ביום שלישי האחרון (26/11/13) נערכה ישיבה של ועדת הכלכלה בנוגע לגל הפיטורים האחרון במשק. במוקד עמדו הטבות המס לישובי הנגב, מפעלי הכרייה של כי"ל בדרום ורשת אופיס דיפו. כי"ל מתכננת פיטורי עשרות עובדים בשל ירידה צפויה בהיקף הייצור, ואופיס דיפו מבקשת הלוואה בגובה 8 מיליון שקלים כדי לסייע להבראתה הכלכלית.
ראשי הרשויות שנכחו בדיון טוענים שהטבות המס שהמדינה קבעה אינן אטרקטיביות מספיק כדי להוריד את שיעור האבטלה הגבוה באזור. המדינה לא מסייעת לרשויות לספק הנחות בארנונה והפער בין תשלומי מס חברות באזור המרכז לאזורי הפריפריה קטן מדי – כך שלא קיימים תמריצים מספיקים שיעבירו עסקים מהמרכז. אם למשרדי הממשלה היה במה להתגאות, היתה כאן הפניה לנתונים מחמיאים – נסו לחפש את נתוני הפריפריה, עם פנס ומימיה, גוגל ולמ"ס – אבל קשה מאוד למצוא תמונה עדכנית. אז כנראה שראשי הרשויות צודקים. להם אין להסתיר.
נציגי חברת כי"ל דשנים, שמחזיקה היום בזכות לכרות פוספטים באזור שדה בריר במזרח הנגב, טוענים שירידת מחיר חומרי הגלם מפחיתה את הכדאיות הכלכלית להשקיע בישראל, ומאלצת את החברה לפטר עובדים. עוד מתכננת החברה להפחית בשכר של עובדי "רותם" ששייכת לכי"ל. נציג ועד העובדים, יחד עם חברי הכנסת מיקי רוזנטל ודוד צור, שואלים האם נבדקו בחברה חלופות אחרות – לא התקבלה תשובה.
כי"ל נמצאת היום במאזן רווחי, המדינה הבטיחה לה החזקה בתשתיות אטרקטיביות – ובכל זאת, תוך כדי מאבק שהיא מנהלת על הפעלת מכרות בנגב, היא בוחרת לפטר עובדים מהאזור. האם דווקא לחברה הזאת שווה לתת הטבות במסים? האם עבור חברה שמאיימת להפסיק את הייצור בישראל עקב ירידת מחירי חומרי הגלם שלה (כאילו שבמקומות אחרים העלייה הזו חסרת משמעות), שווה להפקיע משאבי טבע שגם כך הכרייה בהם שנויה במחלוקת? לא בטוח. אם המדינה כבר מוכנה לתת לכי"ל את השטח, היא צריכה לדאוג שלפגיעה הסביבתית תהיה הצדקה חברתית וכלכלית. בינתיים, נראה שהיא נותנת לכי"ל והתושבים לנהל מאבק במקום להכריע ולספק פתרונות לטובת שני הצדדים.
אופיס דיפו לעומת זאת לא מבקשת לגזול משאבי טבע כדי להתקיים, אלא לשמור על כמעט 800 משרות. המדינה לא חייבת להסכים אוטומטית להשקיע כספים כדי להציל חברות שנקלעו להפסדים – אבל היא כן מחייבת לשקול את גודל ההשקעה והמחיר למקרה שתסרב. שני הפרמטרים האלה נעלמו מהעין של פקידי האוצר שנכחו בדיון – הם היו שקועים בטבלאות אקסל וחלומות על כלכלה פורחת בתוך דיון שעוסק בגל פיטורים. אם תשאלו אותם, מאזן הנכנסים לשוק העבודה לעומת הנפלטים ממנו הוא הטוב אי פעם ואין מדד חשוב יותר מזה לבחון את מצב הכלכלה הישראלית.
ובחזרה למציאות: אופיס דיפו ביקשה השקעה בקרן בהיקף של 8 מיליון שקלים בלבד, כשבמקביל החברה תוסיף בעצמה כסף לקרן הזו. נציגי האוצר בדיון מסרבים לבקשה הזאת גם כשמוצגת להם האלטרנטיבה: 800 מפוטרים יעלו מיליונים כבר מרגע שייפלטו ממעגל העבודה. חלקם ימצא בעתיד משרה אחרת, אבל אחרים עלולים להפוך למובטלים כרוניים – זה תרחיש סביר במסגרת פיטורים של מאות עובדים בבת אחת. לאוצר משתלם להשקיע את הסכום הזה, אם לא לטובת העובדים של היום – וחלילה המפוטרים של מחר – אז לטובת טבלאות האקסל של שיעורי התעסוקה. אם פקידי המשרד מחפשים איזון בין היענות לבקשות של עסקים להשקעה כספית לבין הכדאיות הכלכלית של ההוצאה, האיזון הזה נמצא במקרה של אופיס דיפו.
