המיצ"ב לאן

איך נראה בשבוע החולף דיון בוועדת החינוך בנוגע לתוצאות המיצ"ב? עם איזה מסקנות עבודה בהמשך יצאה הוועדה?

המיצ"ב השנה

אורכו של דו"ח מדדי היעילות והצמיחה הבית ספרית (המיצ"ב) האחרון עולה על 400 עמודים. לצידו, הדו"ח שעוסק בתוצאות התוכנית הבינלאומית להערכת התלמיד (מבחן פיז"ה), ומתמקד רק בנושא השוואת השימוש במכשור אלקטרוני בבתי הספר, אורכו לבדו 78 עמודים. איש לא ציפה מהדיון שהתנהל היום (ג' 11.12.15) בועדת החינוך בנושא "תוצאות המיצ"ב ומיקומנו בין מדינות הOECD" כי יכסה בשעה וחצי את כול מאות העמודים. תהיה זו תמימות של ילד להניח שדיון כזה יוביל למסקנות מבצעיות מרחיקות לכת. השאלה שבכול זאת יש לשאול היא, האם תנאים האלה מותירים לועדה לקבור מראש את הדיון?

פילוח מגזרי

יו"ר הועדה (ח"כ מרגי, ש"ס) פתח את הדיון האפרורי בסדרת הצהרות חגיגיות ליום המורה, לפני שהעביר את רשות הדיבור למצגת של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה). הנתונים שעלו מניתוח המיצ"ב הראו עלייה הדרגתית בשנים הראשונות והתמתנות בשנים האחרונות. מנכ"ל הרשות ביקשה לתת סיבות טכניות לכול ירידה בגרף. יו"ר הועדה  הביע עניין בשאלות כלליות על פילוח מגזרי. נדמה שחשוב היה לו לדבר על הפזורה הבדואית, כיוון שהזכיר אותה מעת לעת לאורך הדיון.

אין דיון

לאחר שהוצגו הנתונים הכלליים, ביקש יו"ר הועדה "לרענן את המצגת" ושאל האם משרד החינוך שבע רצון מהתוצאות? באותה נשימה שאל דבר אחר לגמרי, לדעת מהם הנתונים המשווים למדינות המפותחות? מכאן החל הדיון להתפזר. מנהלת אגף מדעים לא ענתה לשאלותיו של היו"ר והוא כבר שכח מהן ועבר לשאול מדוע אין מדד לבחון מורים? על כך התפרצו שלושה נציגי משרד החינוך כי המיצ"ב עצמו כולל בתוכו חלק כזה. ח"כ זועבי (הרשימה המשותפת) ביקשה רשות דיבור וכשזו לא ניתנה לה התפרצה לדברי סגנית ראש המנהל הפדגוגי. קריאות ביניים נשמעו מאנשים נוספים. יו"ר הועדה ערך פאוזה והחל לדבר משום מה על עולם העסקים, לפני שהעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת.

 

ח"כ זועבי הסתייגה מהחלק במיצ"ב שנועד להערכת המורה, וציינה שלפחות במגזר הערבי דרוש פיקוח חיצוני כיוון שיש בעיה לבקש מהמורה להעריך את מוריו. ח"כ גנאים (הרשימה המשותפת) שאל האם משרד החינוך מתגמל בתי ספר על בסיס הצלחה במבחנים, ותהה בכלליות מה לגבי בתי ספר שנלחמים באלימות? איש לא התייחס לשאלה זו. מנהל האגף לחינוך הערבי בחר להתייחס לדבריה של ח"כ זועבי. לאחר חילופי דברים ביניהם שב יו"ר הועדה ונזכר כמה דקות בעברו כתלמיד, לפני שעבר למנהל אגף תקציב משרד החינוך באוצר. זה החל לפרט את כול הרפורמות שנערכו לאחרונה במשרד, והתייחס גם למגזר הערבי ובפרט הבדואי, אולם לאחר שתיים שלוש דקות נקטע על ידי יו"ר הועדה שטען כי הוא משתלט לו על הדיון. גם הדוברת הבאה נקטעה על ידו.

 

בכלל נדמה היה שליו"ר הועדה יש כול הזמן שבעולם לספר סיפורים, להביע הסתייגויות, לקטוע, להחליף נושא ולהרגיע שמדובר ב"יופי של דיון". ובאמת היה דיון חביב. ח"כ זועבי השתלחה במנהל אגף החינוך במגזר הבדואי, ח"כ פורר (ישראל ביתנו) ישב ושתק וח"כ ברקו (הליכוד) התנשאה מעל נציגי משרד החינוך והציעה להשמיע לילדים מוסיקה קלאסית. רוב הדוברים היו מנומסים, הנזיפות נעשו במתינות, והיתה חגיגת סיסמאות ומושגים מנופחים. בין "שינוי העומק בתרבות הבית ספרית" ל"למידה משמעותית בסביבה משתנה" אפילו לא לקחו ברצינות כשדוברת אחת התייחסה למגזר הבדואי ואמרה ש"הליכה של שעה לבית הספר ובחזרה לא צריכה להעיד על אינטליגנציה נמוכה". כשדוברת אחרת שאלה "מה לגבי החרדים הקיצוניים?" כולם אפילו הגניבו חיוכים. באמת רק חסרה הייתה הכנה מוקדמת, שאלות ממוקדות והתוויית מדיניות מצד חברי הכנסת, כדי להיזכר שמדובר בדיון רשמי בבית הנבחרים שעוסק בסביבה הלימודית של הילדים שלנו.