המדינה מממנת את חינוך כל תלמידי ישראל בצורת העברות כספים ממשרד החינוך לרשויות המקומיות או המועצות האזוריות. הן אלו שאחראיות במישרין על פכולת המוסדות החינוכיים. לא כל בתי הספר מקבלים תקציב דומה. ראשית הם מחולקים לקטגוריות של בתי ספר ממלכתיים (בהם יש את הרגילים, הדתיים ואת הערביים) ובתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. אלו האחרונים מקבלים אחוז מתוך התקצוב של בתי הספר הממלכתיים. מעבר לכך יש הבדל בתקצוב בין בתי הספר בהתאם לסוג היישוב בו הם פועלים – בתי ספר של ערים גדולות, בינוניות או קטנות, וכן אם הם שייכים למועצה איזורית. בעניין זה גם יש הבדל איזה אחוז של התלמידים נדרש להסעה מטעם הרשות ולאיזה מרחק. הבדלים נוספים בתקצוב נוכחים בהקצאת אנשי מקצוע – קצין ביטחון, פסיכולוג וכיו״ב. משרד החינוך גם מוסיף תקציבים לבתי ספר בהם יש ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומוגבלויות, עולים חדשים וותיקים וילדים שהם תושבים חוזרים. כל אחת מהאחרונים תקבל שיעורי העשרה בעברית. בחלק מהסעיפים, כמו חומרי עזר, יש אחוז השתתפות שונה מצד משרד החינוך בשיקול האשכול הסוציו-אקונומי של היישוב. בישובים חלשים כלכלית ישתתף המשרד ב-90% מההוצאות על חומרי עזר, בעוד שהעשירים הוא ישתתף ב-50%.
עשרות הסעיפים הללו מצטברים יחדיו לתקציב אחד גדול שמועבר אחר כבוד ממשרד החינוך לרשות המקומית. אלא שכאמור הרשות המקומית אחראית להקצאת הכספים. שם נוצרים הפערים הגדולים ביותר: רשויות מקומיות חזקות כלכלית יוסיפו לכספים שמגיעים ממשרד שהחינוך עוד כספים משלהן, בעוד שהחלשות צריכות לשמור על הכסף לשאר השירותים החברתיים בעיר.
לפי נתונים שאסף הלמ״ס מהרשויות המקומיות, יש הבדל בן עד פי שלושה מההשקעה עצמה בכל תלמיד בין רשויות עשירות לרשויות עניות. התקצוב המסובך והמבוזר של משרד החינוך אינו קרוב בכלל להקטין פערים אלה.
לאחרונה החליטה הממשלה לקצץ בתקציב החינוך כחלק מקיצוץ ממשלתי רוחבי. משרד החינוך החליט לקצץ דווקא בתקצוב שהוא מעביר לרשויות המקומיות. כחלק ממאבקו של מרכז השלטון המקומי בגזירה, הוא ציין שעד היום אין רשימה שקופה כמה כסף קיבל כל בית ספר בארץ, ואף איים לבקש מבג״ץ שיורה על חשיפת רשימה כזו. נראה שזהו רעיון טוב גם אם הקיצוץ לא ייצא בסוף אל הפועל. סוף סוף נדע היכן שיטת התקצוב של משרד החינוך דרך הרשויות נכשלת וכיצד לתקן אותה.
מקורות:
פירוט תקצוב משרד החינוך לרשויות
