מתח, כעס ועלבון הורגשו אתמול (ב') סביב השולחן של וועדת הקליטה, העלייה והתפוצות שדנה בבעיית הדיור של עולי אתיופיה במרכזי קליטה. בעיית דיור בארץ? פזמון צורמני מוכר. קשה מאוד להאמין שהפתרון יהיה מהיר, אם בכלל.
לאנשים שכמוני כמעט לא הכירו את הטענות לעומקם של העולים מאתיופיה ,המושג "מרכז קליטה" נשמע כמו בית מחסה חם, בו דואגים לרווחתם של העולים ביחס רגיש וקרוב. מסתבר שהעניין הרבה יותר מורכב ומצער מכך.
מרכזי הקליטה בארץ מונים כ-7,000 עולים מאתיופיה, כאשר כל שנה נקלטים 3,000 עולים חדשים. מקום זה אמור להיות בית זמני של העולה כדי לשלב אותו בחברה, בעבודה ובדיור הישראלי לפני שהוא יצא להתמודדות עם מחירי המחיה הקשים כאן. הבעיה המרכזית היא שלעולי אתיופיה בארץ קשה מאוד להשתלב בשוק העבודה, והכסף שהם מקבלים ממרכזי הקליטה לא מאפשר להם השכרת דירה והאכלת פיות ילדים וקשישים. מגורי המחיה במרכזי הקליטה נעשים בתנאים נמוכים, ובעקבות הבעיה הכלכלית נשארים מאות אנשים במרכזי בקליטה – יותר מהשנתיים המותרות להם ע"פ משרד הקליטה, וכנגד הסכמתו של משרד הקליטה, שפנה לבית המשפט בסוגיה זו בשנה האחרונה .סוגיה זו עדיין נמצאת בדיונים בבית המשפט.
ע"פ סמנכ"ל הדיור חיים קצב ,מדינת ישראל לא יכולה לקנות דירות לכולם עם מחירים הדירות הגבוהים (הפזמון הצורמני) ולכן היא מעניקה תקציב של 281,000 ₪ בתשלומים המתפרסים ל 5 שנים מרגע הקליטה במרכז הקליטה. ח"כ חיליק בר טען: "אי אפשר לתת יותר, לא יעשו בזה שימוש נכון, למה הם לא יכולים להשתלב בשוק העבודה ולהרוויח משכורת סבירה למחייה עצמאית ?"
ספינאו, עולה מאתיופיה בן 42 שגר כבר 10 שנים במרכז הקליטה במבשרת ציון ,השיב על כך: "התנאים במרכז הם מחפירים. אני גר בדירה 3X2 מטרים עם שותף, 2 מזרונים, שידה אחת, ללא מטבח וללא מקרר. כשמרכז הקליטה ניסה לגרש אותי הוא כיבה את החשמל, תלש את הדלת ביום חורפי והשאיר אותנו קפואים. חוץ משני מתנדבות משנת שירות, שום יחס אנושי אין שם!"
"כשעליתי לארץ המדינה נתנה לי מלגה ולמדתי לימודי הנדסה, ובמשך שנים ארוכות אני מנסה למצוא עבודה בתור מהנדס (הוציא את התעודה) ואף אחד לא מקבל אותי בגלל הצבע והמבטא שלי. הדבר הכי גבוה שהגעתי אליו זה טכנאי, והמשכורת לא מספיקה לי לקנות דירה מחוץ למרכז הקליטה. ואני במצב מאוד טוב. רוב החברים שלי, אם הצליחו למצוא עבודה, זה רק בניקיון או באבטחה של סופרים. לשום דבר אחר לא מקבלים אותם. זה משפיל".
יו"ר הוועדה יואל רזבוזוב דיבר במהלך הדיון בעיקר על כך שהם באים לטובת העולים ורוצים לעזור, וצריך לשמוע את שני הצדדים בחוכמה. הוא סיכם את הדיון בכך שהאציל על ח"כ שמעון סולומון שהיה בעברו מנהל מרכז קליטה לעולי אתיופיה (הוא עצמו מוצאו אתיופי) להקים ועדה שתדון עם משרד האוצר לפתרון הדיור של העולים ממרכזי הקליטה. לא פלא שכך נראה סיכום של דיון שמתקיים במשך חצי שעה כי "זה הזמן שהוקדש לדיון", למרות שלא כל המוזמנים ריצו את דברם. בעיני, לנושא שנוגע בקשיים יומיים של אנשים, מגיע הרבה יותר מחצי שעה דיון בכנסת, והתייחסות ראויה יותר עם פתרונות אפשריים מצד חברי הכנסת. חוץ מח"כ נסים זאב, שהציע העלאה של המענק בכמה מאות שקלים (הצעה שנדחתה ע"י מנהלי משרד הקליטה) אף אחד מיושבי האולם לא הציע פתרון או שינוי בשיטת הדיור במרכזים. נתראה בדיון הבא, עם הרבה תקווה וסבלנות.
נוכחים בדיון : יו"ר וועדת הקליטה, העלייה והתפוצות ח"כ יואל רזבוזוב ,ח"כ שמעון סלומון, ח"כ נסים זאב, ח"כ ישראל חסון, ח"כ חיליק בר, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה עודד פורר, סמנכ"ל דיור במשרד הקליטה חיים קצב,, הסוכנות היהודית, משרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים , טבקה – מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה, ארגונים שונים למען יהודי אתיופיה, כתבים מעיתון צה"ל "במחנה".
One comment
Pingback: משבר אמון: איך ולמה איבדו משקיפי המשמר את האמון בבית המחוקקים? | המשמר החברתי