לכאורה, כו–לם בעד צמצום פערים וכו–לם נגד תשלומי הורים בבתי הספר. בפועל, משרד החינוך איפשר לתופעה לשגשג ולפרוח. איך עושים את זה? קובעים כללים של פיקוח ובקרה – אבל לא דואגים לאכוף אותם, ולא מענישים את מי שמתעלם מהם. התוצאה: הורים שמשלמים עשרות אלפי שקלים מדי שנה לבתי הספר.
היחס הציבורי לסוגיית תשלומי ההורים במערכת החינוך הוא אחת התופעות החידתיות בפוליטיקה הישראלית: לכאורה, כו–לם בעד צמצום פערים וכו–לם נגד התופעה. בפועל, משרד החינוך, בכהונות של שרים שונים, אישר לתופעה לשגשג ולפרוח. מפתה לעשות שימוש בקלישאת הסוסים שברחו מהאורווה, אבל לאורך הדיון בוועדת החינוך (13 ביוני 2016) לא הצלחתי להבין למה בעצם כל כך קשה להחזיר אותם.
קצת על התופעה עצמה: תשלומי הורים במערכת החינוך נחלקים לכמה קטגוריות. חלק מהם הם תשלומים לוועד הכיתה, לטיולים או למסיבות סוף שנה, ואילו חלק לא מבוטל מיועד לחינוך ממש – מה שמכונה "תל"ן" ("תגבור לימודים נוסף") או עבור למידה למקצועות מוגברים לבגרות. חלק מהגבייה מתאפשר הודות להגדרה של בתי"ס כ"תורניים" או "ייחודיים" – אף שלא ברור אם ישנם קריטריונים אמיתיים שמבדילים בין בתי"ס ייחודיים לכל בית ספר אחר שרוצה לתת לתלמידיו שיעורי העשרה באמנות או מדע. מצגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת חשפה נתון מטריד – מסתבר, שמבין בתיה"ס הגובים תשלומי הורים, השיעור הגבוה ביותר הוא ביישובים שבדירוג הסוציואקונומי של משרד הפנים נמצאים באשכולות דירוג הנמוכים 1-4 מתוך 10.
יו"ר הוועדה יעקב מרגי (ש"ס) התבטא בחריפות נגד התופעה, שמגדילה את הפערים בחינוך במקום לצמצם אותם. הוא כינה אותה "חזירית" ולא היסס להפנות אצבע מאשימה אל החינוך החרדי והחינוך הממלכתי דתי, שבהם התופעה חמורה במיוחד.
גם ח"כ מאיר כהן ("יש עתיד") גינה, וציין כי תשלומי ההורים דוחקים מבתי הספר תלמידים ממשפחות מעוטות יכולת. מעניין מה חושב כהן על חברו לסיעה לשעבר, שר החינוך הקודם שי פירון, שהכשיר את השרץ ונתן היתר רשמי לגביית תשלומים מופקעים.
גור רוזנבלט, ראש מינהל רישוי, בקרה ואכיפה במשרד החינוך, הציג את מערכת "אפיק תשלומי הורים", שנועדה לאפשר מעקב ציבורי פתוח ושקוף אחר תשלומי ההורים בכל אחד מבתי הספר במדינה. על פניו, נשמע מבטיח, אלא שבהמשך הדיון התברר, כי כ-1,400 מוסדות חינוך בישראל ציפצפו על חובת הדיווח. מה בדיוק עושה משרד החינוך כדי לכפות עליהם לדווח, או להעניש את אלה שלא מדווחים? לא ברור. דווקא הח"כים לא מופתעים – בזה אחר זה חזרו כולם על הקביעה, שאיש לא ניסה להפריך – שאין פיקוח ואין אכיפה.
כמה גובים בתי הספר? פורמלית, התקרה (לבתי ספר ציבוריים) מגיעה ל– 6,800 שקל. בפועל, גם במשרד החינוך, גם נציגי ההורים וגם בארגוני החברה האזרחית ידעו לספר שיש בתי ספר שגובים הרבה יותר. אחרי הדיון, סיפר לי אחד מנציגי ההורים, שבבי"ס ממלכתי–דתי בכפר פינס, עומד שכר הלימוד על 19 אלף שקל לשנה.
ולמה משמש הכסף? גם זה לא ברור. יוסי אביבי, אב לתלמיד בבי"ס של בני עקיבא במודיעין, סיפר על דרך החתחתים שעשה, מהעירייה למשרד החינוך ובחזרה, כשניסה להבין מהרשויות אם מותר בכלל לביה"ס לגבות תשלומי הורים לצורך תקורה (הוצאות ניהוליות שונות), ואחרי שהתברר שאין היתר – מי אמור לאכוף את האיסור. אביבי משלם למעלה מ-5,000 שקל לשנה עבור שכר הלימוד בביה"ס של בנו. יש לו שישה ילדים, ובעירו מודיעין, כלל לא קיימת אפשרות לקבל חינוך ממלכתי–דתי ללא תשלומי הורים.
