הגעתי לישיבת ועדת העבודה הרווחה והבריאות בנושא אסדרת נושא הקנביס הרפואי בישראל (ב', 13/07/15) וחשבתי לתומי שאוכל להבין סוף סוף (כחולה הצורכת את הסם) איך מתנהל הענף הזה ולמה עדיין אין סטנדרטיזציה של קנביס שניתן כתרופה למחלות שונות. סקרנות ואולי איזו תועלת בצידה. להפתעתי אולם הישיבה היה גדוש וגיליתי שחקנים ובעלי עניין שלא הייתי מודעת לקיומם בענף הצעיר הזה במשק הישראלי, כרוכים בהרבה אינטרסים ויצרים.
להלן קבוצות בעלי העניין שנכחו בדיון והשערותי לגבי האג'נדה של כל אחת מהן, כפי שהסקתי מתוך מה שהתרחש לנגד עיני:
- הח"כים – אילן גילאון, ינון מגל, מאיר כהן ותמר זנדברג – מאמינים בצורך להסדיר מיידית את נושא הקנביס הרפואי, מייצגים פניות רבות של חולים המתלוננים על חסמים מיותרים במתן אישורי שימוש והתדרדרות במצבם הבריאותי כתוצאה מכך.
- ח"כ יעל גרמן, שבעת כהונתה בממשלה הקודמת כשרת הבריאות עצבה את המתווה הנוכחי לאסדרת הקנביס הרפואי בישראל. מתוך דבריה מתברר שהיא סבורה שהמתווה הזה הוא המתווה המיטבי. על כך עוד בהמשך..
- נציגי היחידה לקנביס רפואי במשרד הבריאות (יק"ר), שכבר עם הגעתי שמעתי את אחד מנציגיה זועם על מגדלי הקנביס הרפואי (8 מגדלים, נכון להיום) על שמעכבים את יישום מתווה ההסדרה המצוין, לדבריו, שגובש במשרד בעת כהונת גרמן, ושבגללם עדיין אין סטנדרטיזציה של מנות הסם/התרופה שאנו החולים מקבלים. נציגי יק"ר מתנגדים גם להגדלת המינון החודשי מ-20 גרם, כפי שמקובל היום, בשל החשש שמינון גבוה יזלוג בחלקו לשוק הסמים הלא-חוקי. "אין אף חולה שזקוק למנה של 180 גרם לחודש", אמר סגן מנהל היחידה ד"ר מיכאל דור, מה שיתברר בהמשך כלא מדויק.
- מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, פרופ' ארנון אפק, תומך גם הוא במתווה של גרמן ומגן על פעילות היחידה שפועלת במסגרת משרדו (יק"ר). הוא בעל גישה שמרנית למדי לגבי טיפול בקנביס רפואי אך טוען ששלומם של החולים עומד לנגד עיניו.
- נציג מגדלי הקנביס – מיד בתחילת הישיבה הושתק על-ידי היו"ר תוך איום שיוציא אותו מהאולם (לא לגמרי הבנתי מדוע).
- נציגי חולים שסורבו על-ידי יק"ר להעלות את מינון הסם, על אף המלצת הרופאים המטפלים שלהם, ומאז הסירוב מצבם הבריאותי התדרדר קשות. כל רצונם הוא לקבל את הטיפול במינון הדרוש להם כפי שקבע הרופא המטפל ולא עפ"י החלטה מינהלתית של יק"ר. לטענתם לא ניתן לקבל החלטה רפואית עבור חולה ספציפי רק עפ"י מסמכים שהועברו בפקס, כפי שהדבר נעשה כיום, וצריך לבדוק את החולה.
- ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית, חזר וטען שקנביס איננו תרופה כי הוא אינו מעוגן במחקרים מדעיים מבוססים מספיק וכי אין התוויות והתוויות נגד לשימוש בו, ושכל העדויות מפיהם של חולים שהסם השיב אותם לפעילות כמעט מלאה וחולל ניסים שאף תרופה לא הצליחה לחולל הן עדויות אנקדוטליות שלא עומדות בסטנדרטים רפואיים.
- ד"ר ברקת שיף קרן מהיחידה לטיפול בכאב במרכז הרפואי איכילוב, מוכרת בדעותיה הליברליות בנוגע לטיפול באמצעות קנביס רפואי. להבנתי מעוניינת להקל על חולים שכיום עוברים תלאות עד שמקבלים רישיון וכמובן על אלו שמסורבים בהחלטות מינהלתיות.
- ח"כ ד"ר עבדאללה אבו מערוף סבור שהדיון בנושא הקנאביס הרפואי צריך לכלול אנשי מקצוע בלבד (כלומר: רופאים ואולי גם רוקחים), והם אלו שצריכים להחליט על המתווה לאסדרת הקנאביס הרפואי.
- יו"ר הוועדה ח"כ אלי אלאלוף, ניהל את הישיבה הסוערת ביד רמה תוך מתן אפשרות התבטאות לכל בעלי העניין. היה קשוב לרובם וניסה לעשות סדר בכאוס שנגלה לעיניו ככל שהישיבה התקדמה. לא נראה שהיה מודע מראש לכל הזרמים שמתחת לפני השטח ואולי אף לא בתום הישיבה. ניכר בו שהוא מנסה ללמוד ולהבין את כל ההיבטים של הנושא, ושיש לו כוונה לקדם את הנושא.
להלן קטעים מהדרמות שהתרחשו בישיבה:
פרופ' אפק מגן על יחידת יק"ר ועל אופן התנהלותה. סיפר בגאווה שכ-90% מהפונים מקבלים רישיון לקנביס רפואי, וכי תוך שנתיים מספר מקבלי הרישיון הכפיל את עצמו. ח"כ מגל זועק על העוולות הנוראיות שנעשות לחולים ועל ההחלטות השרירותיות של יק"ר. ח"כים נוספים מביאים דוגמאות של חולים שהם מכירים באופן אישי את סיפורם. סיפורים קשים. גם היו"ר אלאלוף מספר על אחותו וגיסתו שלא זכו לקבל את הטיפול בקנביס ועברו סבל נוראי עד שנפטרו.
ח"כ מגל מגדיל לעשות כשהוא נוקב בשמם של חולים שסורבו שנמצאים בישיבה, ואז מזדעק מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' אפק ואומר שדיון לגופו של חולה בפומבי הוא הפרה חמורה של האתיקה הרפואית שדורשת חיסיון רפואי. מתעוררת סערת רוחות רבתי כשרבים מצטרפים למחאה ולמחאת הנגד. לבסוף היו"ר פוסק: מותר לכולם לומר מה שהם רוצים שכן זה לא דיון רפואי כאן אלא דיון ציבורי. יחד עם זאת, נותן הוראה לפרסם הכול בפרוטוקול אך לא לציין את שמות החולים שהוזכרו פרט לאלו שרוצים ששמם יפורסם בפרוטוקול. החלטה ראויה בהחלט של היו"ר.
מדוע לא לתמוך במחקר רפואי?
אלו דרישות תומכי ההקלות במתווה האסדרה הקיים של הקנביס:
- להפסיק לקבל החלטות מנהלתיות על גורל החולים ובמקום זאת לקבל החלטות רפואיות המבוססות על בדיקה מקיפה של החולה ופגישה אתו ועם הרופא המטפל שלו במצב של ספק או לפני סירוב.
- לאפשר לכל רופא משפחה או רופא מומחה לעשות זאת במקום למספר מאוד מצומצם של רופאים (כ-36), כפי שמתרחש כיום. בהקשר זה, ד"ר שיף קרן מציינת שתור ההמתנה אצלה ביחידה להתקבל לרופא להגשת בקשה לרישיון לטיפול בקנביס עומד על כשנה (!!) והיו"ר מציין שזה בהחלט לא סביר.
- להפסיק להגביל את גודל המנה המומלצת לחולה על ידי רופא מטפל. הדוברים סבורים כי אם קיים חשש לזליגה לשוק הבלתי חוקי, זו עבודתה של המשטרה לטפל בה, ושמי שנחוש בדעתו להשתמש בסם לצורכי פנאי יעשה זאת בכל מקרה, על כן עדיף שירכוש זאת מהזליגה מאשר ממשפחות הפשע. תומכי מתווה האסדרה המעוכב, לעומת זאת, טוענים שהמתווה נבנה לפי המודל ההולנדי שם המנה המיטבית היא 20 גרם. אלא שלדברי ד"ר שיף קרן בהולנד המינון הזה כבר הוגדל.
כל תומכי הקנביס הרפואי (חלק מהרופאים ורוב הח"כים שנכחו) סבורים שההתנגדויות להקלות הן תוצאה של שמרנות. רוב תומכי המתווה הקיים (ד"ר אידלמן, אנשי יחידת יק"ר, פרופ' אפק, ח"כ גרמן) סבורים שקנביס איננו תרופה, שכן אין לו התוויות ולכן אי אפשר להתייחס אליו כאל תרופה.
ואני תוהה לעצמי – מוסכם שקנביס עדיין איננו תרופה, שאין מספיק מחקרים שמבהירים את השפעתו על מגוון של מחלות ואת תופעות הלוואי הבלתי רצויות שלו, אך גם מוסכם על כולם שהקנביס מסייע מאוד לחולים שאף תרופה אחרת לא הצליחה לעזור להם, ולו גם מעדויות "אנקדוטליות" (יש כיום כ-24 אלף בעלי רישיון שימוש בקנביס רפואי. מדגם די גדול של עדויות שמדבר בעד עצמו). ידוע גם שאין אינטרס לחברות התרופות לקדם את הטיפול בקנביס רפואי, כי הן מעדיפות להוציא פטנט על תרופה חדשה שהרווח עליה גדול לאין שיעור וסף הכניסה לשוק גבוה מאוד ומונע תחרות. אז מדוע משרד הבריאות לא יוזם קרן מחקר שתחקור בדיוק את הנושא הזה שכל כך שנוי במחלוקת ואשר מונע מרופאים רבים מלקבל על עצמם את האחריות לטיפול בקנביס שמא יואשמו בחוסר מקצועיות או חלילה בתמיכה בהפצת סם מסוכן.
