עדות מדיון: למה לא הוגשו שום כתבי אישום בנוגע לזנות קטינים?

דיון מעקב בנושא ניצול קטינים לזנות. הדיון בנוכחות גופים ממשלתיים רבים: המשטרה, הפרקליטות, משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד העלייה והקליטה וכן ארגונים חברתיים רבים הפועלים בנושא. יו"ר הוועדה חברת הכנסת שאשא-ביטון, סיכמה כי הדיון היה מתסכל, וקראה להגברת האכיפה. שאשא-ביטון מבקשת דיווח על מספר התיקים שנפתחו ועברו לפרקליטות וכן דיווח מהפרקליטות מה קורה עם אותם תיקים. עוד מבקשת דיווח ממשרד הרווחה כמה מקלטים נפתחו. ממשרד החינוך מבקשת שאשא-ביטון סקירה אמיתית של מספר הצעירים הנחשפים לחינוך מיני אמיתי ומספר האנשים הנחשפים לנושאים כמו מיניות בריאה ומניעת זנות. שאשא-ביטון מבקשת מהמשרד לביטחון פנים לעשות קמפיין שיביא לידיעת הציבור כי צריכת זנות קטינים היא עבירה פלילית חמורה.

עליזה לביא פתחה את הישיבה – זנות קטינים היא מחדל חמור של מדינת ישראל. לגבי מבוגרים, אנו מובילים את חוק ההפללה. לגבי קטינים, יש חוק במדינה והגברנו את הענישה, אבל יש אפס אכיפה, ואנו מקבלים את אותן תשובות אבל לא קורה כלום… היום הטכנולוגיה עוזרת, יש אפליקציות של משתמשים וכדומה. החוק קיים, איך ייתכן שאין אפילו כתב אישום אחד? אנחנו בעצם עוצמים עיניים. לא יכול להיות שאין אכיפה על ידי המשטרה.

שאשא ביטון קוראת גם למשרד החינוך וגם למשטרה להפסיק לפחד, צריך לטפל בבעיה. היא מוסיפה, ראיתי מי מגיע לצרוך זנות של קטינים, מדובר באנשים נורמטיביים עם רכבי חברה. תלמידים אומרים שחסר להם חינוך מיני, צריך לדבר על חינוך מיני מתקדם יותר ולא רק על הדברים הבסיסיים. יש גם זנות סמויה של ילדים וילדות שמקבלים טובות הנאה קטנות כאתנן ואינם מבינים כלל שהם נכנסים למעגל הזנות.

מירב בן- ארי – הצעירים האלה כבר יצאו ממערכת החינוך, מי שצריך לטפל בהם זה הרווחה. עוד כתבי אישום לא יעזרו, צריך לטפל בצעירים ולתת להם פתרונות ולתמוך בתהליך של יציאה מהזנות. הדרך לטפל היא להגיע אליהם באמצעות ארגונים חברתיים ולהביא לידיעת הצעירות שיש אלטרנטיבות לזנות. רוב הזנות היום היא לא ברחוב, אלא ברשת.

יהודה גליק – תמיד הנושא מתרכז במקלטים, הפתרון הוא חינוך בבתי הספר. הטיפול של הרווחה הוא כבר מאוחר מדי… חייבים לטפל בילדים שחיים בקבוצות הוואטסאפ ושלומדים שם על החיים. אני בעד הפללת הצרכנים של הזנות. חייב להיות שיימינג של המשתמשים בזנות ובעיקר בזנות קטינים.

שולי מועלם – צריך ואפשר לטפל בשיקום במקלטים וכדומה. יש חוק. המשטרה צריכה להיות שם במקומות עצמם, ברשתות החברתיות. המשטרה חייבת להיות נוכחת. העברת המידע חשובה, אבל צריכה להיות יותר נוכחות של המשטרה

תהיה ישיבת מעקב עוד שלושה חודשים.

יפעת שאשא-ביטון מסכמת: הכול מתסכל, קוראת להגברת האכיפה, מבקשת דיווח על מספר התיקים שנפתחו ועברו לפרקליטות וכן דיווח מהפרקליטות מה קורה עם אותם תיקים. מבקשת דיווח ממשרד הרווחה על כמה מקלטים נפתחו. ממשרד החינוך מבקשת סקירה אמיתית כמה צעירים נחשפים לחינוך מיני אמיתי, וכמה נחשפים לנושא של מיניות בריאה ומניעת זנות. מבקשת ממשרד לביטחון פנים לעשות קמפיין.

…

ילין – להיות בכנסת זה מתסכל, כולם מדברים ולא קורה כלום. השלטון המקומי יכול לעזור, השרים יכולים לעזור, בתי המשפט יכולים לעזור ואיש לא עושה כלום. צריך חינוך בסיסי כדי שהתמריץ להשיג כסף יהיה קטן יותר. זה ששר או מנכ"ל המשרד לביטחון פנים לא נמצא פה משמעו שאנחנו לא יכולים לעשות כלום. המשטרה יודעת איפה זה קורה, אבל לא עושה כלום. צריך לחייב את נציגות הממשלה ומשרדיה השונים להגיע לדיונים.

שטרן – אני בוגר ישיבה תיכונית וראש הישיבה ישב בכלא על מעשים אסורים. חושב שיש התעלמות מהבעיה, שלא חושפים את התופעה. הדלת במשרד החינוך סגורה, בעיקר בחינוך הדתי…

חוקרת ממ"מ (מרכז מחקר ומידע של הכנסת)  טוענת שבדקו האם ארגונים נכנסים לבתי ספר ,התשובה היא מעט מאוד: רק ל-9 בתי ספר, שזה מעט מאוד.

נציג המשטרה – אנו התחייבנו לאחד גופים שמטפלים בנוער ומשפחה, ועשינו יום עיון. היה לי חשוב לדבר שם. למדנו בשנה האחרונה שיש פער גדול בין מה שהמשטרה מכירה ובין תוצאות הסקרים. יש שתי אפשרויות: שאנחנו לא שם ולא עושים את העבודה, או שהתופעה שונה ממה שחשבנו. יש כוונה לעשות מבצע ארצי, אין בינתיים תוצאות מזהירות… טוען שבניגוד לדיווחים, התופעה אינה בהיקף כזה.

מתכננים שולחן עגול לשיתוף פעולה עם הרווחה, הפרקליטות והשלטון מקומי. יש מעגל של שתיקה ולא כולם מביאים את כל המידע. מדווח שפתחו מספר קטן של תיקים, לא יודע לדווח מה התוצאה.

משרד המשפטים, יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם – מייצגת גם את הפרקליטות – יש תסכול מתמשך מרמות מאוד נמוכות של אכיפה. למרות שנעשו מאמצים, יש בעיה להשיג שיתוף פעולה עם הקטינים, ולכן יש בעיה לעבור לגורמי אכיפה, אבל עם כל הקשיים, אנחנו לא יכולים לוותר. 30 תיקים נסגרו מחוסר ראיות. טוענים שאינם יודעים שהן קטינות. החקירה לקחה הרבה זמן, שאשא-ביטון אומרת שתמיד שומעים תירוצים ולא קורה כלום. חייבים לעשות משהו כנגד אלו שפוגעים בקטינים.

משרד הרווחה רואים בנושא משימה לאומית, מתחילים בצורה רצינית לנסות ולפתח מענים לנושא. קיבלנו תקציב של 20 מליון שקל לפיתוח מענים בנושא. התקשרנו מול הרשויות שיקחו אחריות ויטפלו בנושא. יש כרגע 13 רשויות שמפעילים את מודל הלב.

עליזה לביא – באילת יש הרבה קטינים, אבל ראש העיר אומר שהבנות לא מאילת. ירושלים מטפלים ומקימים שלטרים לטפל בנערות. ברור לנו שאנחנו רק בתחילת הדרך אבל כבר הגענו לכ-300 בנות.

מירב בן ארי- מי שבאמת מפעיל את המקלטים זה עמותות ולא הרשות. צריך דיווח מפורט של מקלטים שנפתחו. הרוב נפתח לבנות, בתל אביב חסר מקלט לבנים. בתל אביב אנחנו לקראת פתיחה של 3 מקלטים חדשים.

יש הסדר במשרד הרווחה ללינה במרחבים פתוחים, יכול להיות 4 ימים כדי לקבל את הסכמת ההורים להמשך שהייה במרחב. עד 7 ימים יכול ללון ללא אישור ההורים. סיוע ראשוני לא דורש הסכמת ההורים, אבל לינה דורשת הסכמה. לפעמים פנייה לבית המשפט גורמת לעזיבת הקטינים. הפתרון הוא לפנות לבית המשפט. למה לא נעשה קמפיין אחד לאי צריכת זנות קטינים. הם לא יודעים שזו עבירה פלילית. המשטרה לא שם, הקמפיינים מעוררים את המשטרה.

נציגת משרד החינוך – נשאלת השאלה האם השר לא מתייחס בכלל לנושא. קיים פער בין היחס של משרד החינוך לנושא הזנות, תופסים את זה כבעיה של נוער בסיכון באופן כללי. נשאלת לכמה בתי ספר נכנסים הארגונים, אין תשובות. לדבריה, היועצות צריכות לטפל בנושא, בית הספר רשאי להזמין ארגונים מבחוץ. נשאלת בכמה בתי ספר זה קורה. יש תוכנית חדשה להעברת מידע לנוער שתהיה תוכנית חובה.

משרד העליה והקליטה – יש בעיות ספציפיות של עולים…

אנשי הארגונים – אפשר להרשיע בלי לתשאל את הקטינים. רוב הילדים באים מפגיעות במשפחה. אנחנו יודעים איפה הבעיה. צריך לקחת גורמים מקצועיים שיכנסו לבתי ספר, למשל מסל"ן (מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית).

צריך לחייב את בתי הספר להכניס את נציגי הארגונים לבתי הספר. בשביל זה צריך לחוקק את החוק שיחייב בתי ספר לעשות זאת.

המשטרה בכלל לא מודעת לכלים שבהם הנוער משתמש.