הוועדה לביקורת מדינה התכנסה אתמול (ג') לדיון על דו"ח מבקר המדינה בנושא הפיקוח על ריכוזיות במתן אשראי ולקבוצות עסקיות. עבורי הייתה זו הפעם הראשונה שנדרשתי לכתוב עדות בנושא כלכלי מובהק כלכך וזו משימה קשה מאד למי שאינו בקיא בחומר. הדיון היה מקצועי מאד וכלל המון מספרים ודיבור מהיר של הגורמים הרגולטורים סביב השולחן. לעומת זאת חברי הכנסת ומבקר המדינה דיברו בצורה נהירה ואיטית הרבה יותר, והם בהחלט ניסו להבין את משמעויות הנתונים שהרגולטורים מהתחום הפיננסי "ירו" לאוויר החדר.
בגלל שהיה לי קושי רב לעקוב אחר הדברים, אעלה פה מספר דברים שכן היו ברורים כגון ציטוטים ונתונים שונים. את השאר כנראה צריך יהיה להבין מהעיתונות הכלכלית או מהפרוטוקול עצמו.
באופן כללי אציין שהרגולטורים הכלכליים בדיון (שמואל האוזר, דורית סלינג'ר ודודו זקן) בטוחים שאין סכנה ממשית לכספי הפנסיה והחסכונות של הציבור, כתוצאה מהתנהלות המשק כפי שהיא היום. הם סבורים שהמשק הכלכלי עבר שינויים רבים בשנים האחרונות, וכי גם הרגולציה משתפרת מאד. אך צריך להיזהר לא להיכנס מצד אחד ל"מחנק אשראי לאומי" – שזה מצב שרע לבעלי ההון בגדול, ומצד שני לא לפגוע בחסכונות וכן בביטחונות הציבור. הרגולטורים גם שמחים מאד על כך שיהיה גוף אחד (שיזם משרד האוצר) שיקשר את העבודה ביניהם בצורה יעילה יותר בכל הנוגע לביקורת על תופעת הריכוזיות במתן אשראי ובשיפור הפיקוח על המשקיעים בנושא אגרות החוב הלא ממשלתיות.
מצד שני יש את מבקר המדינה וחברי הכנסת – שלאורך כל הדיון הביעו דאגה לאזרח הפשוט ולחסכונות שלו, ולשוק העבודה שנחנק בגלל שרוב האשראי הבנקאי מגיע לחברות הגדולות ולא לקטנות והבינוניות שמרכיבות את רוב המשק בישראל.
שני "הצדדים" (שגם ישבו אלה מול אלה) הציגו נתונים שונים בקשר למצב, בגדול. באופן אישי, היה לי קשה להזדהות עם המסר של הרגולטורים ש"מצב החסכונות הוא טוב". אני לא מאמין ש"צרות" של בעלי הון דומות לצרות של אזרח ישראלי פשוט. גם אם כל הכסף של בעל ההון מופסד, בסופו של דבר לרוב זה אינו ההון העצמי שלו בכלל, אלא החסכונות של האזרחים.
ממצאי דו"ח מבקר המדינה:
"אחד הדו"חות החשובים שנוגע לאזרחי המדינה – קבוצות מסוימות זוכות ברוב האשראי במשק גם של הבנקים וגם של שוק ההון וחברות הביטוח – בצורה שיכולה לסכן את כספי החוסכים. כוונת המחוקק הייתה להכניס שחקנים חדשים – לא אפשרנו מספיק תשתית שיבואו בנקים חדשים. שוק ההון עבר לחברות הביטוח ומי שזכה להון היו הבעלים של החברות. המדינה מתחילה לטפל וזה טוב, אבל הדו"ח מצביע על נקודות חשובות. רוצים תשובות מצד אחד כדי לתת יציבות לבנקים, אך שלא יהיה עושק של הציבור בעמלות בנקים. רוצים יציבות של חברות הביטוח, אך שהאזרח לא יהיה שבוי שלהן – לקיים תחרות אך עם בטוחות לחסכונות הציבור. לא רק לחלק דיבידנדים ואח"כ לבקש תספורות. בשנים 2008-2011 בוצעו 94 הסדרי חוב בסכום של כ-21.1 מיליארד ₪ . קשה לתאר סכומים כאלה אבל צריך להכניס אותם תחת רגולציה. בעלי הון צריכים לדעת שאם לא יעמדו ביעד – ייקחו להם את הנכס.
לא כל הציבור יורד לנבכי הנושא ולהשלכות שלו על חיי כל אזרח ואזרח. נושא מאד מקצועי וצריך בקיאות כדי להבין אותו. כדאי לפרקו לנושאים ולא לדבר בכלליות על ריכוזיות. נשמח לשמוע את אנשי המקצוע."
כ-72% מהאשראי שניתן לציבור בשנה האחרונה ניתן ל-2% מהאוכלוסייה – בעלי ההון. המגבלות שקבע אגף שוק ההון על ההשקעות של המוסדיים אינן אפקטיביות לצורך ריכוז ההשקעה של הגופים האלה – לא יכולות למנוע את המשך הריכוזיות.
פיקוח הבנקים ניסה לשנות – אבל עדיין כל הקבוצות לוות מכל קבוצות הבנקים עדיין בסכומים גדולים מאד. דגש על "לווים מערכתיים" – כאלה שלווים הרבה כסף גם מכמה בנקים וגם משוק ההון. גם כשהם חסומים בנטילת אשראי מתאגיד בנקאי אחד הם יכולים ללכת לתאגידים בנקאיים אחרים ולשוק ההון ללא קושי. כשל של לווה מערכתי יכול לסכן את המערכת הכלכלית כולה.
אגף שוק ההון לא עוקב באופן שוטף אחרי רמת המינוף של הלווים הגדולים. המגבלות לא מגבילות עסקאות שליטה בתאגיד ריאלי, ולא מגבילות את מסגרות האשראי הניתנות.
דו"ח שני בנוגע לאג"ח – שוק ההון עשה צעד חשוב לשיפור ההגנות לרוכשי אג"ח. אבל מאז 2010 לא עקב האגף בצורה שוטפת אחר הדוחות – לפחות 52% מאג"ח לא ממשלתי הם תעודות סל – 77.7 מיליארד ₪ מוחזקים בגופים מוסדיים שלא קבעו מדיניות השקעה לכסף הזה.
דברי היו"ר:
יש פרצה שמצריכה תשומת לב מיוחדת. אגף שוק ההון לא עוקב היטב אחר שוק האג"ח. כל דוח משרד המבקר מתריע לגבי הצורך להדק את הפיקוח על שוק ההון בעיקר בנוגע לבטוחות. אבל שוב ושוב מגלים שעושים לא מספיק – כעובדה – הסדרי חוב בהיקפים גדולים שאנחנו חווים במשק.
גם מדיניות אגף שוק ההון של רגולציה לא נותנת את כל התוצאות וצריך צעדים נוספים. יש למצוא איזון בין לא להגיע למחנק אשראי לבין הצורך למנוע סיכונים גדולים למשק, ולחוסכים בפרט. אם לא נשמור על כספי החיסכון – זה ייפול בסוף על קופת המדינה. מי יודע אם המדינה תוכל להושיע במקרים כאלה – צריך למנוע שעה אחת קודם.
על מקבלי החלטות בבנק ישראל, משרד האוצר ורשות ניירות ערך לתאם ביניהם כיצד לפקח על המשקיעים האלה בצורה משוכללת. צריך ראייה מערכתית ולא כל עבודה של כל אגף במנותק. התחלתם לטפל בבנקים אבל תמיד הם מוצאים מסלול עקיף, אמר יו"ר הוועדה אמנון כהן, השכר של המנהלים הוא מפלצתי. מתחילים לעשות שם סדר אבל אנחנו רחוקים מזה. לתת אשראי ללא רגולציה מתואמת זו הסכנה שלנו. אתם (רגולטורים) תשמרו על כספי הציבור ואנחנו (הכנסת) נתקין תקנות וחוקים שיעזרו לכם.
חברי הכנסת ונציגים:
ח"כ אראל מרגלית עשה חישובים וניסה לתרגם מספרים למשמעויות: "האבסורד שצריך לטפל בו – מתוך 800 מיליארד אשראי בזמן נתון, השוק העסקי של החברות הגדולות ביותר מקבל בערך 700 מיליארד שקלים. כל שאר המשק מקבל בין 60-100 (רוב החברות במשק). זה אבסורד. בשביל זה עם ישראל חנוק. בOECD ממוצע אשראי עסקים קטנים בינוניים הוא 20%. בישראל – 10 % . זה הסיפור. מי שנותן למפעלים קטנים כסף היום זה קרנות פרטיות. הבנקים והממשלה, שיכולה לעזור, לא עוזרים. אנחנו לא שם. וזו הרמה של אזרחי ישראל. כי 450 אלף עסקים קטנים מעסיקים מעל 50% מהמשק. שם תבוא הצמיחה. למשל מסעדות – מעסיקות 150 אלף עובדים בארץ, ללא גרוש מהבנקים. משאירים אותם לבד. סקטור אחרי סקטור – מוסכניקים, מפעלים קטנים. המדינה לא נותנת ערבונות. הרבה מעסיקים קטנים בישראל לא יודעים "לדבר בנקאית" ואז קשה לבנקים להתייחס. צריך לשנות את השיח".
נציגת התנועה לאיכות השלטון: "אין שקיפות לגבי החברות הגדולות במשק. בתיאוריה הבנק אמור לדאוג לבטוחות, אבל כשיש קשרי השפעה על עסקיים זה לא קורה ומסוכן. זה סיכון לאזרחים. לגבי חברות גדולות, הבנקים נוהגים איפה ואיפה לעומת אנשים פרטיים במה שקשור להלוואות, כי אין שקיפות בעסקים בין הבנק לחברה גדולה".
נושא של רמת מינוף לעומת רמת סיכון לא הועלה. אשמח אם תדונו גם בכך.
הרגולטורים – בתמצית, כי הם נטו לסבך עם מושגים מקצועיים ומספרים, ודיברו המון:
דודו זקן המפקח על הבנקים, בנק ישראל:
* האשראי קשור לבועת הריכוזיות במשק
* יש הוראה שמגבילה אשראי (החמורה ביותר שיש לדבריו) ללווים וקבוצת לווים מתחילת 2012.
* יש ריכוזיות ענפית, ריכוזיות לפי מוצר. אנחנו מטפלים גם בזה.
* צריך ועדה ליציבות פיננסית (ועדה שאמורה לתאם בין הגופים הרגולטורים, לא מחליפה אותם – אלא רק בנושא הסיכון המערכתי המדובר) קיבלנו גם הערה מקרן המטבע העולמי. זה בטיפול בהחלטה של השר (האוצר). לגבי המגבלה המערכתית, חוק שעבר בוועדת הכספים לקריאה שנייה ושלישית: כתוב בחוק שתקבע מגבלה לעניין המינוף וכך ייעשה. יהיה דיווח לוועדת הכספים.
המלצות אחרות לפיקוח על בנקים – אשראי לחברות אחזקה – בטיפול. מקבלים את הערת המבקר. רכישת תאגידי שליטה – נכנס לתכנית העבודה לשנת 2014 ונשקול את הערת המבקר.
דורית סלינג'ר הממונה על שוק ההון, משרד האוצר:
* לפני התפקיד הנוכחי ישבתי בוועדת אשראי של גוף מוסדי מאד גדול ואני יודעת איך זה מתנהל – מאד אחראי ומושכל גם אם הרגולציה לא מפורטת מאד.
* שיעור החשיפה לקבוצה מסה"כ היקפי חסכון פנסיוני בישראל הנו נמוך (מתחת ל-5%) – כולל אג"ח קונצרני. ל-20 החברות שלהן החשיפה הגבוהה ביותר יש השקעה של כספי פנסיה שלא מסכנת את המשק. שאר הכסף מפוזר בפיזור מאד גדול. הריכוזיות ירדה בעשרים שנה האחרונות באופן דרסטי.
* היקפי הסדרי החוב בישראל לא חריגים ולא יוצאי דופן בהיקף שלהם. הם בשיעורים של אחוזים בודדים 1-2% וזה לפני ההחזרים שבאים כתוצאה מההסדרים.
* צריך להיות עם האצבע על הדופק. עובדתית לא נעים להיות בהסדר חוב. אבל זו לא בעיה משמעותית מאד.
*הגופים המוסדיים מתנהגים באחריות. בסה"כ אני לא חושבת שיש מקום להגביל אותם.
*אנחנו בוחנים את הכשרות של האנשים בוועדת ההשקעות לקבל החלטות. אם יש צורך להעיר ולקנוס אנחנו פועלים.
*חברה לא יכולה לדלג בין בנקים כי הדוח הכספי שלה הוא אחוד וכתוב שם את כל האשראי שיש.
שמואל האוזר, יו"ר הרשות לניירות ערך:
* הרגולציה בישראל היא בין המתקדמות. מתוך 185 מדינות אנחנו במקום השישי בהגנה על המשקיע לפי הבנק העולמי. בחקיקה אנחנו בין המשקים המתקדמים ביותר בעולם.
* מדובר בשברירי אחוזים (הסיכון לחסכונות הציבור) כי התיקים של המשקיעים מאד מפוזרים. תכלית הרשות לניירות ערך זה שמירת ציבור המשקיעים. לא להתערב אבל לפקח שמה שנעשה נעשה בהגינות. באירופה יש הרבה מאד תספורות. יש תמיד סיכון. גם אג"ח שדורגו גבוה מאד טרום המשבר נפלו.
* יש ערך לפיזור. גם להשקיע בחברות שמסוכן להשקיע בהן אבל התשואה שווה. לכן כשיש תיק השקעות מפוזר היטב לא מן הנמנע להסתכן. אבל אני רוצה לדאוג שאף אחד לא פוגע גם ברוכשי האג"ח. אנחנו דרשנו מהחברות לא רק לתת התניות בנקודת היציאה של אג"ח, אלא לעשות אנליזה גם בזמן הנפקה וגם בזמן שהיא נסחרת – אותו הדין לגבי מנייה. הדרישה שלנו מקרנות נאמנות מתאימה ונכונה.
*כל דבר שאנחנו עושים בניגוד לארה"ב, צריך לעבור מסלול ארוך של ביקורת.
*יש חשיבות רבה לקדם את הועדה המשותפת של הרגולטורים.
* צריך להבין שאם חברות גדולות לא תוכלנה לקבל ערבונות הן לא יוכלו לקבל אשראי, ולכן אנחנו נותנים להן הקלות.
סיכום הדיון של היו"ר: חייבים לשמור על יציבות פיננסית אבל לא לשכוח את הציבור בבית. לדמי ניהול נלקחו כמעט שליש מהחסכונות . זה בטיפול. אך מישהו עשה על חשבון הציבור קופון וכתוצאה היו הפסדים. נעקוב אחרי הבקרה שלכם וננסה כמחוקקים לחבר אתכם ביחד אם תצטרכו. חשוב שלא יהיו ענייני כבוד בין האגפים – שזה יהיה לתועלת הציבור.
One comment
Pingback: עוד לבנה בחומה | המשמר החברתי