הדיון בוועדת נגע הסמים על נושא טיפול בקנאביס רפואי לסובלים מפוסט טראומה התנהל באווירה סוערת, עם הרבה קריאות ביניים מצד היושבים בקהל (ואפילו הוצא אחד המתפרצים מהדיון). גם בין הדוברים בוועדה עצמה היו לא מעט וויכוחים וצעקות.
מתי נותנים התוויה של קנאביס רפואי לסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית?
לאחר פתיחת הדיון ע"י יושבת ראש הוועדה ח"כ תמר זנדברג, דיבר ד"ר מיקי דור, יועץ ראשי של יחידת הקנאביס ורופא משפחה, והציג את הנושא: נושא הקנאביס היה בדיון שנים. בעבר הייתה התנגדות לטיפול זה, כי ישנם מטופלים אשר הקנאביס החמיר את מצבם. לאחר הקמת וועדה שבראשה פרופ' קוטלר, ד"ר רושקה, ד"ר ברוך ואחרים, הוגשו המלצות ובכך אושר הקנאביס הרפואי לטיפול בפוסט טראומה. הוועדה קבעה נוהל מרכזי: קנאביס אינה תרופת קו ראשון (כלומר אינה ניתנת כאופציית טיפול ראשונה).
הוגדרו, על פי המלצות הוועדה, מספר תנאים: דרגת חומרה, טיפולים פסיכולוגיים שנכשלו, טיפול תרופתי קונבנציונלי, וטווח מעקב – אין לגשת לנושא הזה לפני שנה של נסיונות טיפול (בשלב יותר מאוחר בדיון הוא תיקן שמדובר בשלוש שנות המתנה ולא שנה אחת בלבד, אך במקרים מסוימים זמן ההמתנה מתקצר). הוא ציין שנכון לעכשיו ישנם 637 אנשים המקבלים קנאביס רפואי בהתווית פוסט טראומה.
חולים בהמתנה
לאחר בירור מצד היו"ר לגבי זמן ההמתנה מהרגע של האבחנה של פוסט טראומה ועד לקבלת אישור לטיפול בקנאביס, הדגיש ד"ר דור שמדובר בשלוש שנות המתנה. היו"ר שאלה למה בעצם לא נותנים טיפול אם הוא יכול לסייע? היא אמרה שזהו סף מנהלתי, שנקבע ככלל ולא ע"פ המצב הייחודי של המטופל.
ד"ר דור השיב שלא הולכים (באופן מיידי) לטיפול שאיננו תרופה. ניתן להבין שמבחינתו קנאביס אינה תרופה גם אם היא ניתנת במרשם רשמי. ההתנערות של הרופאים נובעת מהעדר מחקר בנושא זה.
"מדוע להוליך את האנשים בדרך של סבל כשהתרופות לא עוזרות להם?" תמר זנדברג
טיפול או לא טיפול?
לאחר מכן מחדדת זנדברג את השאלה: מטופל בא אל הרופא המטפל, והוא ממליץ על טיפול. הקנאביס הינו כבר Common knowledge מבחינה טיפולית. מדוע להוליך את האנשים בדרך של סבל כשהתרופות לא עוזרות להם?
ד"ר דור השיב שמדובר בגישה עקרונית ושזנדברג מתייחסת אליו כמנהלן. הוא המשיך ואמר שזה כמו עם תוספי תזונה- קודם נותנים את הטיפול המקובל, ולתת קנאביס מלכתחילה זו שגיאה.
זנדברג העירה שקיים ניסיון מצטבר במטופלים האלה. היא המשיכה והדגישה שהיא הייתה מנסה תוספי מזון, ושאולי לא צריך להגיע לתרופות? אולי הן ממכרות? יש מדרג מה יותר מזיק ממה? ד"ר דור ענה שהם עובדים ע"פ מחקרים. זנדברג המשיכה ופנתה אל ד"ר דור: אנחנו לא ביקשנו להפוך לחברת תרופות. הרי הכרתם בקנאביס. האם לא נכון לצאת מהמתווה הנוקשה של המתנה או טיפול אחר של שנה עד שלוש שנים? עבור מטופל לילה אחד זה המון זמן.
קנאביס באגף שיקום של צה"ל
עתה דיבר ד"ר עידו כץ, רופא ראשי באגף שיקום. היו"ר שאלה לגבי היכרות שלהם עם טיפול בקנאביס לחיילים. הוא ענה שיש כ- 6,000 נפגעי נפש מוכרים אשר מתוכם כ 3,500 מוכרים בגין PTSD. הטיפול בקנאביס התחיל מתסמונות כאב אצל נכי צה"ל, שטופלו במרפאות כאב וקיבלו אישור לכך. הם משלמים ומקבלים החזר כספי, אך אין לו נתון לגבי כמה נכי צה"ל מקבלים החזר על הקנאביס הרפואי. הוא הזכיר חולים מאושפזים במבצע 'צוק איתן' עם כאבים קשים, אז הופעל קיצור תהליכים משמעותי כך שהם קיבלו קנאביס, ושהם לא בהכרח מוכרים כנכי צה"ל (נשמע מרמור מבין היושבים בקהל והערות כעוסות מבין יושבי הוועדה עצמם, בין השאר לגבי נוהל 106. הוויכוח היה בין ד"ר רזניק וד"ר כץ).
לאחר שהרגיעה זנדברג את הרוחות, המשיך ד"ר כץ בדבריו והדגיש שמטרת אגף השיקום היא להחזיר את הנכים למשפחה ולעבודה. הוא העיר שלא כל מי שמקבל במצב אקוטי קנאביס, ימשיך לקבל אותו גם אחר כך.
מה אומרים הסובלים מפוסט טראומה
אח"כ דיבר עידו גל רזון, נכה צה"ל שסובל מפוסט טראומה. הוא דיבר בכעס ובכאב רב ואף צעק. הוא הדגיש שהתרופות גרמו לגוף שלו למצב קריסה ולתופעות לוואי קשות, אך עם קנאביס הוא יכול לישון. הוא דיבר על המצוקה שלו ועל הקושי הרב בתפקוד. הוא אמר בכעס שנותנים עשרות תרופות לכל סימפטום במקום לתת צמח אחד שעוזר להירגע. הוא דיבר על כך שאם הוא יצעק בב"ח פסיכיאטרי, יקשרו אותו למיטה ויתנו זריקה שתשתיק אותו ל 48 שעות, על חיילים עם פוסט טראומה שהתאבדו, על זה שהוא (ואחרים) רוצים שיקום ולא סטיגמה של חולי נפש. הוא הדגיש שלא צריך מחקרים – הקנאביס עוזר וניתן להקשיב למטופלים. סיום דבריו לוווה במחיאות כפיים.
אחר כך דיברה עו"ד קליין מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות/י אונס ותקיפה מינית. עו"ד קליין אמרה שהיא דיברה עם מטפלות ומטופלות שקנאביס עוזר להם להתמודד עם פלשבקים וסיוטי לילה. הקנאביס מאפשר שינה סבירה. היא נתנה דוגמה של מטופלת שאחרי חמש שנים של טיפולים אחרים, רק הקנאביס הביא לשיפור בפעם הראשונה.
לדעתי היבטים של טיפול בפוסט טראומה באמצעות קנאביס בקרב נשים נפגעות תקיפה מינית ואונס לא עלו מספיק בדיון זה. איכשהו, חזר שוב ושוב הפוקוס לגברים שסובלים מפוסט טראומה.
תנאי הסף
ד"ר סגל דיבר על כך שב- 2013 ב- DSM 5 הוצאה הפוסט טראומה מקטגוריית החרדה וקיבלה סיווג נפרד. הוא ציין כי 60%-70% מהפונים נדחים כי הם לא עברו טיפולים אחרים, או שלא עברו עדיין 3 שנים. הוא תיאר את התהליך וציין מספר דברים נדרשים:
1. ראיון קליני
2. קריטריונים של DSM
3.שאלונים מסוגים שונים
4 מסמכים קליניים: מכתבים מפסיכיאטר, פסיכולוג, עו"ס ורופאים בתחומים אחרים, פרוטוקולים של וועדות וכד'.
קופות החולים
כאן עלה נושא טעון נוסף: נחשף שקופות החולים מסרבות מתן טיפול בקנאביס לחולים. ד"ר דור ציין שהוא נתקל בבעיה עם קופ"ח כללית ועם פסיכיאטרים, וביקש עזרה עם עניין קופו"ח שאסרו על הרופאים לספק קנאביס. הוא ציין שהם הוציאו מכתב לקופות לבטל את ההוראה הזו, אך הקופות ממשיכות לא לאשר לרופאים לספק רשיונות לקנאביס, ומסרבות לחדש רשיונות שכבר קיימים.
היו"ר הגיבה בתדהמה ובזעזוע, וטענה שהקופות פועלות בניגוד לטובת החולים. אני רוצה להעיר בנקודה זו שהתייחסות של נציגי הקופות בעייתית באופן כללי. בדומה לדפוס בוועדות אחרות, יצאו נציגי הקופות באמצע דיון על מנת לא לתת תשובות לנושא רלוונטי, או שכלל לא הגיעו לדיון חשוב.
בדברי הסיכום, ציינה היו"ר מספר דברים:
1.הוועדה רואה בחומרה רבה את המידע הלא אמיתי שנמסר ע"י הקופות. הוועדה מצטרפת לדרישה המופנה לשר הבריאות ליצמן ולמנכ"ל לנקוט בכל הצעדים והסנקציות הנדרשות על מנת להבטיח שקופות החולים ימלאו את חובתן למטופלים.
2. היא רוצה לשים דגש על עניין 3 שנות ההמתנה לקבלת טיפול בקנאביס. זו קביעה שרירותית ומנהלתית לטעמה, יש להסתמך על חוות דעת וניסיון, אך ההתרשמות היא ששלוש שנים זהו רף גבוה מדיי.
קריאה נוספת:
דיון שגרתי באסדרת הקנביס הרפואי חושף את האינטרסים והיצרים בענף
