמצם את ה"שפגאט" (המתח בין מתנדבים למקצועיות). אבל בהינתן שימור המתח הזה, אפשר להציע סדרי עדיפויות מסוגים אחרים, למשל סדרי עדיפויות בין התכנים שבהם אנחנו רוצים לשים את הדגש שלנו.
טל-אל – אני מבקש להתייחס לסוגיית המשאבים שחובב תיאר כמין "נעלם" בהקשר של רמת הפעילים. ייתכן שאפשר להביא לדיון ספציפי אנשים משני הסוגים – משקיפים רגילים ונציגים מקצועיים. ומאחר שהקושי הוא עם המתנדבים המקצועיים, צריך להקדיש את עיקר המשאבים לטיפוח החלק הזה.
יוסי – משקיף לא צריך לשבת בוועדה כמו דחליל. אם אפשר, כדאי לשמר כמה משקיפים קבועים, לרכז אותם, ולעודד אותם להשתתף בדיונים. שנית, צריך לבדוק מי מהמשקיפים מגיע לכנסת הכי הרבה, ולשלב אותם בדיונים שהם מעוניינים בהם, כי הם יודעים לאן הם באים.
ליה – אני רוצה להתייחס לביטוי שחובב נקט לגבי המשקיפים שלנו – "אקראיות". אנחנו צריכים לפעול באופן מסודר לצמצום מרכיב האקראיות, הן במפגשי גיוס המשקיפים, שיכולים להיות ממוקדים בקהל עם פוטנציאל מיוחד, או בהכשרות שאנחנו עורכים למשקיפים, שבהן נקדיש מאמץ מיוחד לקידום המשקיפים המיומנים ביותר. אשר לשאלת ההשפעה: יכול להיות שמה שיש לעשות הוא לבחור קבוצת ח"כים באופן שרירותי לחלוטין ולהכריז שהם יהיו נתונים למעקב מיוחד של המשקיפים שלנו. אני מציעה לחשוב אם אפשר לנצל את המשקיפים שנמצאים בכנסת גם לעבודה כלשהי במסדרונות. אני חושבת שיש לשקול הכשרת משקיפים לחונכים של משקיפים אחרים, כדי לפנות את הרכז לעבודה במסדרונות הכנסת.
נירית – אני רוצה להתייחס לתוצרי המשקיפים. אני מתוסכלת מהעובדה שהתוצר שעליו אנחנו שמים את יהבנו הן דווקא העדויות. רוב העדויות אינן מתעדות אירועים יוצאי דופן, כי אירועים כאלה פשוט אינם קורים לרוב בוועדות. המצב הזה מוביל לתסכול. ראשית, גם כשמתרחש משהו בוועדה, המשקיפים לא תמיד מודעים לאפשרות או לחשיבות שבדיווח מיידי לחובב או לתני. שנית, מאחר שהכל מתפרסם באתר, ישנה ציפייה שהכל יקבל חשיפה בערוצים השונים שלנו, והציפייה הזו בהכרח אינה מתממשת משום שלאור כמות החומרים שלנו, את הרוב לא ניתן לקדום. אני חושבת בלי הרף איך אפשר להפוך את המוני העיניים שלנו בכנסת לחומר מתאים יותר להפצה. כמו כן, אפשר לחשוב על המתנדבים שלנו כמי שעורכים סקרים בין לשכות חברי הכנסת ופעולות אחרות, מעבר לנוכחות בוועדות.
בעז – אני חושב שצריך להיות ברור שגם אם נבחר להסתכן יותר, רכז המשקיפים הוא ה"שסתום". בעבר היו משקיפים שעשו לנו צרות מול מזכירויות הוועדות. דבר שני, אני רוצה לייעץ לך לחלק את הפעילות שלך לכמה תחומים – גיוס; הכשרה; ליווי שוטף; פעילויות נוספות. ראוי לחשוב מחדש על סדנאות ההכשרה שלנו, ולבחון אם הן מספיק טובות. אשר לליווי, רכז המשקיפים טובע במטלה הזאת, ואם אחרים יוכלו לפנות אותו לעבודה בעצמו בכנסת כולנו נרוויח מכך.
אריה – אני מסכים שכדאי לקדם התערבות שלנו בדיון, אני לא חושב שזה חייב להיעשות באופן ספונטני. בארגונים רבים הנציגים מדברים מן הכתב, באמצעות חומרים שהכינו עבורם מראש.
עלינא – צריך יותר הכשרות למשקיפים. יש ללמד אותם איך כותבים עדות. כמו כן צריך להקפיד על הדיוק בדיווח, משום שכאשר ערכתי השוואה בין הטקסט לבין הצילומים מצאתי פערים. דבר אחרון, חובה לשים יותר דגש על התהליכים שמתרחשים בכנסת, על איך מתנהל הדיון.
חנה – כמי שמקבלת את הטקסטים של המשקיפים, אני רואה שהתמקדות של משקיפה בוועדה קבועה משפרת מאוד את הערך הדיווחי של העדות שלה. משקיף כזה מתעניין בתחום שהוא מסקר ומפתח בו מומחיות.
שני – ההכשרות הן תנאי קריטי לכך שמשקיפים יתבטאו בדיון. יש להעביר סימולציות מקצועיות למשקיפים.
דניאל – ללא קשר לעובדה שיש לשפר את הטיפול במשקיפים, אני חושב שהיחס בין סיכון לתועלת שכרוך בפתיחת הסכר הוא גדול מדי. התועלת השולית של מצב שבו משקיף שלנו יאמר משהו בדיון היא קטנה. העניין החשוב הוא שנהפוך לשחקנים, וכאן העבודה מוטלת לא על המשקיפים אלא על הצוות. זה צריך לקבל קדימות בסדר היום של הרכז.
גיל – יש כאן שני כיוונים. האחד הוא עבודת השמירה – השיקוף של מה שקורה. חלק מהדברים שנאמרו נוגעים למעבר מעדות שהיא תיאור עובדתי לניתוח שיש בו תובנות מעניינות יותר לתקשורת ולציבור. השני הוא המעורבות בדיונים והבעת עמדה. כמי שייצג ארגונים פעמים רבות בכנסת, אני צריך לומר שזה לא פשוט: דורש הרבה הכנה, לעתים קרובות יש התפתחויות בלתי צפויות ומגיעים חומרים ברגע האחרון כמו הערות היעוץ המשפטי שמשנות את כל הדיון. דרושה חשיבה רבה בטרם נתחיל לבקש ממתנדב להביע עמדת הארגון. אולם אפשר גם להשתתף בדיון בדרך אחרת. למשל – לאסוף שאלות מהמתנדבים לפני הדיון כדי להעלות אותן בדיון. גם זו דרך להשפיע על הדיון.
תני – שלוש הערות על סיכונים. ראשית, כל מי שמשתתף בדיון מטה את הדיון למקומות שבהם הוא מעוניין. שנית, חוסר ידע הוא כלי, משקיף יכול לשאול שאלות בדיון, כפי שהח"כים שואלים שאלות. שלישית, צריך להציב למתנדבים קווים אדומים, מה אסור להגיד, ואז הסיכון פוחת.
ליה – אנחנו יכולים לשלוח משקיפים לדיונים עם תדריך מפורט בהרבה באשר למה שיש להתבונן בו בדיון המסוים שאליו נשלחו. כלומר, מעבר לתדריך הקבוע, להבין איזה מידע בדיוק רוצים לחלץ ברגע מסוים. צריך לצייד אותם ב"רשימת קניות".
חובב – החסם העיקרי של מחלקת המשקיפים היום הוא זמן עבודה. מתסכל שאין זמן לבצע כל מה שרוצים.
ליה – כבר בישיבה הקודמת הוסכם בוועד שצריך להעביר מטלות מסוימות מרכז המשקיפים כדי לפנות אותו לעבודה בכנסת.
פעילות המחקר
אני מבקשת לעבור לדון בעבודת המחקר. ב"חמשו"ש" שערכנו עלתה בבירור הקריאה לבדוק איך אפשר לנצל את עבודת המחקר העצומה שלנו ולהשיג לה חשיפה.
ארן – כשבנינו את פעילות המחקר פעלנו בדרך של דדוקציה: מהדברים שרצינו להשיג אל המשימות, וכך נוספו לאט לאט דברים. יש לנו פחות ניסיון לעשות דברים יזומים. צריך לפנות זמן לחשיבה, סיעור מוחות ויצירתיות, ולשם כך יש להזיז הצדה את המטלות השוטפות. העבודה באמצעות מתנדבים ממשיכה. אפשר לבזר משימות למתנדבים, אבל צריך שהתהליך יהיה מערכתי ויבוא ממני. כל התרחבות לתחומים נוספים דורשת קודם כל "השמנה", כדי שיהיה מה למרוח לרוחב. הסיבה שקיבלנו בעבר חשיפה בתקשורת או פניות מעוזרים פרלמנטריים נובעת מהפרישה הרחבה שלנו. אנחנו לא יכולים לוותר על הכיסוי הרחב לטובת התמקדות בנושאים בודדים.
גיל – האם אתה יכול לתאר בקצרה איך נעשה המחקר היום?
ארן – עיקר המחקר עד היום התבטא בכתיבת פירושים להצעות חוק. כל המתנדבים במחלקה משתתפים בזה. פרויקטים אחרים שלנו כמו המדד החברתי מתבססים על הפירושים האלה.
