ישיבת ועדת הכלכלה ביום שלישי האחרון (16/06/15) עסקה בנושא משני אך חשוב הנוגע לתחום הגז הטבעי, והוא – איך בפועל נהנים מכל הטוב הזה. כפי שהזכירו כמה מהנוכחים בדיון, היתרונות המרכזיים של הגז על הנפט הם חסכון משמעותי בעלות החשמל (הוזלת עלויות למפעל – הוזלת מחיר מוצרים, אולי) והפחתה משמעותית בזיהום אויר. הבעיה: קצב חיבור מפעלי התעשייה לגז טבעי, כתחליף לשימוש בדלקים מבוססי נפט, אינו משביע רצון. לפי נציג רשות הגז הטבעי במשרד התשתיות (שק חבטות מרכזי בדיון זה) חוברו עד כה 15 מפעלים ועוד כמאה נכנסו לתהליך. לטענתו, התהליך מורכב ומסובך. הדברים מקוממים עליו את מרבית יושבי האולם, חברי כנסת ונציגי מפעלים כאחד. יו"ר הוועדה, איתן כבל, אמר כי הנתונים שבידי חברי הכנסת מצביעים על 10 מפעלים שחוברו, לא 15, מתוך 400 מפעלים פוטנציאלים וכי לרשות הגז נתונים שונים מלשאר הרשויות. נציג ממפעל פוליוויד בדרום הוסיף כי המאה הנוספים שהזכיר נציג רשות הגז רק חתמו על הסכם לחיבור, וכי המרחק בין זה לבין כניסה לתהליך הוא גדול.
בדברים אלה ניתן האות למגמה המרכזית בדיון – מתקפה על רשות הגז הטבעי ועל מכון התקנים, שנתפסים כשני הגופים שמערימים את עיקר החסמים והקשיים על התהליך. ח"כ יעקב פרי (יש עתיד) מציין שמפעל צריך לעבור 28 רגולטורים שונים כדי להשלים את התהליך. הוא גם אומר כי בעוד שבאירופה לוקח שלושה חודשים לחבר מפעל לגז, בארץ לוקח הדבר שנתיים וחצי. איתן כבל טוען כי החסם המרכזי הוא ריב בין משרדי הממשלה על סמכויות.
אבל לי נדמה, בשלב זה, כי חברי הכנסת מדברים קצת באוויר ולא נוגעים מספיק בחסמים קונקרטים (כשלפי הטענה, יש כאלה). בשביל להביא עדויות בנוגע לחסמים מהשטח, הובאו אנשי המקצוע הנוגעים בדבר. מנכ"ל סופרגז סיפר שבעודו מגיע להניח קו צינור גז בעיר דוגמת רחובות, הוא נתקל בגופים כמו מקורות, רכבת ישראל ומע"צ שמערימים עליו קשיים, בנוסף לאזרחים פרטיים. חייבים, הוא אומר, תיאום בוועדות התכנון (נציג האוצר מהנהן בהסכמה לאורך דבריו). נציג של מפעל פניציה סיפר על כך שלקח להם 28 חודשים להתחבר, כשבדרך הוא נסחט על ידי כל מיני גורמים שהצינור אמור היה לעבור בשטחיהם. ללא הגז, הוא טען, המפעל היה נסגר. נציג מפעל שיושב במענית הציג את הקשיים שלו מול מכון התקנים שלטענתו מחליף כל הזמן רגולציות על מכשירים מבוססי גז והופך את החיבור לגז לבלתי אפשרי. מנכ"ל נגב גז טבעי, חברה העוסקת בחיבור מפעלים בדרום, טען מצידו כי לוקח כ-700 ימים רק לקבל אישורים מרשות הגז (נציג פוליוויד קופץ בשלב זה ואומר כי זה לוקח 20 חודשים, בלי לשים לב שזה בערך אותו דבר), מה שמצית ויכוח בין נציגי המפעלים לאנשי רשות הגז ומכון התקנים (כשבשלב זה נותרו רק מיקי רוזנטל ואילת נחמיאס-ורבין מבין חברי הכנסת). הממונה על הבטיחות ברשות הגז טען עוד קודם לכן כי בהינתן הצפיפות בארץ, בעיות הבטיחות מרובות ובהתאם לכך קצב החיבור דווקא משביע רצון (מיותר לציין כי דבריו לא זכו לתמיכה בחדר).
מי שהציג את מה שבעיניו הם החסמים בצורה הכי ברורה היה נציג אגף התקציבים באוצר. הוא אמר שהבעיה המרכזית היא שחיבור של מפעל לגז מצריך מצד המפעל גם הגשת תכניות עבודה וגם היתרי בניה, מה שמאריך מאד את לוחות הזמנים. הוא הוסיף כי בעיה נוספת היא שבעלי הזיכיונות לחיבור (יש חמישה כאלה) תוקעים זה לזה מקלות בגלגלים דרך אי שיתוף בתכניות עבודה בשטח. הוא מסכים עם הדוברים האחרים בדבר עודף רגולטורים ומציע שיהיה גוף בודק מרכזי מולו יעבדו המפעלים במקום שיתרוצצו לקבלת אישורים מול כל הגורמים.
יו"ר הוועדה סיכם את הדברים בזה שכולם צודקים, ולכן לא ברור איך יוצאים מהפלונטר ומתגברים על החסמים, שגם הם לא עד הסוף ברורים. כדי לקדם את הדברים הוא ביקש מכל בעלי העניין להציג בפניו ניירות עמדה עד ליום שני (22.6) ובתוך שבועיים להחליט על המשך הטיפול בעניין. נו, נחכה ונראה.
עוד בנושא:
