תובנות על העברות תקציב
לפני כחודש דיברתי עם עורך המשמר החברתי, אדם רוטברד, וחשבנו על הנושא הבא שיתאים לסיקור. "מאבק הגז הגיע לרגיעה", הוא אמר לי, "אין מה לכתוב עליו עוד סיקור. אולי תכתוב על העברות תקציב?"
נושאים כספים הם לא הזירה הטבעית שלי. אני ביולוג בהכשרתי, ומעולם לא הצטיינתי במספרים. אבל, בקשתו של אדם לא באה בלי סיבה. בדיוק בתקופה זו התחילה ח"כ סתיו שפיר לחשוף לציבור את העברות התקציב, והריבים בינה לבין יו"ר הוועדה, ח"כ סלומינסקי, היו מוכרים לנו היטב.
התגייסתי למשימה. כשהתחלתי לקרוא את סעיפי העברות התקציב, ראיתי שמדובר ברשימות ארוכות, ובהן ניסוחים קצרים ביותר לעניין של העברות תקציב בין משרדי הממשלה השונים. בעיקרון, כמעט כל הכספים במדינה צבועים, כלומר: כמעט כל כספי המדינה מיועדים לנושאים מוגדרים כאלה או אחרים.
כדי להעביר את הכסף מייעוד אחד למשנהו, צריך להעביר בקשה לוועדת הכספים. בהתחלה, קפצתי על כל העברת תקציב, כמוצא שלל רב. קיצוץ בחינוך בשבוע אחד, השקעה במעונות יום בשבוע שלאחריו. קיצוץ במעונות יום, והשקעה בחינוך – בשבוע השלישי. מהר מאוד הבנתי שמהבקשות של האוצר להעברות התקציבים אי אפשר להבין דבר. כמעט כלום. חלק מהבקשות לא מגיעות לדיון בוועדה, מפני שאין מספיק זמן לדון בהן. חלק מהנושאים המקוצצים בבקשה אחת – מתוקצבים בשנית בבקשה אחרת.
בגדול, על פי מה שקראתי, יש שלושה מקורות עיקריים להעברות תקציב. הראשון הוא הסכמים בין המשרדים. משרד אחד קובע עם משרד אחר תכנית עבודה, או מבטיח לו סכום כסף מסוים. לאחר שהסכם בין שני המשרדים האלה נקבע, הוא מוגש לוועדת הכספים. המקור השני הוא החלטות הממשלה. החלטות אלה הן בעלות מעמד חוקי מחייב, ויש להקצות להן כספים. בחלק מההחלטות הללו הכספים עוברים שלא במועד שנקבע, לא בסכום שנקבע ולא מתוקצבים ע"י המשרד שאמור לתקצב אותם. המקור השלישי הוא הסכמים קואליציוניים. לעתים, מדובר בהסכמים של הממשלה הקיימת, ולעתים – של הממשלות הקודמות לה. לעתים, ההסכמים הם של מפלגות שכבר אינן קיימות.
כל ההעברות הללו יוצרות אי סדר משווע. לאחר שחוּקָק חוק התקציב, הכסף אמור להיות מיועד לנושא מסוים. משא ומתן קואליציוני ארוך, ולא רק משא ומתן אחד בודד, קובע את גורל חוק התקציב. החלטות עקרוניות: במה המדינה משקיעה ובמה לא תשקיע, נקבעות בחוק התקציב. מסתבר, כך אנו יודעים היום, שהחלטות אלו משתנות במהירות. לא עוברים שבועות ספורים, וסכומי כסף אדירים מתחילים לזוז בוועדת הכספים. השבוע נאמר לנו שרוב סעיפי התקציב משתנים, בהלך הדיונים בוועדת הכספים. זו הסיבה לכך שאין לציבור יכולת לדעת מה באמת קורה. אנו לא יודעים אילו בקשות לשינוי תקציב עתידות להגיע. לא ידוע איזה הסכמים שונים ומשונים ישנו את ייעודם החוקי של כספי הציבור, ומי המרוויחים והמפסידים כתוצאה מכך. אנחנו לא יודעים אם חברי ועדת הכספים מצליחים להגן על האינטרסים של אזרחי מדינת ישראל.
האם הם חוקרים ובודקים בכל סעיף וסעיף, במהלך הימים הספורים, ולפעמים אלה רק שעות אחדות, שיש להם כדי לעבור על בקשות אלו? אנו רוצים להאמין שהם עושים עבודתם נאמנה. אבל, מי יכול להבטיח שכך הוא הדבר, וכי התקווה איננה סותרת את המציאות שמתהווה?
ועדת הכספים, צילום: אתר הכנסת
נפלאות 2013
בהתחלה חשבנו שנצליח לסכם את כל העברות התקציב של 2013. מכיוון שקצב הבקשות התגבר ועלה לקראת סוף השנה, הניסיון הפך לבלתי אפשרי, עקב העומס שהוא יצר. בכל זאת, הסתכלנו על הבקשות האחרונות, שרובן עוד לא נידון בכלל, וניסינו לדלות מהן את העברות התקציב המוזרות והמטרידות ביותר.
העברת תקציב 292: כסף מבתי המשפט ללשכות שרים לשעבר
בהעברת תקציב ז גורע משרד ראש הממשלה כ- 276 מיליון שקל מתקציב בתי המשפט, ומעביר אותם לשורה של סעיפים. הסעיפים שנראו לנו מוזרים ביותר בשורה זו הם: תקצוב של לשכות שרים לשעבר (בני בגין, יוסי פלד, משולם נהרי, מיכאל איתן, סגנית השר גילה גמליאל), בסכום שמגיע לשלושה מיליון שקלים, כמעט. בגין, פלד ואיתן כבר אינם חברי כנסת. ח"כ משולם נהרי היה שר בלי תיק. לפי מה שהצלחנו לברר, הרי לשרים לשעבר אין תקציב ללשכות. במקרה של ח"כ נהרי, הרי אין לו משרד. להיכן, אם כך, הולך הכסף? האם לא היה ראוי להשאיר את הסכום המיועד מראש לתקצוב בתי המשפט, לצרכי בתי המשפט?
העברת תקציב 392 מענקי שר הפנים והוועד המקומי בחברון
העברת תקציב זו היא די אופיינית להעברות שראינו בתקופה האחרונה. סכום של כ-12 מיליון שקלים עובר מסעיף "הוצאות שונות" במשרד האוצר, לשורה של שינויים בסעיף מספר 18, הנקרא "רשויות מקומיות". סכום של כשמונה מיליון שקלים עובר לידי שר הפנים להענקת מענקים שונים. מיליון שקלים עוברים לתוכנית "פלוגתא". מבדיקה ברשת נראה שפלוגתא הוא ארגון פרטי שמעודד שיח על בעיות בחברה הישראלית. כחצי מיליון שקלים עוברים להכשרת הנהלה בכירה ברשויות הבדואיות. שני מיליון השקלים הנוספים מיועדים לוועד המקומי בחברון. זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות של העברות כספים תמוהות. מדוע מקבל ועד מקומי בחברון שני מיליון שקלים? מתי, ומדוע החליטו לתקצב את "פלוגתא"? מדוע כל הדברים הללו לא נדונו בחוק התקציב?
העברת תקציב 442 המשרד לשיתוף פעולה אזורי ובית הנשיא
בסעיף זה מועבר סכום של כשלושה מיליון שקלים מהמשרד לשיתוף פעולה אזורי לבית הנשיא. בנוסף לכך, מועבר תקן של רכב ממשלתי, ושנים-עשר חודשי עבודה. ההעברה מתבצעת בתוקף "הסכם בין משרדים". לא אנו, וכנראה שגם לא חברי הכנסת, לא ידעו על קיום הסכם שכזה, עד לקריאתו במסמך. איך ומדוע מרשים לעצמם משרדי ממשלה לעשות הסכמים כספיים, שלא דרך חוק התקציב? מה התופעה הזו אומרת על שליטתם של נבחרי הציבור בכסף שאנו מפקידים בידיהם? יתרה מכך, האם השר סילבן שלום יודע על ההסכם הזה, או שמחכה לא הפתעה נבזית, כאשר הוא יהיה בלי תקציב, רכב וכוח אדם לפרויקט שיתוף פעולה שהוא מעוניין לקדם?
העברת תקציב 465 תשע מאות מיליון שקלים לקרנות פנסיה ותיקות
העברת תקציב זו היא חריגה במקצת. כמעט שלא הייתה העברה בודדת של 900 מיליון שקל. לרוב, העברות התקציב הן בסכומים קטנים בהרבה. הכסף יורד מסעיפים עלומים, כגון "תשלום ריבית ועמלות" ו"מלוות סחירים". בהמשך, נגרעים מיליונים מסעיפים שונים במשק המים: מפעלי מים, פיתוח מקורות מים ופיתוח מפעלי קולחין. בכל פעם הדבר מתמיה ומרגיז מחדש: איך מילים מועטות כל כך מסבירות העברה של כסף רב כל כך? הכסף, למי שתוהה, עובר לטובת "סיוע ממשלתי ישיר לקרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר". מדובר בסכום אדיר. מדוע הוא לא תוקצב בחוק התקציב? מי נבחר הציבור שהחליט שיותר חשוב לתקצב את קרנות הפנסיה, מאשר את מתקני הביוב ומקורות המים של מדינת ישראל?
סיכום חצי אופטימי
בימים אלו מגישה ח"כ סתיו שפיר בג"צ בנושא העברות התקציב. לרוב, בג"צ אינו נוטה להתערב בעבודת הממשלה העברות התקציב אינן דבר חדש. המשמר החברתי מסקר אותן מזה כשנתיים. היום, כאשר יש בידינו מסמכים, הגדלנו את ההתעסקות בנושא. ההד שנוצר גורם לשינוי קל בהתנהלות הוועדה. לראשונה, מזה שנים, כנראה, מתחילים לשאול שאלות בוועדת הכספים. לצערנו, שאלות אלו הן מועטות מדי, והמשמעת הקואליציונית גורמת לכך שרוב הבקשות להעברות בתקציב אכן מתקבלות. בסוף השנה אנחנו מבינים שאנו לא יודעים. אנו מבינים שאנו לא יודעים מי באמת קובע את תקציב המדינה. אנחנו מבינים שאנחנו לא באמת יודעים מדוע הכסף משנה את ייעדו, וביוזמת מי. אנחנו מבינים שגם רוב חברי הכנסת לא מבינים את זה. פשוט, משום שאי אפשר להבין כמעט כלום מהמסמכים הללו.
למרות כל זאת, אנחנו אופטימיים. חצי אופטימיים. החצי הפסימי הוא בגלל הניהול של כספי המדינה, כפי שהוא משתקף בוועדת הכספים. החצי האופטימי הוא שדברים עוד יכולים להשתנות בשנה הבאה. אולי עוד נזכה לשנת כספים מסודרת, משעממת ושקטה. ימים יגידו.
כמו תמיד אנחנו מזמינים את הקוראים לקרוא בעצמם את החומר הגלמי, ולהתרשם ממנו בנפרד מהניתוח שלנו.