ליה – מה עדיין לא פתור מבחינתך באשר לתכניות לשנת 2016?
ארן – יש דברים חדשים שמצטרפים, כמו שיפור בהגשת בקשות חופש מידע. מה שחסר הוא זמן להשקעה באפיקים חדשים, כדי שלא נרדוף אחרי הזנב של עצמנו.
יפתח – הבעיה העיקרית של מחלקת המחקר אינה נוגעת לאיכות העבודה שהיא עושה כשלעצמה, אלא לכך שהיא אינה נתפסת במידה מספקת כמחלקת שירות לפרויקטים של העמותה. מי שמחליט כמה זמן להשקיע במחקר מסוים, ומה יש לחקור, צריך להיות המנכ"ל בהתאם לתכניות של כלל בעלי התפקידים. אין טעם להשקיע מאות שעות עבודה באיסוף מידע שלא תכננו כיצד לשתמש בו ולהפיץ אותו. חלק מהמשימות שהשתגרו במחלקת המחקר אולי מיותרות במלואן או בחלקן, וברגע שנוותר עליהן – יתפנה זמן למשימות שאינן מתבצעות.
חנה – יש לנו בעיה מובנית באתר בכל הקשור לפרסום חומרי המחקר שהכנו. מערכת האינדוקס של האתר לא מאפשרת איתור של החומרים, ולכן הם אינם נגישים לסטודנטים ולמתעניינים אחרים. אם החומרים יהיו מסודרים באופן מקצועי יותר, אפשר יהיה "לשווק" אותם לעיתונאים, למרצים באקדמיה וכו'.
בעז – מה שקרה עד היום במחלקה קרה מתוך העשייה ולא מתוך מחשבה מוקדמת. מיום הקמת המחלקה אנחנו עוסקים בשאלה איך לא לרדוף אחרי הזנב של עצמנו. העובדה שאנחנו עוסקים בשאלה הזאת כל כך הרבה זמן אומרת דרשני. ארגון ניטור כמונו צריך לדעת לספק, בקבועי זמן פשוטים, מידע הולם, לאו דווקא "אקדמי". צריך להשתחרר מטבלאות האקסל החביבות. אני מזכיר פגישה שהייתה לנו מזמן עם ליבי, שבה דובר על כך שהמשקיפים שלנו צריכים לעבור לפני כל דיון על חומרים מחקריים מארגונים אחרים, מה שלא נעשה היום מספיק.
גיל – אני חייב לומר בחיוב, כמי שנחשף לחומרים שנאספים במסגרת ה"מדד החברתי", שאלה חומרים איכותיים מאוד. כמות של 200 הצעות חוק במושב נראית לי מוגזמת. צריך לחשוב על איזון בין הכמות והאיכות והיכולת לרדת יותר לפרטים בניתוח. ישנם חוקים שנכללים במדד החברתי שאני מבין אחרי קריאה קצרה שהם אינם רלוונטיים לפעילות הארגון. חשוב להתמקד בהצעות החוק הממשלתיות, שהן שמכילות את הרפורמות הגדולות, על חשבון עיסוק בהצעות הפרטיות. דבר נוסף: חשוב לעסוק בפרטים של ההצעה ולא רק בתמיכה או בהתנגדות לה, כי שם הסיכוי לשפר את החוק. יש באתר שתיל רשימה של מומחים בחברה האזרחית לנושאים שונים. ניתן להיעזר ולחזק את הקשר עם גורמים שמתעסקים בנושאים כדי לשפר את הניתוח. ודבר אחרון, חשוב שיהיה ניוזלטר שמפיץ את חומרי המחקר האלה. רעיון נוסף: המשקיפים יצוידו בשאלות שהם יבקשו לשאול בדיון בוועדה, שיכולות להיות שאלות שיציעו עוקבי המשמר בפייסבוק.
ליה – גם מחלקת המחקר צריכה להיות פנויה לתכנון, כ-20 אחוזים מזמנה לתכנון כיווני פעולה חדשים, וכדי שתוכל לשמש כספקית שירותים למחלקות האחרות. אחד הדברים שעשויים להתגלות הוא שמשקיפים לא משתמשים בחומרי הרקע שכותבים עבורם, ואולי אפשר לצמצם את הפעילות הזאת. אשר לאיכות חומרי המחקר, לא נוכל לספק מחקרים מקצועיים שיוכלו לשמש מכוני מחקר מקצועיים, אלא אנחנו צריכים להיעזר בחומרי מחקר מקצועיים. לא צריך להמציא את הגלגל: יש שפע מומחים בעמותות וגופים אחרים שחשוב להיעזר בהם הרבה יותר מאשר היום. עיקר תפקידנו, ובזה גם פיתחנו מקצועיות מרשימה, הוא ההנגשה.
תני – אני מבקש לחלוק על הביקורת שעלתה כאן. מניסיוני העיתונאי, יש שני גופים שמספקים מידע שמתפרסם בעיתונים: (1) גופים שטחיים מאוד; (2) גופים שנותנים מידע מצוין ומעמיק, אבל לא מעודכן, כמו למשל האוניברסיטאות. חומרי המחקר שלנו הם שטחיים פחות מאלה של הגופים השטחיים, אבל הם גם מעודכנים, וארן יודע איך להפיק אותם לפי דרישה. אין בעיה לקרוא להם "מחקר". צריך גם לומר שבמחקר עוסקים לעתים קרובות בעניינים שלא ברורה עדיין תועלתם, וקשה להתחיל את המחקר בשאלה "מה מעניין".
דניאל – אני מוחה על ההבחנה שנשמעת כאן בין "מקצועי" לבין "לא-מקצועי". אנחנו מקצועיים במה שאנחנו עושים, שהוא כתיבה של חומרים נגישים ומעודכנים. שנית, יש באקדמיה אנשים מסוימים שאפשר, למרות הכל, לקבל מהם מידע בזריזות, ואת האנשים האלה חשוב שנכיר וחשוב שניעזר בהם. כמו כן: חשוב שכל תכנית עבודה של ה"משמר" תכלול התייחסות לכל המחלקות האחרות, אלא התכניות צריכות ליצור יחד את תכנית העבודה של המשמר. לגבי המחקר הבסיסי שתני דיבר עליו, אין לנו לוקסוס לעבוד למען הדורות הבאים.
ליה – אנחנו חייבים להפיץ את החומרים שכבר קיימים לכל מי שיכול להתעניין בהם – למשל הח"כים עצמם, עוזריהם, כתבי התחום שבו עוסק הדיון וכו'.
יפתח – אני מסכים עם ארן על כך שהיתרון העיקרי שלנו אינו במחקר מעמיק של נושא זה או אחר, אלא במיפוי רחב של שטח, ופרויקטים כאלה גם הניבו את עיקר ההצלחות שלנו. פעילות כזאת מאפשרת האצלת משימות למתנדבים, וניצול של הפרישה הרחבה שלנו בדיוני הכנסת ובשאר שטחי הפעילות שלנו.
ארן – אני לא טוב בלהוציא חומרים החוצה, ואין לי זמן לעסוק בהפצה.
ליה – ברור שאין צורך שתעסוק בהפצה. אבל תפקידה של המחלקה הוא גם לחשוב מראש למי נועדו הפרויקטים שלה ולתכנן אותם בהתאם.
פעילות התקשורת
ליה – נעבור לדבר על התקשורת. מהם האתגרים המרכזיים?
תני – האסטרטגיה שלי היא להוריד את הרמה של המשמר החברתי. בתקופת הדוברת הקודמת המדיניות הייתה מתאימה ל"משמר", בכך שהחומרים היו ברמה גבוה ונמסרו לכתבים ברמה גבוה. לדעתי המשימה שלנו היא לפנות לציבור, ורק מיעוט מהציבור קורא עיתונות כלכלית. האסטרטגיה שלי היא לכוון לעיתונות הפופולרית, ושיטות העבודה שלי הן לספק "קרקס". העיתונות מחפשת דם ואקשן. אנחנו בראשית התהליך והתוצרים עדיין מעטים. אני מנסה לשחק עם כמה סיפורים שאני מנסה לקדם בכמה כלי תקשורת במקביל. אני מרגיש שיש לי עם מי לעבוד, שמחלקת המחקר באופן כללי מספקת חומרים במהירות, שבכנסת חשוב להעלות את מודעות המשקיפים לצורך לעדכן אותי כאשר מתרחשת דרמה ואין כלי תקשורת בשטח.
חנה – אני אתייחס לתחום הניו-מדיה. אנחנו מתפעלים ערוץ טוויטר פעיל שמספר העוקבים אחריו בעלייה. האתגר בפייסבוק הוא עלייה בכמות הצפיות בדף, ולשם כך התחלנו לקנות פרסום ממומן. אף על פי כן, הנוכחות שלנו בפייסבוק עדיין לא מספקת ביחס לארגונים אחרים. עוד לא פרצנו את המחסום שבין רצינות ומקצועיות לבין חומרים יותר פופוליסטיים. צריך להשיג איזון ראוי, אבל הפופוליזם צריך להתבטא בשימוש במסרים מרודדים להפצת התכנים שאנחנו רוצים להעביר. אתגר נוסף הוא גיוס מתנדבי ניו-מדיה. זה רעיון לא חדש, אני רוצה לייסד קבוצת מתנדבים כזאת, אבל עדיין לא מצאתי את דרך המלך – מעין "סיירת פייסבוק" שתפיץ את התכנים שלנו, ותיצור שיח מובלע על התכנים שלנו.
עלינא – עדיין לא ברור לי מיהו קהל היעד של הניוזלטר שאני עורכת. כמו כן אני עדיין לא מצליחה לקבל חומרים מרכזי המחלקות, ולכן אני נאלצת לבחור בעצמי. שיעור הפתיחות של הניוזלטר פוחת בהדרגה וצריך לברר מדוע.
גילי – אנחנו חייבים להגדיר לעצמנו ביתר בהירות מיהם קהלי היעד שלנו ומהו ה"קול" שלנו, או ה"קולות" שלנו בכל אחת מהפלטפורמות. אני חושבת שלפני שחושבים איך מפיצים את המידע, חשוב לחשוב למה. מכאן יתברר טוב יותר באיזה אופן צריך לפעול. בנוסף, בהמשך לדיון שהתקיים בחמשו״ש ביוזמת נחום – יש חשיבות שיוקדשו עוד משאבים לפעילות הציבורית של המשמר – סוג של פרמידה הפוכה שבקצה התחתון יש את המידע מהמשקיפים והבסיס הרחב העליון הוא ההפצה של החומרים שלנו.
בעז – אני לא נבהל מהקריאה "להוריד את הרמה של המשמר". בניגוד לשלב שבו נכנסנו לראשונה לכנסת, אנחנו כבר לא צריכים להצדיק את קיומנו, ולהיות מנומסים מדי. אף על פי כן אני ממליץ לא להתפשר על אמינות הנתונים שלנו. אשר לניוזלטר, הוא נועד בראש ובראשונה לפעילים שלנו, בין היתר משום שאין לנו כרגע ריכוז מתנדבים. הניוזלטר למעשה לא צריך להיחשב כלי תקשורת אלא כלי לקשר עם מתנדבים. בפייסבוק צריך לפרסם, לדעתי, רק דברים שהם מקצועיים עד הסוף, גם אם נפרסם פחות. זה חשוב ליוקרה של הארגון ולמעמד שלנו ביחס לארגונים אחרים.
דניאל – כלל ברזל הוא לעשות רק פעולות שמניבות תוצרים מצוינים. אפילו אם זה אומר לפרסם רק שניים-שלושה פוסטים בשבוע. אני מסכים עם גילי שחשוב להבין לא רק מהו קהל היעד, אלא לשם מה מנסים להגיע אליו. בימינו חברות מעסיקות "מנהל קהילה", שתפקידו הוא לארגן קהילה ברשת החברתית סביב הארגון. לא כמות החומר חשובה אלא הבניית הזהות הקולקטיבית של הארגון. דבר נוסף, אסור בשום אופן שאנשים כאן יעשו עבודה כפולה. יש המון עבודה כפולה בין האתר לניוזלטר, אפילו במה שמדובר בהחלטה על תעדוף החומרים. צריך להיות ברור לגמרי שהחומרים בניוזלטר הם מחזור של דברים שכבר עלו באתר ובפייסבוק. אם מחליטים להבליט נושא מסוים – הוא צריך להיות מובלט בכל הערוצים. היום הרבה ממה שאנחנו עושים נשאר מתחת לקו המים בגלל היעדר שילוב.
יוסי – אשר לחומרי מחקר ולמדד החברתי, אני יודע שיש רבים בכנסת שמדפדפים באתר שלנו וקוראים את החומרים שלנו. המדד החברתי עשה את שלו. חשוב מאוד לפרסם. אבל צריך להיות ענייני ואקטואלי.
חובב – אני חושב שרידוד ופישוט המסר יהיה טעות. זה עלול לפגוע בנו בטווח הרחוק. אם מתייחסים לסוג האנשים שקוראים את החומרים שלנו, אלה אנשים שמעורים במערכת הפוליטית. להנגיש זה בסדר, אבל לא לוותר על הביסוס של החומרים.
דניאל – אם רוצים לצאת ממעגל מסוים, אין ברירה אלא ללכת לכיוון שתני מדבר עליו. החוכמה צריכה להיות שמאחורי כל מסר רדוד שלנו עומד מסר עמוק. לא צריך להיווצר מצב שבו רכז המחקר ורכז המשקיפים משחררים חומר לא רציני, אבל תני חייב לקבל גרסה שאפשר למכור לוויי-נט.
ליה – הנגשה כן, כלומר להסביר על מי כל דבר משפיע ואיפה זה כואב. זה לא אומר לרדד ולשטח את הפעילות שלנו. בוודאי לא השטחה של מסרים מורכבים – זה אתגר, אבל זה אפשרי. אשר לטון שלנו, לעולם אסור לנו להיות עילגים, ולדעתי, גם בפייסבוק, צריך להיזהר מסרקזם ומציניות.
בעז – אנחנו יכולים להשתמש בתקשורת בלשון שהיא תוקפנית ואגרסיבית יותר גם בלי לרדד את המסרים.
גיל – לא שמעתי התייחסות לשאלה מהי מטרת הפעילות הציבורית. בכל פעילות ציבורית שלנו.הגדרה של המטרה חשובה כדי לחשוב על איזו פעילות ציבורית כדי לעשות. למשל – אם המטרה היא להשפיע על חקיקה שאנחנו חושבים שראוי שתעבור, אז העבודה הציבורית יכולה לתמוך בזה.
יפתח – לדעתי המטרה הסופית של הפעילות שלנו היא להחדיר רעיונות לשיח בטווח הארוך, וזאת באמצעות פעילות מתמשכת בטווח הקצר. הרעיונות שאנחנו מקדמים ישפיעו רק אם יהפכו עם הזמן ממשהו שלא מדברים עליו ל"מובן מאליו". לכן לא נכון לדעתי לשאול באופן כללי מהו קהל היעד למסרים שלנו – הקהל משתנה בהתאם למסר, ולשאלה מיהו הגורם הרלוונטי ביותר להחדרת המסר ולהפצתו. לפעמים אלה מקבלי החלטות ומומחים שקוראים עיתונות כלכלית, לפעמים זה ציבור רחב יותר, הכל לפי העניין. אבל כל הקהלים הפוטנציאליים שלנו מעוניינים לשמוע משהו חדש שיסביר להם בפשטות סוגיות מזווית מעניינת, ולכן לא צריך לנקוט טון "תמים". מהרצון להשפיע על השיח נגזר גם שאנחנו צריכים להגיב באופן שיטתי יותר לדיון הציבורי הקיים, בזמן אמת. היום קצב התגובה שלנו אטי מדי ולפעמים נראה שאנחנו לא עוקבים אחרי השיחה בעיתונים.
תני – בקשר לקהל היעד, אני אחדד. האסטרטגיה שלי היא לשלב את הפנייה של ליבי לעיתונות הכלכלית, ולהוסיף עליה פניה לקהל הרחב. מבחינתי, כל עוד לא נסביר לעצמנו אחרת, קהלי היעד שלי ברורים מאוד. אחד הוא מקבלי ההחלטות, שקוראים את התקשורת הכלכלית והרצינית, ואחר הוא הציבור הרחב. האג'נדה העקרונית שלנו היא דמוקרטיה, כלומר: שהחלטות הכנסת יושפעו קודם כל מטובתו של הציבור הרחב ביותר. והציבור הזה מסתכל בדברים מנקודת המבט שנוגעת לכיס שלו, ונוגעת לטווח הקצר. ובכל דבר שאנחנו עושים אנחנו חייבים להיות מדויקים. חייבים לכן לתרגם את הפעילות שלנו לשפה שהציבור הרחב מבין – לדייק, לתמצת, אבל לדייק. אני מסכים עם ליה שאחד הדברים שמרגיזים את הציבור הרחב הוא סרקאזם. אשר להכנה מראש, אנחנו לא תמיד קובעים את סדר היום של התקשורת. אשר לתגובות למה שקורה, זו שאלה של מיתוג. כשיתחילו לפנות אלינו נדע שהצלחנו.
ליה – האם יש למישהו עוד הערה לפני שנעבור לשני עניינים אחרונים?
חנה – שדרוג האתר.
ליה – אנחנו בדרך לאישור תקציב, ונצטרך לקבל החלטות מתאימות גם בנוגע להשקעה אתר.
תני – יש לנו קהל יעד שאנחנו מחמיצים מעצם ההגדרה, והוא קוראי רוסית וערבית, במיוחד ערבית. שם יש צורך בתקציב כדי לשלם לאנשים נוספים.
ליה – תחשוב ותאמר לנו במה זה כרוך מבחינה כספית.
עלינא – (בתגובה לבועז) קוראי הניוזלטר שהצטברו ברשימה הם לא "קהילה". הפעילים שלנו עוברים על החומרים באופן קבוע, אבל קוראי הניוזלטר לא מתעניינים כל כך.
גילי – הם כן קהילה. כל מי שאוהד אותך ומזדהה עם הערכים שלך הוא חלק מהקהילה שלך.
ליה – חשוב לדעתי שעלינא, כמתנדבת, תהיה שלמה עם הניוזלטר, ושנבדוק אם אולי כדאי להפנות את המאמצים שמושקעים בניוזלטר למקום אחר.
יפתח – נאמר כאן רק לפני כמה דקות שחסר לנו ניוזלטר חקיקה, שיפיץ את חומרי המחקר שלנו לקהל אחר מזה של הניוזלטר הקיים (ארגונים, מקבלי החלטות). הפתרון הפשוט הוא לוותר על הניוזלטר הבלתי אפקטיבי ולערוך במקומו את הניוזלטר האפקטיבי שחסר לנו.
