עדות מדיון: איך לא מנהלים דיון בעל ערך בכנסת? הדגמה בדיון על חוסר במגוון דעות בלימודי זהות יהודית במערכת החינוך

נכתב ע"י בני לבני

אני חייב לציין בפתיחה שהדיון נוהל על ידי יו"ר הועדה ח"כ רם שפע, באופן המדגים כיצד לא מנהלים דיון בעל ערך בכנסת. ניתן אולי לזקוף את זה להיותו ח"כ טרי (כמו מרבית חברי הכנסת של כחול לבן) ואולי גם כחוסר ניסיון ניהולי בכלל.

בשורה התחתונה, לא רק שלדיון אין שום תוצר אפקטיבי, אפילו לא דרישה כלשהיא למשרד החינוך, אפילו לא הכרזה על דיון מעקב נוסף, אלא שאפילו נושא הדיון עצמו נשאר מעורפל עד סיומו ומרבית חברי הכנסת שהתבטאו דיברו על נושאים שלכל היותר היו בשוליו.

רקע

ב-1995 נכתב "דוח שנהר" הקובע שהחינוך ליהדות בבתי הספר של החינוך הממלכתי (לא כולל כמובן ממלכתי דתי ובוודאי שלא חרדי) צריך להינתן בצורה פלורליסטית על ידי הארגונים המציגים את מגוון הזרמים והתפיסות ביהדות. עקרונות אלו אומצו על ידי כל שרי החינוך מאז ועד היום.

אלא שבפועל, יש במשרד החינוך העדפה ברורה בתקציבים לארגונים אורתודוקסים כולל כאלה שמטרותיהם המוצהרות אינן עומדות ואף רחוקות מהעקרונות והקריטריונים שנקבעו על יד משרד החינוך עצמו בהתאמה לדוח שנהר.

מהלך הדיון

ח"כ רם שפע שפתח את הדיון, נמנע מלהציג את נושא הדיון באופן ברור, לא דאג שיוצגו לוועדה נתונים המהווים את הבסיס לדיון, ובכך נתן לחברי הכנסת, שומרי מסורת כחילוניים, להפליג בגלגולי עיניים ומתק שפתיים כמקובל בדיונים מסוג זה, וההתייחסות הרצינית לנושא הגיעה רק לקראת סופו.

את לב הבעיה תאר יותם ברום מארגון "פנים" ששם את העובדות על השולחן (חבל שקיבל את זכות הדיבור רק לאחר כשעה של דיון עקר). לדבריו, משרד החינוך מעביר את מרבית הכספים לגופים שעל פי קביעת המשרד עצמו, אינם עומדים בקריטריונים של ועדת שנהר.

משרד החינוך עצמו קבע שרק שמונה מתוך חמישים הארגונים הפועלים בתכנית, עומדים בקריטריונים ו-90% מהכסף מגיע לארגונים שאינם עומדים בקריטריונים.

הוסיף לכך ערן ברוך מארגון בינה שהדגיש שכל הדיון הנו על החינוך הממלכתי (שכן לחינוך הממלכתי דתי אין כל אפשרות להכניס תפיסות יהדות שאינן אורתודוקסיות) 90% מהפעילויות הן של ארגונים חרדיים. ישנם גופים המייצגים את העמותות השונות מול המדינה ועמותה שאינה אורתודוקסית אינה יכולה להתקבל אליהם.

לטענה הצטרפה גם אורלי לחובסקי, נציגת "המרכז הרפורמי לדת ומדינה" שאף שותפה לעתירה לבג"ץ שהוגשה ונדונה בימים אלה בבית המשפט העליון.

ח"כ עוזי דיין מהליכוד שהיה מראשוני הדוברים, לא התייחס כלל לבעיה שעל סדר היום ויצא ידי חובה בהתבטאות בעד מגוון דעות אך נגד רב תרבותיות (למה התכוון? – לי לא ברור).

דיין התרעם על כך שתלמידי בית הספר היום לא מכירים את הסיפור על "תנורו של ענכאי" (חפשו בויקיפדיה) וכי יש להדגיש את היהדות הדמוקרטית. (ואני תמהתי האם עוזי דיין הכיר את סיפור "תנורו של עכנאי" בהיותו תלמיד בית ספר, או למד אותו לקראת הדיון בועדה..)

כוכבת הדיון (לפחות כל עוד נכחה בו) הייתה ללא ספק ח"כ קתי שיטרית. הכאב והסבל שניכרים בפניה כל פעם שמישהו אחר מקבל את זכות הדיבור מכמירים את הלב. לזכותה יאמר שהיא לא מאפשרת הרבה מצבים כאלה. בכל מקרה זכינו לשמוע ממנה זיכרונות מימיה בבית הספר, על הדיונים בפרשת השבוע הנערכים בכל ליל שבת בביתה ועל חשיבות הזהות היהודית. על חינוך פלורליסטי- לא שמענו ממנה אף מילה..

תרומתה לדיון עצמו היתה שיש לתת למשרד החינוך לנהל ובאם חרגו מהנדרש יש לפנות למשטרה. עולה מזה שלכנסת אין תפקיד בפיקוח על משרד החינוך ( או כל משרד אחר).

אז אולי הכנסת, או לפחות קתי שטרית מיותרת???

הדוברים האחרים העלו את הדרישה שהחינוך כולו צריך להיעשות על ידי מורים ובמידה ומופעלים גופים חיצוניים, הם צריכים לפעול מול המורים ולהשאיר למורים לעמוד מול התלמידים ( יש בזה משהו..). כמו כן הסכימו כולם שהעברת האגף לתרבות יהודית ממשרד החינוך למשרד להשכלה גבוהה הוא דבר שלא יעשה ואין כל הגיון בפיצול גופי החינוך בין מספר משרדים (צודקים, אבל לא זה נושא הדיון).

היו"ר רם שפע סיכם שהנושא חשוב והוא ימשיך לעקוב (כבר שמעתי את הסיכום הזה בועדה או שתיים בכנסת).

מה הייתי מצפה מח"כ שפע לעשות?- מן הראוי היה שהסיכום יכלול דרישה ממשרד החינוך להציג לפני הועדה נתונים עובדתיים על היקף הפעילות של העמותות השונות העוסקות בחינוך ליהדות בבתי הספר, ועליהם לקיים דיון, והפעם רציני ועניני יותר. ומהר לפני ששוב תתפזר לנו הכנסת.

– – – – –