דיון בתקנות חדשות, שאמורות לחייב מעסיקים בענפי הסיעוד וחהקלאות להפקיד כספי פיקדון עבור עובדים זרים – כתחליף לקרן פנסיה ופיצויים – הסתיים ללא התקדמות. שהעובדים יחכו.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות התכנסה ביום שני (9 במאי 2016) לדון בתקנות הנוגעות לפיקדון עבור עובדים זרים, בעיקר בענפי הסיעוד, החקלאות והבניין. הפיקדון המדובר הוא מעין תחליף לקרן פנסיה או פיצויים, שבא להסדיר את הכספים שהמעסיקים משלמים נכון להיום בעקבות צו הרחבה לחוק פנסיה חובה (בענף הבניין כבר משלמים את הפיקדון מתוקף תקנות של רשות האוכלוסין וההגירה).
אחד התמריצים של משרד הפנים בתמיכה בפיקדון הוא עידוד עזיבתם של העובדים את ישראל, שכן אלה מקבלים את הכסף רק בעוזבם את הארץ או לאחר מכן, ואף מוטלים עליהם ניכויים אם הם מאחרים לעזוב את ישראל. ובכל זאת, התקנת התקנות התעכבה בכל הענפים, ובעיקר בנוגע לחקלאות וסיעוד.
בפתח הישיבה העריך היו"ר ח״כ אלי אלאלוף (כולנו), כי יש כבר הסכמות בנושא עם נציגי ענף הבנייה (שלא שלחו נציג לדיון) ועם נציגי חברות הסיעוד (אחד מהם אישור כי הם מברכים על התקנות), אולם הוסיף שקיימים קשיים עם החקלאים. הוא לא טעה בהערכתו בנוגע לחקלאים – אלה הגיעו במספר לא קטן כדי להביע את התנגדותם לתקנה. החקלאים טענו שאין להם כסף פנוי לשלם את הפקדון (שהוא, אגב, נמוך מבבנייה – 516 שקלים בחודש לעומת 700). את החקלאים גיבה, כמעט כרגיל, ח"כ יצחק וקנין מש״ס, בטענה שהמדינה ממשיכה להקשות על החקלאים, תוך טענות על כך שהם צריכים לשלם גם על כל הנזקים שעושים להם העובדים במגוריהם.
מה שלא העריך נכונה היו"ר אלאלוף היתה התנגדותם של נציגי ארגוני הנכים המעסיקים עובדי סיעוד באופן פרטי. אלה באו לטעון טענה שחוזרת ונשמעת בדיונים בעניינם או בעניין העובדים הזרים: איך יכולים אנשים המתקיימים מקצבה זעומה, שאין להם יכולת לעבוד ולייצר הכנסה נוספת, לשלם את הסכומים הנדרשים על העסקת עובדים זרים? כך שבניגוד לחברות הסיעוד הגדולות, הם דווקא אינם מרוצים מהתקנות. הבעיה בטענתם היתה שהיא לא היתה לגופן של תקנות – שכן אלה פוטרות את המעסיקים עובדי סיעוד באופן פרטי – אלא בעצם טענה נגד צו ההרחבה לחוק פנסיית חובה שמחייב אותם.
אותו צו מחייב למעשה גם את החקלאים, אך משום מה העניין הזה לא נידון כלל. מה שנידון היו בעיקר טענות הנכים והחקלאים נגד התקנות, עד שליו"ר נמאס והוא החליט לקטוע את הדיון באמצע הקראת התקנות, בלי לאשרן, בטענה כי הנוכחים מפריעים ולא מדברים לגופן של תקנות. הוא האשים אותם בכך שהם פוגעים במגזר החלש ביותר במשק – העובדים הזרים. השאלה שצריכה אולי להישאל היא מה עושים כאשר מגזר חלש אחד מעסיק מגזר חלש אחר, ואין לו במה לשלם לו. בינתיים, התקנות יחכו, אם כי צו ההרחבה עומד בעינו.
