במסגרת יום הדיור הציבורי בכנסת נערך (23/07/14) בוועדת הכלכלה דיון בנושא פעילות החברות המשכנות – הזכות למגורים בדיור הציבורי ותחזוקת הדירות. הדיון נערך בנוכחות מספר גדול של פעילים חברתיים ודיירי הדיור הציבורי שאף השתתפו באופן פעיל בדיון ושטחו את טענותיהם כלפי החברות המשכנות ומשרד השיכון.
יו"ר הוועדה חבר הכנסת אבישי ברוורמן (העבודה) הציג את מטרת הדיון. לאחר שחוק הדיור הציבורי נכנס לתוקף ואושרו התקנות בנושא, יש צורך לבדוק שאכן הפעילות של החברות המשכנות, כולל רכישת דירות עבור הדיור הציבורי תואמת את החוק והתקנות. ח"כ ברוורמן ציין כי בשנים האחרונות הממשלה לא השקיעה בדיור הציבורי והדיירים הפכו לאסירים במתחמי דיור שאינם ראויים למגורים. בנוסף ציין כי יש דו"ח חמור של מבקר המדינה בנושא. בנוסף ציין היו"ר כי העובדה שאף נציג של משרד השיכון אינו נוכח בתחילת הדיון היא "בזיון טוטאלי".
ח"כ אילן גילאון (מרצ), שיזם את הדיון, פתח ואמר כי למען הגילוי נאות הוא מבקש לציין שהוא עצמו גדל בדירה של חברת עמיגור בתקופה בה ממשלות ישראל דאגו לעולים ולאוכלוסיות חלשות. כיום אין הדבר כך ולדבריו ההשתייכות לארגון המדינות המפותחות (OECD), כאשר הממשלה אינה מגלה אחריות ואינה עוזרת לאוכלוסיות הזקוקות לעזרתה בנושא הדיור, היא בחזקת "נזם זהב באף חזיר".
ח"כ דב חנין (חד"ש) הציג את עיקרי הטענות כלפי החברות המשכנות: מלאי הדירות פוחת מאחר ודירות רבות נמכרות ולא נרכשות דירות חדשות במקומן. לדבריו, יש מנגנון תמרוץ שפועל בכיוון ההפוך מהנדרש, לרסק את הדיירים במקום לעזור להם. קיים תמריץ לגביה אגרסיבית, בנוסף תקציב השיפוץ המזערי של 500 שקל לשנה לדירה ניתן בלי קשר לאיזה דירות שופצו ובלי קשר אם הדירה מאוכלסת או לא, דבר המהווה תמריץ שלילי. החברה מקבלת עמלה על כל דירה שנמכרת, ולעומת זאת מקבלת קנס אם אינה מפנה בזמן דיירים שאינם זכאים יותר לדיור ציבורי על פי הקריטריונים שמשתנים חדשות לבקרים לרעת הדיירים. לדברי ח"כ חנין הטענה העיקרית מכוונת בעיקר לממשלה שפועלת בצורה אנטי חברתית ופחות לחברות המשכנות.
יוסי הירש ממשרד מבקר המדינה ציין כי משרד המבקר פרסם עשרות דו"חות בנושא הדיור הציבורי. בנושא התחזוקה נכתב דו"ח חריף המראה כי הוא פוגע בזכויות אדם, ובעקבותיו עלה תקציב התחזוקה מאז 2010 מ-400 שקל ל-500 שקל (הערת היו"ר: "זו בדיחה"). במאי 2009 התפרסם דו"ח על אנשים שהוכרזו כזכאים ולא מקבלים דיור. המשרד עומד כל הזמן עם אצבע על הדופק ומבקש לתקן את הליקויים. לסיכום הקריא נציג המבקר משפט מהדו"ח: "עד מרץ 2008 מכרה הממשלה 2,600 דירות – מכספי הקרן לא נרכשה אפילו דירה אחת".
קודם תוכיחו שאתם בסדר
בהמשך נתן היו"ר את זכות הדיבור למספר רב של פעילים חברתיים ודיירי הדיור הציבורי, ששטחו את טענותיהם כלפי הממשלה והחברות המשכנות. הדיירים שהופיעו בפני הוועדה, ברובם נכים, עולים חדשים ומשפחות חד-הוריות, עשו זאת בהתרגשות רבה ובהתפרצויות בכי, ריגשו את הנוכחים עד כדי דמעות. חלק מהדוברים הציגו תמונות של הליקויים בדירותיהם, שבהרבה מקרים אינן ראויות למגורי אדם.
את החלק העובדתי, האובייקטיבי, על מצב הדיור הציבורי, סיפקו נציגים של עמותת "ידיד" ומרכז "טאוב" לחקר המדיניות החברתית בישראל. סמנכ"ל עמותת ידיד, רן מלמד, מנה שלושה תחומים בהם נרשמות בעיות: מדיניות ממשלתית, קשר בין הממשלה לחברות והקשר בין החברות לדיירים. לדבריו, היחס לחלק גדול מהדיירים הוא בחזקת "תוכיחו שאתם בסדר ואתם לא מנסים להונות את המערכת". יש גם דירות טובות ודיירים מרוצים, אבל המשקל נוטה לצד השלילי. היחסים בין הממשלה לחברות בעייתיים, וההסכמים אינם גלויים. אין חובה להשתמש בכספי שכר הדירה לטובת דיירי הדיור הציבורי, הם מועברים למדינה או מממנים העסקת כח אדם. בעיה מרכזית היא שאחרי שמוכרים 50 אחוז מהדירות בבניין, החברות לא אחראיות יותר לרכוש המשותף בבניין, ולכן הבתים הופכים למוזנחים.
ד"ר גילת בן שיטרית ממכון טאוב הצביעה על בעיה מרכזית של חוסר נתונים והעדר מחקרים מקיפים בנושא. כ-3% מהדירות במדינה שייכות לדיור הציבורי ועוד כ-6% הן דירות של דיירים זכאים המקבלים סיוע בשכר דירה מהמדינה. בשתי קבוצות אלו נכללים סך הכל 138 אלף משפחות. ד"ר בן-שיטרית הוסיפה כי סיוע בשכר דירה לדיירים זכאים אינו פתרון טוב בהרבה מקרים מאחר ולחלקם יש בעיה לשכור דירה בשוק החופשי. "מי ישכיר דירה לחולה עם היסטוריה של אשפוזים פסיכיאטריים או לאם חד הורית שמקבלת שכר מינימום", תהתה. הדוברת ציינה גם שרוב הדירות בדיור הציבורי מצויות בבניינים שגילם 50-60 שנה ולכן בחלק גדול מהמקרים אין אפשרות בכלל לשפץ את הדירה בצורה סבירה.
בהמשך הדיון התבקשו נציגים של החברות המשכנות לספק את התשובות. החברות כמובן מכירות את הטענות והן עושות את המקסימום האפשרי במסגרת החוק והתקציב. לוועדה הוצג מידע חלקי על כמות הדירות שבידי החברות, הדירות הריקות והדירות המאוכלסות בחתך של אזור גיאוגרפי וסיבת אי האכלוס. כמו כן, לא הוצג מידע על הכסף המצוי בידי החברות וייעודו, למעט העובדה שבידי עמידר כ-100 מליון שקך שייעודם לא ברור, ובידי חברת פרזות הצטברו 120 מליון שקל ממכירת דירות שיועדו לרכישת דירות, אך לא התקבל לכך אישור מהממשלה. הנושא נמצא בבדיקה של מבקר המדינה וכן הוגש בג"צ בנושא. יו"ר הוועדה ביקש מן הנציגים לקבל מידע מלא בכתב.
תכנית מקיפה ללא תקציב
קרן אור יחידה בחלק זה של הדיון היו דבריו של מר יוסי אבוטבול, מנהל אגף הנדסה ואמרכלות בחברת עמידר. לדבריו, בידי עמידר תכנית כוללת, מפורטת כמעט ברמת הדירה הבודדת, לשיקום כל הדירות של עמידר (כ-45 אלף דירות) בעלות 800 מליון שקל, אך התקציב לכך עדיין לא אושר. אחד מהפעילים החברתיים שנכחו בדיון ציין בקריאת ביניים שהסכום לא רחוק מהעלות המתוכננת של בית ראש הממשלה החדש.
רונן כהן, מנהל תחום פרט וחריגים במשרד השיכון שהצטרף במהלך הדיון, אישר כי כל מה שדובר בדיון נרשם. לא הופתעתי כלל מאף אחת מהצהרותיו הנוספות: הבעיות ידועות, החברות המשכנות הן אכן זרוע של משרד השיכון, יש מחסור בתקציב, מסכים שצריך שקיפות, יש הבנה עם משרד האוצר שיש לתגבר את התקציב באופן משמעותי, חובתנו לשפץ מה שאפשר, תהיה תוכנית רב שנתית, נבדוק מחדש את נושא התמריצים, נבדוק איך לשפר את היחס לדיירים, קצב האכלוס לא משביע רצון.
לסיכום ציין היו"ר כי מדינת ישראל גרועה בזמן שלום ולמזלנו טובה מאוד בזמן חירום. לפני הוועדה הועלו טענות קשות על תקצוב – כי הדיור מקבל עדיפות נמוכה, קשרי חברות ממשלה ותמריצים שליליים, ויחס לא נאות לדיירים. הוא ביקש דו"חות מפורטים לשקיפות כל הנתונים ודרש לחשוף לביקורת ציבורית את הסכמי החברות עם הממשלה וכן את הכספים שברשותן. הוועדה דרשה גם להשתמש בכל כספי החברות לרכישת דירות. לפי הודעת הסיכום, הוועדה תמשיך לקיים דיוני מעקב.
בולטת הייתה היעדרותם של חברי כנסת מן הקואליציה בדיון.
עוד מיום הדיור הציבורי:
- הלחצים והספינים: כך אושר הוותמ"ל הדורסני ונזנח הדיור הציבורי
- יום הדיור הציבורי רק המחיש את מצבו הרע של הדיור הציבורי
- כאן הדמוקרטיה הסתיימה – על יום הדיור הציבורי בכנסת