התוצאות של הגבלת המינון
לקראת סוף הדיון התחוללה דרמה נוספת שטלטלה את כל משתתפי הדיון – דבריה של דנה בראון (חולה בניוון שרירים גנטי, מחלה מאוד קשה שמשתקת את כל שרירי הגוף כולל שרירי הנשימה והבליעה ועוד) אשר בקול חנוק מדמעות אמרה: "חייתי חיים מלאים עד לפני ארבעה חודשים אז הפסיקו לי את המינון הגבוה של הקנביס שהוא חיוני לי. בזכות הטיפול בקנביס במינון גבוה (180 גרם!) שהתחלתי בשנת 2008 בהשגחתו הצמודה של פרופ' שדה עשיתי הכל. מרגע שהתחלתי בטיפול הזה לא נזקקתי יותר למכשירים ושלושה חודשים אח"כ רקדתי בחתונתי (כרגע דנה בכיסא גלגלים). כשמשרד הבריאות החל להסדיר את נושא הקנביס אישרו לי רק 50 גרם. שוב ושוב מורידים לי את המינון ואני מייד מתדרדרת, חוזרת למכשירים שמאפשרים לי לחיות ולכיסא גלגלים. משרד הבריאות מחליט שהוא יודע מה טוב לי ולא הנוירולוג שמטפל בי ישירות. וכאן דנה פונה לכיוונו של ד"ר דור מיק"ר ומטיחה בו: אתה אחראי על הורדת המינון שלי וגם להכפשת שמי בתקשורת. למה לא נתת לי את המינון הגבוה? כי לטענתך אי אפשר לצרוך 180 גרם. נחשפתי למאות (ויש לי רשימה מפורטת) חולים שעומדים לפני כריתת אברים כי לא מאשרים להם את המינון שהם זקוקים לו". דנה מאשימה את יק"ר בהתדרדרות הקשה במצבה הבריאותי ובמצבם של חולים רבים נוספים.
שקט שורר בישיבה לאחר סיום דבריה. לאחר מספר שניות היו"ר פונה אליה ואומר כי בעקבות דבריה הוא יזמן דיון נוסף כדי לשמוע יותר אנשים, מיד בתחילת מושב החורף וש"נצטרך להכין טוב יותר את ישיבת הוועדה במספר דיוני ביניים עם משרד הבריאות". אלאלוף מתגלה כיו"ר ועדה שלא רק עושה סדר בדיון אלא גם מקשיב ומקבל החלטות ביצוע שיקדמו את הנושא הנדון.
לקראת סוף הדיון מתבהרת מרכזיותו של שחקן נוסף בזירת הקנאביס הרפואי בארץ – חברת שראל, חברה פרטית שקיבלה חסות ממשלתית לרכז את הרכש של ציוד רפואי ותרופות לארגונים הרפואיים הציבוריים בישראל וגם פטור ממכרזים. מסתבר שחלק מרכזי במתווה האסדרה הוא מינויה של חברת שראל ע"י משרד הבריאות להיות החברה הבלעדית שאחראית על אסדרת ענף הקנביס הרפואי ואף הרחבת הפטור ממכרזים שלה גם לתחום הקנביס הרפואי. נציגי משרד הבריאות הודו כי בג"ץ הורה למשרדי הבריאות והאוצר, בעקבות עתירת המגדלים אליו, לשקול חקיקה בכנסת במקום הסדרים פנימיים בין המשרדים לחברה הפרטית. סוף סוף הבנתי מדוע נציג יק"ר טען לפני תחילת הדיון בשיחה פרטית כי המגדלים הם אלו שמעכבים את אסדרת הענף.
ואני כל מה שרציתי לשמוע הוא מתי סוף סוף נקבל מנות קנביס מתוקננות, עם מינונים מדוייקים של המולקולות החשובות לשיכוך כאבים. במקום זאת גיליתי תסבוכת אין סופית של החלטות שגויות שגופי השלטון דבקים בהן במקום לשנותן על-מנת להקל על החולים, ולהסדיר סוף סוף באופן גלוי וראוי את ענף הקנביס הרפואי בישראל. מה הסיכוי שזה יקרה? קשה לומר לאור תחקירים שנעשו בשנים האחרונות בתקשורת בעניין קשרי הון-שלטון בענף הקנביס הרפואי. אבל מותר לקוות…
עוד נכחו: מציגים מהמשרד לביטחון פנים, דוד פפו (יו"ר הסתדרות הרוקחים), אמיר ניצן (מנכ"ל הסתדרות הרוקחים), נציגי המגדלים, נציגי חולים מסורבי טיפול, איתן גורני (מנכ"ל בפועל של הרשות למלחמה בסמים) ועוד.
לקריאה נוספת:
One comment
Pingback: טיפול בקנאביס רפואי לסובלים מפוסט טראומה | המשמר החברתי