"כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים–שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת. כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ."
לאחר הדיון המחורז מלפני שבוע על מתווה הגז, חזרה ועדת הכלכלה (ב', 13/07/15] לישיבה שנייה באותו נושא כדי לשמוע עוד דוברים ועוד מידע. לאחר דיון סוער ותקשורתי שהתקיים באולם נגב הגדול בשבוע שעבר, הפעם התכנסה הוועדה באולמה הקבוע והקטן יותר וניסתה לכוון לדיון על מתווה חלופי, רק שבדרך נאלצה לשמוע תיאורים קשים מאוד על המתווה הנוכחי מצד מרבית הדוברים.
להחליף את האות ז'
ח"כ טרכטנברג (המחנה הציוני) הסביר, בדומה למסקנות הוועדה שברשותה עמד, שהמתווה המוצע כה גרוע שחייבים לדבוק בו ורק לתקן אותו קלות, "הרע במיעוטו" הוא קרא לזה. לאחר שתיאר מדוע בעקבות המתווה מחיר החשמל בישראל יעלה במשך 15 שנים בזמן שיירד בשאר העולם סיכם טרכטנברג במשפט את התיקון שלו: "מה המתווה שאני מציע? הכל תלוי באות אחת, להחליף את האות ז' באות ה'". ההסבר? לדאוג שפיקוח על מחירי הגז יהיה לפי פרק ה' בחוק הפיקוח על המחירים ולא פרק ז', קביעה ממשלתית של המחיר ולא רק חובת דיווח מצד החברות. בנוסף, הצמדה של מחיר הגז ל-75% מהמחיר בשווקים רלוונטיים ו-25% ממחירי הנפט, בניגוד למצב כיום שבו המחיר מוצמד למדד האמריקאי, ואז עלייה במחיר ההמבורגר בארה"ב גוררת עלייה במחירי החשמל לצרכן בישראל.
נתניהו נגד ההסכם
לאחר דבריו השקולים של טרכטנברג, שקולים מדי, הגיע תור המתנגדים הבולטים (לתומכים לא ניתנה השבוע כמעט זכות דיבור בעיקר בשל כך שרובם לא טרחו לבוא לוועדה). יוסי דורפמן ממטה מאבק הגז השיב שאסור להסתמך על המתווה הנוכחי וחייבים להתחיל מחדש. עו"ד עמית ברכה מאדם טבע ודין הסביר שהשימוע הנוכחי לא עומד בשום כלל של משפט מנהלי ושסעיף היציבות הוא "דרקוני, אנטי-דמוקרטי, נכתב במחשכים". ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני) ביקר אף הוא את השימוע שנערך לציבור וקיווה שאין מדובר ב"שימוע לפני פיטורין" של הציבור על ידי הממשלה.
"המונופולין משעבד את הציבור". דיון ועדת הכלכלה (צילום: אורלי בר לב, חדר המצב)
אמנון פורטוגלי, חוקר ממכון ון-ליר, ציטט בהקשר של פסקת היציבות – שאוסר על הכנסות הנבחרות בעשור בקרוב לשנות את המצב החוקי במשק הגז – את דברי הפרופ' למשפטים ברק מדינה: "הממשלה אינה מוסכמת לכבול את ידה של הכנסת, וגם הכנסת אינה מוסמכת לכבול את ידיה העתידיות, אלא בחוק יסוד". הוא הוסיף כי הסעיף מהווה "הוצאת הדמוקרטיה מחוץ לחוק". ודאות רגולטורית לדבריו הוא דבר שלא קיים בשום מקום בעולם ובאף ענף. לדוגמה, מאז כניסת חברות הגז לישראל ירד מס החברות מ-36% ל-26.5%, אך אף אחת מהחברות לא התלוננה על השינוי הרגולטורי הזה שחסך להן עשרות מליוני דולרים. בסוף דבריו העלה פורטוגלי את האיום הסעודי: חברת נובל אנרג'י היא חברה ציבורית שניתן באמצעות שישה מליארד דולר להשתלט עליה. מה יקרה אם יום אחד ערב הסעודית או כוויית יחליטו לרכוש כך את נובל, ולהשתלט על כל מאגרי האנרגיה הישראלים? בשלב זה ח"כ יואב קיש (ליכוד), חבר הקואליציה היחיד בחדר זרק לעברו כי "חשבתי שרק הימין יודע להפחיד, מתברר שגם השמאל".
התנגדות קולנית מפתיעה מאוד נשמעה אחרי הדיון מפי ראש הממשלה נתניהו. "כשאנחנו בודקים את ההסכם, הוא רע מכל הבחינות" אמר ראש הממשלה בכנסת. הוא ביקר את פסקת היציבות ל-15 שנה שלדעתו הם ודאי ינצלו לרעה ואז הוסיף כי "ההסכם לא ייבחן בעתיד אלא עכשיו… כשקוראים את ההסכם התמונה הופכת להיות יותר ויותר עגומה… אין פיקוח אפקטיבי עליהם… אנחנו לא מחויבים להסכם הזה ואנחנו נמשיך להתנגד לו… אין קואליציה ואין אופוזיציה… כשמוכנים לעשות הסכם בכל מחיר – זאת התוצאה". אוי, רגע, זה בכלל על הסכם אחר מאותו יום. לא משנה, נחזור לוועדה.
לתת לבית הדין להכריע
שיא הדיון היה מונולוג של רבע שעה רצופה, שעצר את נשימת היושבים בחדר, מונולוג שלא נאמרה בו המלה "גז" ונפתח במלים "חלה פה התפתחות דרמטית … מאבק בין האמת לשקר". הממונה על ההגבלים לשעבר, עו"ד דרור שטרום תיאר את הפגיעה האקוטית בהפרדת הרשויות בישראל הנובעת מהפעלת סעיף 52 הידוע לשמצה. חוק ההגבלים הישראלי, לדברי עו"ד שטרום, שונה מרוב חוקי ההגבלים בעולם שכן הוא כתוב מזווית שיפוטית. בישראל יש בית-דין להגבלים עסקיים ויש ממונה על הגבלים שאחראי על הנושא בכל המשק, זאת בניגוד למצב שכל משרד ממשלתי אחראי על תחרות בתחום שלו. מה רע באפשרות השנייה? "משרדי הממשלה קרובים אצל המפוקחים", ואילו הממונה הוא גורם חיצוני לשוק ובלתי-תלוי פחות. משפט תמוה לשמוע, כאשר שלושה מתוך חמשת הממונים על הגבלים לשעבר עובדים אצל שותפויות הגז.
שטרום ציטט פסק-דין של שופט העליון לשעבר שניאור חשין: "המונופולין משעבד את הציבור ומאלצו לצרוך סחורה ירודה ואף להסתפק מבחינת הכמות. המונופולין מביא לשיתוף פעולה הדוק בין הממשלה לבין בעלי המונופולין… ונוטה ליצור כלכלה מיוחסת, האדם העליון כנגד האנשים הפשוטים". בית המשפט להגבלים נותן פסק דין תוך שנה לערך, ושטורם תמה מדוע מאז ההכרזה על הסדר כובל ב-2011 לא פנו שותפויות הגז לבית-הדין. אם הממשלה חושבת שיש שיקולים של חוץ וביטחון כפי שהיא טוענת, הייתה יכולה לפנות לבין-הדין עם מסמכים שיוכיחו והוא יאשר זאת. "המסקנה היחידה שאני מגיע אליה הוא שאין פה שיקול של חוץ וביטחון מספיק חזק כדי ליצור מונופול של 100% לדורות", אמר. "למה לדורות?" שאל ח"כ קיש, ושטרום השיב כי "הניסיון מראה שאחרי 15 שנה (לתוך המתווה עם החברות, ע.ש.) קורה דבר מעניין – כלום. הטכניקה הנכונה היא לקבוע שאחרי 15 שנה נופלת גליוטינה והמונופול מתפצל". ובנוגע לסעיף 52? "עוקפים את המערכת השיפוטית במדינת ישראל, הסעיף הזה יכול לקרום עור וגידים רק כאשר ההליכה בתלם השיפוטי לא יכולה להתרחש. רק אם יש פצצה מתקתקת".
כל אחד והטעויות שלו
ג'ינה כהן המרצה בטכניון על גיאופוליטיקה של גז טבעי, ניסתה לנתח בקצרה חלק מהמתווה עבור הוועדה והסבירה שלה כמומחית בתחום "לקח עשרות של שעות" להבין מה קורה. על אחד הסעיפים היא טענה כי "מי שכתב את זה, כנראה לא הבין למה הוא מתכוון", וכשנענתה על ידי נציגת ממשלה צעירה מהיציע כי "התכוונו בדיוק לזה" ענתה כהן כהפתעה ניכרת "אז זה באמת רע מאוד".
אחריה התחיל לדבר שרון גל (ישראל ביתנו) הח"כ, אך את דבריו מוטב נמחק.
את הדיון סגר קונסטנטין בלוז מרשות הגז הטבעי שהגן על ההסכם וציין כי "בשום מדינה חופשית בעולם פיקוח על מחירים לא הוביל למחירים נמוכים יותר". כשכל המומחים סביב השולחן נדו בראשם לשלילה אמר היו"ר כבל כי "כל אחד עושה את הטעויות שלו לעצמו, עד שזה משפיע על כל המדינה. לא להפריע לדוברים". בדיונים הבאים, הוא ציין, יהיו השרים שטייניץ ודרעי, יהיו מומחי ביטחון וגם הצגת חוות-דעת של היועצת המשפטית של הוועדה ושל היועץ המשפטי לממשלה. מבחינתו נשב שבוע שבוע ביום שני ונשמע את הדוברים. מתנהלת מלחמת התשה של הוועדה נגד עצמה. נאחל הצלחה לשני הצדדים.
על הגז שלנו – סיקור שוטף במשמר החברתי:
