גם לאחר לא מעט מחשבה, קשה לי להגדיר באופן מדויק במה עסק הדיון בו נכחתי. הדיון התפרש על מגוון רחב של נושאים, כולם קשורים לתעופה כמובן, אך נבדלים אלו מאלו וראויים להתייחסות נפרדת. הדיון בוועדת הכלכלה (29/07/14), שמשכו היה שעה וחצי, עסק בביטולי חברות התעופה הזרות, בביטולי טיסות יוצאות ונכנסות של חברות הישראליות, בישראלים שנתקעו בחו"ל, בשדה תעופה חלופי לנתב"ג, בשיבושים בלוחות הזמנים ונתיבי הטיס בעקבות הצבת כיפת ברזל, בהיערכות שדה התעופה עובדה למצב חירום וגם בהתנערותן מאחריות של חברות התעופה הטורקיות.
מבולבלים? בוא ננסה לעשות קצת סדר בדברים.
התעופה האזרחית בזמן מבצע "צוק איתן"
ראשית, גיורא רום, מנהל רת"א (רשות התעופה האזרחית) מסביר לוועדה על מצב התעופה האזרחית בימי המבצע.
מאז תחילת המבצע, פועל צוות מיוחד של רת"א וחיל האוויר, כדי לאפשר תיאום מלא בין התעופה הצבאית והאזרחית. תיאום זה מאפשר את המשך הטיסות נוכח המגבלות של חיל האוויר בכלל, וכיפת ברזל בפרט. בשבועיים הראשונים למבצע התבצעו 400 תנועות מטוסים ביום (200 המראות ו-200 נחיתות), ורק חברה אחת ביטלה טיסות לארץ (קוריאן אייר).
אז הגיע אירוע נפילת הרקטה ביהוד. תקנות התעופה האמריקאיות קובעות שבמקרה של נפילת רקטה בטווח של מייל אחד משדה התעופה, יופסקו הטיסות לשדה במשך 24 שעות. ולמרות שהרקטה נפלה במרחק של 1.03 מייל, החברות האמריקאיות והאירופיות הפסיקו לטוס לנתב"ג. לאחר 36 שעות מרבית החברות שבו לטוס לנתב"ג, מלבד רויאל ג'ורדניאן, אייר סיני ואייר קוריאה. שמואל זכאי, מנכ"ל נתב"ג, מדגיש כי גם בזמן הפסקת הטיסות הזו, עדיין היו 27 חברות תעופה אשר המשיכו לטוס לנתב"ג. חמאס לא ניתק את הקשר של ישראל לעולם אפילו לרגע אחד.
לאחר מכן, לבקשת היו"ר, המנכ"ל מסביר על ההתנהלות בשדה התעופה עובדה. בעקבות הירי ליהוד, ישראל אפשרה לטיסות מסחריות לנחות ולהמריא בשדה התעופה עובדה. שם נחתה רכבת אווירית בת 15 מטוסים ישראליים, בבעלות שלוש החברות הישראליות, אשר השיבה לארץ אלפי ישראלים. הקשיים בשדה החלו כאשר הוחלט להתיר טיסות יוצאות בנוסף לנכנסות. החלטה זו הביאה את שדה עובדה לעומס יתר ולכן טיסות המריאו באיחור של 2-12 שעות. במענה לשאלות חברי הכנסת, מודה מנכ"ל נתב"ג כי זו הייתה שגיאה לאפשר טיסות יוצאות מעובדה, מבלי להודיע לנוסעים על האפשרות הסבירה לעיכוב משמעותי בהמראה. לדבריו, נעשה תהליך של הפקת לקחים.
שדה תעופה בינ"ל חלופי לנתב"ג
ח"כ וקנין, לנוכח משבר זה בנתב"ג אומר: "אם אין לנו נתב"ג, קח אקדח ותתאבד". המדינה לא יכולה להישען על שדה בין לאומי אחד, ובמקרה בו נתב"ג משותק: "אפשר לסגור את המדינה". נושא זה נפתח בתזכורת מפי יו"ר הוועדה, כי כבר בשנת 1993 החליטו כי יש צורך בשדה תעופה בין לאומי נוסף בישראל. אך לדבריו: "בממשלת ישראל כל אחד דואג לעצמו, כמו עולם שלישי".
גיורא מסביר כי בשנת 2010 רת"א פרסמו מסמך מקצועי על הצורך בשדה נוסף, ובו חוות דעתם המקצועית כי שדה זה צריך להיות ממוקם בצפון המדינה. אלו הטוענים כי השדה הנוסף צריך להיות בדרום הם חסרי ידע ולא מכירים את המצב בשטח. לכל שדה תעופה דרושה "קוביית אוויר" עצומה, אשר תהיה פנויה מתנועה אווירית אחרת. בדרום הארץ, לא ניתן למקם את ה"קוביה" הזו בין ה"קוביות" של נבטים, עובדה ועוד. צפון המדינה, איזור אשר גם מאוכלס יותר מהדרום, מאפשר הקמת שדה.
יו"ר הוועדה מזכיר לנוכחים כי השר כץ הצהיר בדיון של הוועדה בשנת 2013 כי יש לקבל החלטה על הקמת שדה התעופה המשלים בתוך חודשיים. מאז, לא קרה דבר.
החברות הישראליות בזמן המבצע
מנכ"ל אל על, דוד מימון, מציג את הקושי אליו נקלעה החברה. לדבריו, ישנה עצירה מוחלטת של הזמנות תיירים לחודשים הקרובים ויש כמות עצומה של ביטולי טיסות של ישראלים. מניסיון העבר, שיקום התיירות עורך 4-6 חודשים, ורק ברבעון השלישי ישנה הערכה להפסד הכנסות בגובה 50 מיליון שקל. אל על הוכיחה שבלעדיה המדינה הייתה נעצרת, הוא אומר, כאשר במהלך המשבר האחרון היא הטיסה 7,000 נוסעים ב-11 טיסות. עלות חילוץ הנוסעים נפלה כמעט כולה עליה, כאשר חברות התעופה הזרות השתתפו רק בחלק קטן מהעלות. זאת בנוסף לאפשרות שנתנה החברה לבטל טיסות ללא תשלום קנס, בסכומים מצטברים של מיליוני שקלים.
לכן, אל על, בשם חברות התעופה הישראליות, מבקשות הפחתה זמנית של האגרות בנתב"ג והתחייבות מצד המדינה כי כל עובדיה יטוסו "כחול לבן", למשך חצי שנה לפחות. בנוסף, מוגשת בקשה להשעות את חוק הפיצויים על איחורי חברות תעופה למשך המבצע.
מנכ"ל ארקיע, ניר דגן, מבקש להגדיל את שעות הפעילות של טרמינל 1 בנתב"ג, אשר בו אגרות מופחתות. בנוסף, הוא מבקש לאפשר לחברות הישראליות לנחות גם ב"לילה האקוסטי", לפחות בחודשיים הקרובים.
היו"ר מציין כי לוועדה אין סמכות להשעות חוק, וכי ראוי לתת גיבוי לחברות הישראליות אשר נרתמו למאמץ בעת צרה. בכל אירוע בטחוני, חברות התעופה הן הראשונות להיפגע, ועל הממשלה לתת על כך את הדעת ולסייע בהתאם. לא ניתן לקבוע שעות טיסה המותרות רק לחברות תעופה ישראליות, אך תיבדק האפשרות להאריך את שעות הפעילות של טרמינל 1.
הדובר האחרון בדיון הוא רוני זהר, מאיגוד הטייסים. הוא מזכיר לוועדה כי הטייסים הם נכס אסטרטגי של המדינה, בייחוד בימים אלו. כרגע, טייסים רבים מגויסים בצווי 8, וחלקם מסיימים טיסה מבצעית ואז מגיעים לעבודה כדי להטיס נוסעים.
היו"ר מסכם ומודה לכל אלו אשר עשו את עבודתם במהלך המשבר. היו כשלים בביצוע, חלקם ניתן היה לצפות, והוא מפצה מכל הגורמים להפיק את הלקחים. היו"ר מכריז כי: "ועדת הכלכלה שבה וקוראת לשר התחבורה לקדם במהירות את הקמתו של שדה תעופה בין לאומי נוסף לבן גוריון", ולחייב את עובדי המדינה לטוס כחול לבן למשך שנה אחת. בנוסף, אין להשית על החברות הישראליות את עלות חילוץ האזרחים מחו"ל.
נוכחים, מלבד חברי כנסת: גיורא רום – מנהל רשות התעופה האזרחית (רת"א), שמואל זכאי – מנכ"ל נתב"ג, עו"ד רון חלפון – הלשכה משפטית של משרד התחבורה, קובי זוסמן – מנכ"ל יאט"א (ארגון חברות התעופה הבינלאומי) בישראל, דוד מימון – מנכ"ל אל על, ניר דגן – מנכ"ל ארקיע, אורי סירקיס – מנכ"ל ישראייר, עו"ד אהוד פלג – מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות, רוני זהר – איגוד הטייסים, עוזי יצחקי – מנכ"ל משרד התחבורה, טל טורגנו – אזרח ישראלי שעוכב בטורקיה.
דיונים נוספים בנושא המבצע בעזה:
