האם דיווח על אונס או כוונות אובדניות דחוף פחות מהזעקת מכבי האש? רכזת המחקר מיכל עדן תוהה אם שיקולים קואליציוניים צרים גרמו לחברי הכנסת להפיל הצעת חוק שתאסור על חברות הטלפון לחסום מוקדי חירום לאנשים במצוקה.
כנס הקיץ של הכנסת היה כנס שבו שיקולים זרים ואינטרסים קואליציוניים היו חשובים יותר ממצוקות של אנשים. קחו למשל את מוקד ער"ן לתמיכה נפשית, ואת מוקד הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. שני המרכזים האלה נותנים כבר שנים מענה לאנשים ברגעים מאוד קשים בחייהם. הם מסייעים לבני נוער ואנשים בוגרים במצבים אובדניים, דיכאון, נותנים תמיכה נפשית לאנשים שהותקפו מינית ועוד. הם מפעילים מענה בשפות שונות, ונותנים שירות מיוחד לחיילים, לקשישים, לניצולי שואה. למוקד הסיוע לנפגעי תקיפה מינית יש אפילו מספרים נפרדים לנשים דתיות וגברים דתיים, כדי לאפשר להם לקבל סיוע שמותאם להם.
למרות ששיחה טלפונית היא משהו שנגיש לרובנו, בניגוד למספרי חירום אחרים כמו משטרה או מכבי אש, אל הקווים של שני מרכזי החירום הללו לא ניתן להתקשר מכל טלפון. למשל, אם אין לכם שיחות יוצאות מהסלולרי שלכם, עדיין תוכלו להתקשר למשטרה, אבל לא תוכלו להתקשר אל מרכזי הסיוע. חברות הסלולר גם יכולות כיום לחסום גישה למספרי הטלפון הללו לפי דרישה. דמיינו שחברה שלכם, מישהי שקרובה אליכם – או סתם אדם שנמצא במצוקה קשה – זקוק לאוזן קשבת ולא יכול לקבל אותה. נשמע ממש מרתיח, נכון?
בחודש מאי עלה להצבעה בכנסת תיקון לחוק התקשורת, שניסה לתקן את המעוות. ההצעה של ח"כ מיקי לוי אוסרת על ספקי התקשורת להגביל את החיוג לער"ן ולמוקד הסיוע, בדיוק כמו למוקדי משטרה, מד"א ומכבי האש. צעד מתבקש והגיוני.
מתברר שלא כולם חושבים ככה, כי הצעת החוק נפלה. הצביעו נגדה חברי כנסת מהליכוד, מישראל ביתנו, מכולנו, מהבית היהודי, מיהדות התורה ומש"ס.
חברי כנסת יקרים, יש סיבה מיוחדת שהתנגדתם להצעת חוק שאמורה לסייע לאנשים? האם במגזרים שאתם מייצגים לאנשים אין מצוקות? או שאולי שיקולים קואליציוניים גוברים על שיקולים כמו ערך חיי אדם?
לקריאה נוספת