סיוע במימון הפגנות מאבק הגז
חובב – מציג את הבקשה של מארגני ההפגנות נגד מתווה הגז לסיוע כספי במימון ההפגנות.
ליה – תומכת בסיוע לקמפיין, שקוצר את הפירות על עבודה שהיה לנו חלק חשוב בה.
דניאל – צריך לראות גם מה מקבלים אם אנחנו מסכימים לתרומה כספית. מה תהיה הנראות שלנו במאבק הגז?
נירית – מעלה תהיה באשר לנחיצות הסכום – פשוט מכיוון שאין לנו תמונת מצב מדויקת באשר לסכום הדרוש ומה שכבר נאסף.
יפתח – תומך בתרומה, מסתייג מהתניית התרומה בהבלטת דוברים של המשמר. זו בקשה שאפשר לבטא באופן לא פורמלי.
גילי – אני לא חושבת שיהיה קושי להציג לתורמים תרומה כזאת במסגור הנכון. למשל, דרך השותפות שלנו בקואליציה מגוונת של ארגונים. תורמים ישמחו לשמוע שאנחנו חלק מזה. אשר לגובה הסכום, לא הייתי נותנת יותר מ-3,000.
יוסי – אם החלטנו להיות חלק מהמאבק, ראוי שניקח חלק גם במימון. ואם בעקיפין נשיג גם כבוד למשמר, מה טוב.
טל-אל – בשנה האחרונה קיבלנו כעשרים אלף שקלים מפרטיים, אם זה רלוונטי. המחלוקת על הגובה המדויק של הסכום נראית לי שולית – מדברים על אלף שקלים מעלה או מטה כאשר המקורות השנתיים שלנו קרובים למיליון שקלים.
ליה – מבקשת להצביע על ההצעה הבאה: לתרום 3,000 שקלים לטובת הפגנות מתווה הגז.
הצבעה: המשמר תורם למטה המאבק נגד מתווה הגז 3,000 שקלים. בעד – שני, בעז, יפתח, גילי, ליה, יוסי, דניאל. נמנע – גיל.
הכנת תכניות עבודה בעתיד על פי לוח השנה העברי
ליה – התגבשה הסכמה כללית בין כל המעורבים שמוטב לבנות ולאשר את תקציב המשמר החברתי על פי השנה העברית. הולם יותר את אופי העבודה שלנו להתחיל את תכניות העבודה בתשרי, עם פתיחת מושב חדש של הכנסת.
גילי – ארגונים חינוכיים, שעובדים עם מערכת החינוך, עובדים לפי לוח השנה העברי. הם גם פועלים מול קרנות שמתאימות את עצמן ללוח השנה הזה. אני ממליצה לפנות לייעוץ פיננסי בשתיל כדי לראות איך מנהלים את זה.
טל-אל – אני רוצה להעלות את האפשרות שחלק גדול מהארגונים האלה סובלים מהעובדה שהם שוכרים עובדים לפני שהם יודעים כמה כסף יעמוד לרשותם. אנחנו סובלים מבעיה כזאת כבר עכשיו, ואנחנו עלולים להחמיר אותה.
דוברים שונים – גם היום כספי התורמים אינם מועברים בהכרח בינואר, אז מה ההבדל?
בעז – אולי כדאי שטל-אל ילמד את החומר ונדבר על זה שוב בישיבה הבאה?
יפתח – אני לא בטוח שיש הכרח לקבל החלטה עכשיו, שהרי היא אינה נוגעת כלל לתקציב ולתכנית של 2016.
ליה – אני מציעה שטל-אל יבדוק את הדברים ונמשיך בדיון בפעם הבאה.
רכז/ת מתנדבים
נירית – מכמה טעמים, לרבות הרצון לפנות את רכז המשקיפים למשימותיו בכנסת, בקשות של המתנדבים עצמם וכו', אני מגיעה למסקנה שאנחנו זקוקים לריכוז מתנדבים. ייתכן שאפשר להשיג את היעד הזה בלי להעסיק דווקא רכזת מיוחדת, אבל ממה שמסתמן כנראה נזדקק לפונקציה הזאת. לטעמים שהזכרתי מצטרפים הרצון לפרוץ לקהלים חדשים כגון הציבור הערבי. המרכיב התשתיתי שחסר לנו ביותר לשם כך הוא ליווי המשקיפים והקהילה.
ליה – אני מבקשת שלא נדון עדיין בהשלכות הכספיות של הסוגיה, אלא בשאלה מקדימה: מה אנחנו צריכים?
