הדיווחים מדיוני הכנסת נאספים בידי מתנדבי ומתנדבות המשמר החברתי ומתפרסמים בעריכת מתנדבים מתחום העריכה
כתב: ג'וני בכור
למרות שחברי הכנסת לא אהבו את השימוש במילה ״פייק״, היה ברור לכל כי יש משהו יסודי ולא תקין בהתנהלות התקציבית ובתהליכי התכנון של תקציב המדינה. ח״כ טיבי הביא לדוגמא את גודל התקציב הלא ברור שהוקצה לטיפול (לפי החלטת ממשלה) במגזר הערבי: 15 מיליארד? 8 מיליארד? 10 מיליארד?. הסכומים לא ברורים. כמובן שיש דוגמאות אחרות למכביר.
יו״ר הוועדה, ח״כ גפני, חיזק את דברי החשבת לשעבר ואמר כי אנשים בכירים נוספים במערכת הפיננסית טוענים דברים דומים, וכי הטיפול בנושאים תקציביים במשרד האוצר (במיוחד באגף התקציבים) לא נעשה בצורה תקינה, דבר המביא לבקשות תכופות להעברות תקציביות.
ח״כ רוזנטל ניסה להבין מנציג האוצר שנכח בישיבה מה המצב במדינות אחרות? מה אחוז השינויים השנתיים בתקציבים השנתיים המתוכננים? איש אגף התקציבים התפתל, ואמר שאינו מכיר מספרים מדויקים וסטטיסטיקות ממדינות אחרות, וכי קשה להשוות. ח״כ שפיר לא ויתרה וניסתה לדלות מספרים מדויקים יותר של היקף (באחוזים) של שינויים והעברות תקציביות, כולל העברות שנעשות בשלהי שנת תקציב (דצמבר), נציג האוצר טען כי מדור בהיקף של כ-20-15 מיליארד שקל ואלו מספרים סבירים.
גפני ״הכביד״ והוסיף כי יש דיווחים רבים על בעיות פנים-ארגוניות במשרד האוצר ומאבקי כוח בין האגפים השונים, אך נציג האוצר סירב להיכנס לסוגיות פוליטיות, וחזר וטען כי עבודת תכנון התקציב נעשית במקצועיות ומתוך מחשבה, וכי הדברים נעשים בתיאום בין כל הגופים, כולל ועדות הכנסת.
רעות ברג העלתה את הסוגיה הכאובה של כוחה הנחלש של הכנסת בהתמודדותה עם סוגיות תקציביות, את הבעיה הקיימת בתכנון התקציב, ואת היכולת הדלה שמפגינה ועדת הכספים בטיפול בנושאים הנוגעים להעברות התקציביות ובעודף הבקשות המתקבלות להעברות אלו. הדברים מקבלים חיזוק אפילו מתוך המערכת עצמה. רעות הדגישה את הצורך ביותר פיקוח מצד הוועדה, ולא לאשר כל בקשה להעברה. גפני הגן ואמר שעבודות הפיקוח של הועדה, כמו שהן נעשות היום, הן דווקא עדות לניסיון של הועדה להתמודד בכל זאת עם הקשיים הקיימים מול משרד הממשלה, וכי דברים בסופו של דבר לא ישתנו. דבריה של רעות אף קיבלו רוח גבית ועידוד מצד ח״כ סתיו שפיר.
אין שורה סופית לדיון הזה. המשך יבוא. נושא ההעברות התקציביות, ויכולת ועדת הכספים לפקח בצורה יעילה על נושא רגיש זה, ימשיך להעסיק אותנו עוד זמן רב.
חומרי רקע
כתבה: ענבל גרינצווייג
התקציב השנתי עובר הרבה שינויים. בשנה אחת לפעמים 13% משתנים. כשמרבית התקציב הוא טייס אוטומטי, זה הרבה מאוד שינויים. המשמר החברתי עוקב אחרי הנושא המון זמן, וגם ארגונים חברתיים נוספים מעורבים. זה מדאיג את כולנו, אבל עכשיו כשיש אישור גם מצד המערכת לבעייתיות ההעברות התקציביות, הגיע הזמן לעשות שינוי בחקיקה בדרך העברת הכספים בתקציב.
גפני, אנחנו פונים אליך, אתה בעל הבית כאן, יו"ר הועדה, אחד התפקידים של הכנסת היא לפקח אחרי הממשלה. אתם לא אמורים לעשות בדיוק מה שהאוצר מבקש. הכנסת חלשה כי הממשלה רומסת אותה. זה המקום שלכם להיות חזקים יותר.
לפעמים זה לגיטימי, לפעמים זה נסיבות, אבל אתם כמעט תמיד עושים מה שהם מבקשים מכם אחד לאחד. מה אתה מתכוון לעשות?
הבעייתיות-
סוגיית ההעברות התקציביות מעוררת בשנים האחרונות סערה רבה. נטען כי ההעברות מובילות לשינוי דרמטי בתקציב המדינה- וסופו להיות רחוק מאוד מהתקציב המקורי שמשקף את סדרי העדיפויות של הכנסת. במהלך שנת 2016 לדוגמא, 13 אחוזים מכלל התקציב שונה. רוב תקציב המדינה קשיח ומיועד לתשלום משכורות ותקצוב קבוע ולכן הנתון הזה נחשב גבוה. היקף השינויים כה גדול שהוא פוגע ברמת השקיפות של התקציב מול חברי הכנסת והציבור- גם לקורא המיומן קשה לעקוב אחר השינויים ולהבין מה התקציב המיועד לכל סעיף וסעיף. בעיה נוספת, שבינתיים הגיעה לפתרון מסוים: בעבר חברי הכנסת לא קיבלו את המידע על ההעברות המועמדות לאישור מספיק זמן מראש. הם לא יכלו להתמצא בחומר וכמעט ולא התנהל דיון לפני ההצבעות. חברת הכנסת סתיו שפיר עתרה נגד משרד האוצר על עצם חוקיות ההעברות- לטענתה, חלקן שייך מראש להוצאות מתוכננות ואין סיבה טכנית לא להכניסן לתקציב המקורי ולהביאן למליאה. בעקבות עתירתה, בית המשפט חייב את משרד האוצר להגיש לחברי הוועדה פירוט והסברים יחד עם כל בקשה להעברה תקציבית. כך, חברי הכנסת יכולים להגיש שאלות רלוונטיות במידה והם מעוניינים בכך. עם זאת, הח"כים טוענים כי משרד האוצר עדיין לא עומד בנוהל באופן מספק. (טענה הפוכה הגיעה מחברת הכנסת רחל עזריה, שטענה כי פירוט יתר של משמעות ההעברות גורם לעיכוב בדיון: אם הנושא דורש מומחיות הרי שלחברי הוועדה אין באמת זמן כדי ללמוד לעומק את הנושאים ולכן ההחלטות שהם מקבלים שטחיות ופופוליסטיות ומוטב להשאירן לאנשי המקצוע. נטען גם כי העברה בסכום נמוך יחסית יכולה לקחת הרבה יותר זמן מדיון בנושא מורכב, כי השני לא יעשה מספיק רעש וכותרות)
קיימות סיבות לגיטימיות לקיומו של הליך ההעברות התקציביות כפי שהוזכרו לעיל. עם זאת, לעיתים הליך זה משמש ככלי פוליטי שנוי במחלוקת: חברי כנסת שמתקשים להעביר בגלוי דרישות מסוימות בחוק התקציב, מעלים דרישות אלו בוועדת הכספים. כמו כן, הסכמים פוליטיים לעיתים מבוססים על הבטחות בהעברות תקציביות: משרד האוצר, למשל, יכול להבטיח למשרד אחר העברה תקציבית על סכום מסוים במהלך השנה אם המשרד יעמוד בתנאים מסוימים שמיטיבים עם מטרות משרד האוצר.
מקור הבעיה- בשיטה
- תקציב המדינה נבנה בשיטת "הטייס האוטומטי"- מה שנכנס לבסיס התקציב יישאר שם וימשיך להיות מתוקצב מעתה ואילך. לכן, האוצר נוהג במשנה זהירות בתוכניות תקציביות קבועות, ומעדיף להשתמש ביכולתו בוועדת הכספים.
- בכספי תקציב המדינה ניתן להשתמש רק לשם המטרה בתקנה אליה הוקצה הכסף – גם למען שינוי תקציבי בתוך אותו משרד ממשלתי.
- האוצר יכול לכרוך העברות מסוימות זו בזו, וכך לחייב חבר כנסת שמעוניין להצביע בעד העברה אחת שנוגעת לסדר העדיפויות שלו, להצביע גם לאחרת.
- כמו לכל ועדה, גם לוועדת הכספים יש יושב ראש. הוא יושב בישיבות הוועדה כשלצדו מזכיר, יועץ משפטי ומנהל. סמוך למקום מושבו של יושב הראש יש דלת שמובילה אל חדר פנימי, שאליו מותרת הכניסה רק ליו"ר ולצוותו. שם לעיתים רבות הוא נכנס להתייעץ בחדר ויוצא משם עם החלטה שיכולה לשנות את סדר הדברים לחלוטין.
- המשמעת הקואליציונית שחלה בישראל על הקואליציה מנטרלת את יכולת חבר הכנסת להצביע על פי דעתו. לעיתים קרובות חברי הכנסת מגיעים לחדר וועדה מסוים רק לצורך ההצבעה, ללא ידיעה מלאה על מה מדובר.
- עודפים משנה נוכחית לשנה עוקבת מתבצעים בדרך כלל בין מרץ ליוני. ועדת המשילות השמיעה ביקורת חריפה על אופן העברת העודפים. נטען, כי חלק מהן מתבצעת מאוחר מדי בשנה ולכן המשרדים מתקשים לתכנן ולנצל את הכספים והם ממשיכים להתגלגל משנה לשנה.
