אל: חברי הכנסת
מאז העדות הראשונה שלי מדיון ועדה בכנסת באוקטובר 2015 אני לומד להעריך יותר את קבוצת חברי הכנסת שאכפת להם, ואתם לא מעטים. אתם מגיעים מכל המפלגות, חלקכם בהשראת המחאה החברתית.
בדיונים לא מעטים בוועדות רואים שאכפת לכם, ושבאתם לעזור לאזרחים ששלחו אתכם לכנסת.
במספר דיונים ראיתי כיצד מזלזלים בכם לוביסטים, נציגי מונופולים ורגולטורים (מזלזלת בכירה היא דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון והביטוח).
ראיתי שאתם לא שותקים ולא פוחדים. אתם מגיעים מוכנים לדיונים. אי אפשר למכור לכם סיפורים, והמוזמנים לוועדות מבינים שמשהו קרה בכנסת ושהם חייבים להכין שעורי בית (לפעמים לדיון החוזר, אחרי שספגו נזיפה).
גילתם אומץ רב כאשר העברתם את חוק הגבלת השכר לבכירים בבנקים ובחברות פיננסיות. 57 הח"כים שהצביעו בעד פגעו קשות בגיוס עתידי של תרומות לפריימריז שלהם, ועל כך אני גאה בכם. הייתם חלוצים בכל הפרלמנטים בעולם החופשי. הוכחתם כי הקשר בין הון שלטון בישראל פחות חזק מאשר באנגליה ובארה"ב.
אבל מה קרה לכם בנושא הדיור? למה אתם לא עושים כלום? כשכותבים בעיתונות בנושא מחירי הדיור קוראים רבים שמים את האצבע על הבעיה האמיתית. אני משער שאתם יודעים מהי.
כאשר שיעור המס על השקעה בבורסה הוא 20%-25%, והמס על השכרת דירה הוא אפס אחוז עד להכנסה של 5,070 שקל בחודש ועשרה אחוזים אם מדובר בהכנסות גבוהות יותר – ברור כי ההשקעה הטובה ביותר היא רכישת דירה להשכרה.
עד שלא תשוו את אחוזי המס של שני אפיקי השקעה אלו אין סיכוי לירידה משמעותית במחירי הדיור. או שתעלו את המס על דירות להשכרה או שתורידו את המס על הבורסה. הבורסה גוועת כי כל משקיע ממוצע מבין שכדאי לקנות דירה להשקעה ולא לקחת סיכון ולשלם מס גבוה.
האם אותם מגיבים באינטרנט צודקים גם בקשר לסיבה?
האם ייתכן שבגלל שיש לכם דירות להשכרה אתם לא עושים דבר?
ומה בדבר בניית דירות קטנות בבעלות המדינה שיושכרו במחיר סביר, בעיקר לצעירים שאינם יכולים לקנות דירה?
מדינת ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שהינה הבעלים של מעל 95% מאדמות המדינה, מרבית האדמות דרך מינהל מקרקעי ישראל, הקרן הקיימת (שגם קיבלה אדמות נפקדים ערבים אחרי מלחמת השחרור) ועיריות כמו תל אביב, ירושלים וחיפה.
אפילו בעיר היקרה תל אביב 25 אחוז מהקרקע היא עירונית, 45 אחוז אדמות מדינה ורק 30 אחוז פרטית. אז איך זה שאי אפשר לבנות בתל אביב דירות קטנות בבעלות המדינה להשכרה לצעירים? למה בונים רק דירות לעשירים?
החל משנת 1950 נבנו מעברות וכמה שנים אחרי נבנו דירות לדיור הציבורי. עד סוף שנות ה-50 נבנו כמאתיים אלף דירות. אם מדינת ישראל יכלה לעשות זאת בשנים הקשות ביותר שלה, שבהם חולקו תלושי קצבאות למזון, איך זה שהיום המדינה לא יכולה לממן בניית דירות קטנות בבעלותה שיושכרו?
ח"כים יקרים, אולי תתחילו לעשות משהו אפקטיבי לפתרון משבר הדיור בישראל?
