הקואליציה הצרה הקשיחה בשנתה הראשונה של הכנסת ה-20 את משמעת ההצבעות, והשאירה פחות מקום למצפון חברתי. כידוע, עבודת הכנסת מבוססת במידה רבה על רוב קואליציוני, וההסכמים הקואליציוניים מחייבים את חברי הסיעות להצביע בהתאם לעמדת הממשלה. אבל אם בעבר הוטלה משמעת קואליציונית רק במקרים חריגים כמו ההצבעה על תקציב המדינה – הרי שבכנסות האחרונות היא מופעלת כמעט באופן גורף.
המגמה הזאת החריפה בקואליציה השברירית הנוכחית, שנשענת על רוב של 61 ח"כים בלבד. שוב ושוב ראינו איך חברי הקואליציה זונחים את עמדותיהם האישיות לטובת האג'נדה הממשלתית, והצעות חוק חברתיות שזוכות לתמיכת רוב הח"כים נבלמות בשל לחצי הממשלה.
בשל טיבה של המציאות הפרלמנטרית הישראלית, מצאנו לנכון לערוך גם השוואות נפרדות בין חברי הכנסת שבקואליציה וחברי הכנסת שבאופוזיציה, ובין חברי כנסת מאותן סיעות. כך, ניתן לראות מי תולים את האשמה בדפוסי ההצבעה שלהם במשמעת הקואליציונית, ומי מוצאים בכל זאת את הדרך לקדם חקיקה חברתית.
חברת הכנסת החברתית ביותר בקואליציה היא מירב בן ארי, המדורגת במקום ה-57 מבין כלל הח"כים. אחריה מדורגים שני חבריה לסיעת כולנו, טלי פלוסקוב ורועי פולקמן. בתחתית הרשימה נמצאים הח"כים ירון מזוז, מירי רגב ואיוב קרא מהליכוד.
בין עשרת הח"כים החברתיים ביותר בקואליציה יש נציגות לכלל סיעות הקואליציה. לעומת זאת, בעשירייה התחתונה נוכחת בעיקר סיעת הליכוד, עם נציג אחד של הבית היהודי – בצלאל סמוטריץ'.
מבין סיעות הקואליציה, כולנו היא הסיעה החברתית ביותר ואילו הבית היהודי בתחתית. ראו פירוט לפי סיעה בהמשך.
הליכוד
סיעת הליכוד תופסת השנה את המקום הלפני-אחרון במדד החברתי. חמשת הח"כים שהצביעו באופן החברתי ביותר בסיעה הם חדשים: ענת ברקו ושרן השכל מופיעות בראש המדד הפנימי של סיעת הליכוד, ואחריהן הח"כים ז'קי לוי, נורית קורן ויואב קיש. מנגד, סיעת הליכוד גם מאיישת את שלושת המקומות האחרונים בדירוג הכללי של 120 חברי הכנסת – שבו נמצאים שרת התרבות והספורט ח"כ מירי רגב, סגן השר ח"כ איוב קרא וסגן השר ח"כ ירון מזוז.
השרה רגב הגיעה לתחתית הדירוג בשל ריבוי הצבעות לא חברתיות. בין היתר, רגב הצביעה נגד הרחבת הפיקוח על מעונות יום, הצעה שנוגעת בעיקר למשפחות ממעמד כלכלי נמוך, נגד פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים מוגדלים במערכת החינוך, נגד הצעת חוק שנועדה להקל על אמהות חד-הוריות עובדות המקבלות דמי מזונות מהביטוח הלאומי, ונגד הבטחת הכנסה לעולים קשישים. למרבה הפליאה, השרה רגב, אשר נוהגת להתבטא בדבר חשיבות חלוקה הוגנת בין המרכז פריפריה של תקציבי התרבות, התנגדה להצעת חוק שביקשה לחלק את תקציבי המועצה לתרבות ואמנות באופן שייתן ביטוי הולם למגזרים שונים באוכלוסייה ותוך שמירה על שקיפות.
גם סגן השר לשיתוף פעולה אזורי ח"כ איוב קרא הרבה להצביע באופן בלתי-חברתי על שורה ארוכה של הצעות חוק שעלו במליאת הכנסת. קרא התנגד להתאמת קצבת הסיעוד לעליית שכר המינימום, הצביע נגד הגדלת סל הבריאות ונגד הצעת חוק לאיסור הפליה בדיור. הח"כ השלישי החולק את תחתית הדירוג הוא סגן השר במשרד ראש הממשלה, ח"כ ירון מזוז. מזוז הצביע בין השאר נגד חוק העררים, שיכול היה לשפר את מצבם של אזרחים רבים שתביעתם לקבלת גמלה מהביטוח הלאומי או ממשרד הביטחון נדחתה, ונגד הצעת החוק שנועדה לאפשר למטופלים בחירה חופשית בין בתי החולים, ללא קשר לקופת החולים בה הם חברים.
כולנו
סיעת כולנו מובילה את המדד החברתי מקרב סיעות הקואליציה, ויש מבין חבריה – ח"כ מירב בן ארי הניצבת בראש הדירוג, ח"כ טלי פלוסקוב וח"כ רועי פולקמן, שאף הגיעו לדירוג טוב יותר מחלק מחברי האופוזיציה. אך כולנו היא גם דוגמה טובה למחיר שמשלמים הח"כים על המשמעת הקואליציונית הלוחצת.
ח"כ אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות, עמד בראש ועדת אלאלוף, שאחת מהמלצותיה היתה להגדיל את קצבת הבטחת ההכנסה לקשישים. למרות זאת, כשעלתה בכנסת הצעת חוק שנועדה לקדם מטרה זו בדיוק, הצביע אלאלוף נגדה יחד עם הקואליציה, והפיל אותה. דוגמה נוספת להצבעה לא חברתית בהתאם למשמעת הקואליציונית היא על הצעת חוק להגדלת סל הבריאות.
התנגשות מעניינת נוספת ניתן למצוא בהצבעותיה של ח"כ יפעת שאשא-ביטון. ח"כ שאשא-ביטון מכהנת כיו"ר הוועדה לזכויות הילד, ובדיון הוועדה אף הכריזה כי "יש לקדם את הצעת החוק לפיקוח על מעונות יום", עליה היא גם חתומה. כשעלתה ההצבעה במליאת הכנסת, ח"כ שאשא-ביטון הצביעה נגדה, בהתאם למשמעת הקואליציונית.
בתחתית הדירוג של סיעת כולנו, ובמרחק רב ממצטייניה, נמצא ח"כ אלי כהן, שנכח בפחות הצבעות מחבריו, ונטה להצביע באופן פחות חברתי. כהן הצביע נגד הגבלת דמי הניהול בקרנות הפנסיה, נגד פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים מוגדלים במערכת החינוך, ונגד הצעת חוק לחובת שקיפות בתיקי ניירות הערך של חברי ועדות הכספים והכלכלה – הצעה שהיתה מחייבת גם אותו, כחבר ועדת הכספים.
הבית היהודי
סיעת הבית היהודי נמצאת בתחתית הדירוג של המדד החברתי, בדומה למיקומה בכנסת הקודמת. כמו אז, גם במדד הנוכחי ניתן לראות את ח"כ שולי מועלם רפאלי, שחזרה לכנסת באמצע הקדנציה, מצביעה באופן חברתי יותר מחבריה לסיעה.
בתחתית הרשימה נמצא ח"כ בצלאל סמוטריץ'. בדצמבר האחרון, בעקבות פרסום דו"ח העוני על פיו שניים מכל חמישה ילדים בישראל הם עניים, צוטט סמוטריץ' כמי שאמר: "יש לי חמישה ילדים, ואני לא חושב ששניים מהם עניים". הציטוט הזה ראוי לאזכור נוסף, נוכח דפוסי ההצבעות שלו. ח"כ סמוטריץ' הצביע נגד הצעת החוק להרחבת הפיקוח על מעונות יום, ונגד הצעת חוק להתאמת גובה קצבת הסיעוד לשכר המינימום. הוא הצביע נגד קביעת מע"מ אפס על מוצרי מזון בסיסיים, נגד תשלום פנסיה לעולים קשישים, נגד הטבות לניצולי שואה ונגד פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים מוגדלים במערכת החינוך. מלבד סמוטריץ', גם חברי הממשלה מקרב סיעת הבית היהודי זכו לציונים נמוכים במדד.
ש"ס
סיעת ש"ס, המתיימרת לייצג את השקופים, היא הסיעה השלישית הכי חברתית מבין סיעות הקואליציה, ואין שונות רבה בין חבריה. הראשונים בדירוג הפנים-סיעתי בש"ס הם ח"כ יואב בן צור וח"כ יצחק וקנין, ואילו האחרונים – ח"כ יעקב מרגי וח"כ דוד אזולאי, אינם נמצאים במרחק רב מהם. עם זאת, מעניין לגלות כי ח"כ יעקב מרגי, שהגיש יחד עם ח"כיות נוספות הצעת חוק שמטרתם להתאים את גובה קצבת הסיעוד לשכר המינימום, הצביע נגד הצעת החוק שהוא עצמו יזם.
ח"כ דוד אזולאי הגיע למקום גבוה בדירוג בכנסת ה- 19, שבה כיהן כחבר אופוזיציה; כעת, כחבר קואליציה, ניכר שחריצותו מופנית לא פעם להצבעה בהתאם למשמעת הקואליציונית אך נגד חקיקה חברתית: הוא התנגד לקביעת מע"מ אפס על מוצרי מזון בסיסיים, התנגד להצעת חוק שנועדה להקל על אמהות חד-הוריות עובדות המקבלות דמי מזונות מהביטוח הלאומי, והתנגד לשתי הצעות חוק שנועדו להבטיח את רווחתם הכלכלית של עולים קשישים מחוסרי פנסיה.
יהדות התורה
מרבית הח"כים של יהדות התורה מופיעים במחצית התחתונה של דירוג נציגי הקואליציה – שינוי ניכר ביחס למדד הכנסת ה-19, כאשר היתה לסיעה נציגות נאה בראש בדירוג. ההסבר פשוט: אז כיהנה הסיעה באופוזיציה והיתה משוחררת מכבלי המשמעת הקואליציונית. כעת, מששבה לקואליציה, הח"כים של יהדות התורה מתנהגים בהתאם.
גם הפעם, ניצב ח"כ אורי מקלב בראש הדירוג של סיעת יהדות התורה. ח"כ מקלב, אשר דורג במקום הרביעי מבין חברי הקואליציה, טרח להגיע להצבעות שרבים הדירו מהן את רגליהם, דוגמת הצעת חוק המסדירה הבטחת הכנסה לשוהות במקלט לנשים מוכות, הצעת חוק להבטחת זכויות תושבי כפר שלם במסגרת פרויקט פינוי-בינוי, הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה והצעת חוק האומנה.
מפתיע, ח"כ מקלב, כמו גם שאר חברי סיעתו, התנגד להצעת חוק שנועדה לאפשר לעובדים להימנע מעבודה בשבת גם אם אינם מזדהים כדתיים. ח"כ מקלב אמנם הצהיר על תמיכתו בתוכן ההצעה, אך לטענתו התנגד לה ממניעים פוליטיים הקשורים בזהות הגורמים שקידמו אותה.
מלב"ד ח"כ מקלב, שאר חברי יהדות התורה נמצאים בשליש התחתון של חברי הכנסת. בתחתית הדירוג הסיעתי נמצא ח"כ מאיר פרוש, שהצביע נגד הגדלת קצבת הנכות לקשישים, נגד הגדלת סל הבריאות ונגד הכרה בהוצאה על מעונות יום לצרכי מס.