ארן – רכזת המתנדבים הקודמת שעבדה אצלנו לימדה אותי על חשיבות הדיבור עם המתנדבים. דווקא משום שאין לי מספיק זמן למשימות שמעבר לעבודה השוטפת, חשוב שיהיה מי שיחמר בי כדי שאדבר עם המתנדבים שלי, ויוכל גם לקלוט את מי שנושר מהמחלקה שלי. שנית, הגדרת התפקיד, לא מפאת הכורח אלא משום שזה הדבר הנחוץ, לדעתי, צריכה לכלול דיבור עם המתנדבים בערוצים כפולים, כך שגם רכזי המחלקות וגם רכז המתנדבים נמצאים בקשר איתם.
ליה – האם לדעתך חלוקת המשימות בין מתנדבי המחלקה יכולה להיעשות באמצעות רכז מתנדבים, ולא באמצעותך?
ארן – זה מותנה בכך שהאדם שיעשה את התפקיד יהיה מעורה בתכנים של המשמר.
חובב – אמנם, בחמשוש עלתה קריאה מהתנדבים לחזק את קשרי הקהילה. אבל החוויה שלי כמתנדב, עוד לפני שהפכתי לאיש צוות, היא שאנשים נמצאים במשמר בגלל שהם חשים תחושת משמעות. המשרה הזאת יכולה להיות חשובה אם היא תהיה מגויסת לעבודה.
בעז – אני מסכים מאוד עם חובב. יש צורך מטורף בפונקציה הזאת, והדרך הכי טובה להגדיר מה אותו אדם יעשה הוא כיצד לקחת מהרכזים הקיימים משימות שמכבידות עליהם היום.
טל-אל – השאלה הזאת נוגעת לסוגיה אחרת: איך מביאים ידע מבחוץ. ישנם ארגונים שמסוגלים להחזיק קהילה של מתנדבים בלי לעשות פעילויות הווי מטופשות. אחד הדברים המדהימים במשמר הוא שלמרות שבמהותנו אנחנו לא "ארגון מתנדבים", אלא מתנדבים פועלים היררכית מול רכזים, בכל זאת מתקבצים אצלנו המוני מתנדבים.
יפתח – בכלל לא צריכה להיות הבחנה בין פעילות רצינית לבין יצירת קהילה. המתנדבים שלנו לא רוצים פעילות חברתית שהיא הוויי – הפעילות החברתית שדרושה היא העשרה מקצועית, הרצאות וכו'. לכן גם אין שתי משימות שונות לבצע, הכשרת מתנדבים ויצירת קהילה. זה היינו הך.
דניאל – חייבת להיות פעילות של יצירת קהילה…
ליה – אני חושבת שאנחנו צריכים רכז/ת מתנדבים במשרה מלאה. למה? הפעילות הקיימת שלנו מבוססת על סינכרון הפעילות של מתנדבים. התיאום הזה לא חייב להתבצע על ידי רכזי התחומים. לדוגמה, כל משימות התיאום שאינן חיוניות לסדר היום של רכז המשקיפים צריכות להיעשות על ידי רכז/ת המתנדבים. במובן הזה, ריכוז המתנדבים הוא כמו מרכזייה של תחנת מוניות. מדוע משרה מלאה? כי אין לנו תקציב לממן משרות לשם פריצות דרך בהרבה זירות שאנחנו רוצים לפעול בהן. יש לנו אפשרות לבצע פיילוטים זעירים שיופעלו באמצעות מתנדבים. לשם כך דרוש/ה רכז/ת מתנדבים.
תני – כל מה שמתנדבים עושים הם עושים כי כיף להם. רכזת מתנדבים תעשה את זה יותר כיף.
חנה – הרבה דברים שאני מנסה לבנות היום, רכז/ת מתנדבים יכולה לעשות במקומי. למשל סיירת פייסבוק.
עלינא – יש לנו ניסיון עם רכזת שעבדה בחצי משרה, ואנחנו יודעים שזה לא מספיק.
נירית – אני מבקשת לדבר על כסף. אנחנו יודעים כמה משאבים מובטחים לנו כרגע, ואנחנו יודעים שדרוש לנו גם איש גיוס כספים במשרה חלקית. אני מעדיפה שקודם כל נבנה את המשימות שייכנסו לתכנית העבודה, נראה מה כל רכז אמור לעשות, ואחר כך נדרג את ההוצאות הדרושות כך שאפשר יהיה להתאים את הפעילות לכסף שייכנס.
גיל – כחברי וועד קשה לנו לדון בשאלות כלליות של צורך באדם זה או אחר. מה אני מבין? המנכ"ל אומרת שצריך, אז צריך. לנו כחברי ועד יותר חשוב להבין את התמונה הכוללת. למשל – סדר העדיפויות בגיוס. האם מה שנכון עכשיו זה רכז מתנדבים או גייס כספים? לכן חשוב להביא גם את החלופות לדיון.
הישיבה ננעלת.
