״אין כסף״. זאת היתה התשובה של שר הרווחה חיים כץ לקריאה הציבורית להעלות את קצבאות הזקנה. זו התשובה שתתקבל מהממשלה ברוב הדיונים בדרישות לגידול בהוצאה הציבורית על שירותים הניתנים לאזרחי המדינה. הכל נמדד ונבחן בקפדות ובקמצנות. אבל בדיקה של ״המשמר החברתי״ העלתה שכשמדובר במשפחות ההון, דווקא יש כסף, והכסף זורם בלי בדיקה ובלי פיקוח.
הסיפור הוא כזה: מפעלי ים המלח שבשליטת משפחת עופר חתמו על הסכם עם המדינה שלפיו הם אמורים לבצע עבודות תשתית לשיקום סביבתי של ים המלח בסבסוד של המדינה. העבודות מכונות ״קציר מלח ים המלח״. עד כה המדינה שילמה למעלה מ-25 מיליון שקל למפעלים בהתאם להסכם ובהתאם לדיווחים של המפעלים על הוצאותיהם.
בדו"ח מבקר המדינה נכתב שהעבודות מתעכבות ואינן מתקדמות בקצב שהיו אמורות להתקדם, ושעד כה כלל לא הוגשו בקשות תכנון ובנייה לעבודות האלה. זה אומר אחת משתי האפשרויות: או שהעבודות הן ראשוניות מאוד, או שהן נעשות בלי היתרים. המפעלים, בינתיים, מדווחים על הוצאות גדולות של רכישת ציוד ועבודות.
כדי להבין מה קורה שם באמת, רכז חופש המידע של המשמר החברתי, ניצן מתן, הגיש שאילתה לחברה להגנת ים המלח, שהיא חברה ממשלתית: מתי, אם בכלל, הגיעו לשטח – למפעלים או לחוף ים המלח הסמוך להם – פקחים שבדקו אם בכלל מתבצעות עבודות והאם הן תקינות ויעילות? בתשובה, נאמר למתן שהמדינה לא שלחה עד כה לשטח אף פקח אחד.
"זה מוזר, מקומם ולא סביר באופן קיצוני שהמדינה משקיעה עשרות מיליוני שקלים בסבסוד עבודות של חברה פרטית על סמך דו"חות של רואי חשבון ובלי שאף פקח לא בדק מה קורה שם באמת״, אומר מתן. ״זה לא סביר בשום מקרה, קל וחומר כאשר ברור שהעבודות מתעכבות ושיש חוסר התאמה בין היעדר אישורים תכנוניים לעבודות ובין הדיווח למשרד האוצר שהן מתקיימות".
