יושבת הוועדה ומנהלת שיחה פילוסופית על הפתרון למונופול הגז, מבלי שכלל מוצגים לה נתונים. אבל לזה דווקא יש פתרון
לאחר כחודשיים עיכוב החלו לפעול ועדות הכנסת, רק כדי להיזכר בחוסר ההשפעה שלהן. ועדת הכספים רצתה לדון הבוקר (ד', 03/06/15) במונופול הגז, ה־"סוגיה הכלכלית החשובה ביותר במדינת ישראל", שאותו הגדיר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה כ"סכנה לדמוקרטיה", אבל דנה בלית ברירה בסוג אחר של סכנה לדמוקרטיה, סוג שקט ולא סנסציוני – התעלמות הממשלה מהכנסת. צמד המלים "מתווה פברואר" נזרק לאוויר בחרדת קודש על ידי פקידי הממשלה, ובהתרסה על ידי חברי הכנסת, כשבשום שלב לא נאמר מהו אותו מתווה, מי מנהל את המשא ומתן מטעם הממשלה ולמה הוא הוחלף במתווה אחר, שגם עליו – לא ידוע כלום. ואת זה צריך לפתור.
הכוח האימתני של מונופול הגז על הממשלה עלה פעמים רבות בדיון, חברי הכנסת ניסו בנאומים ארוכים להסביר מדוע הם אינם יודעים פחד בטיפול, בעוד הממשלה לטענתם לחיצה וסחיטה. ח"כ חנין (הרשימה המשותפת) פתח ואמר "זה לא הון ושלטון, זה בדיוק שלטון ההון … זו סחיטה באיומים", צמד מלים שחזר הרבה בישיבה, אותה השווה היו"ר גפני (יהדות התורה) – ובצדק – למסיבת עיתונאים. כל ח"כ מסר את הצהרתו המלאה על מה יש לעשות, איך יש לפתח תחרות, באיזה אופן יש להשליט פיקוח ואיך רק הכנסת תציל את הציבור מהממשלה, עד שהגיע תורה של ח"כ שפיר (המחנה הציוני) שזעקה "המלך הוא עירום", ובמילותיה: "יושבת הוועדה ומנהלת שיחה פילוסופית, אנחנו צריכים לראות את המתווים".
את המתווים שהממשלה ניסתה להסתיר, ושהדוברים מטעמה לא התייחסו אליהם, היה אפשר לשמוע מגרונם של חברי "כולנו", שרמזו שלושתם במקהלה שאמנם התחרות חשובה אבל שייתכן ועדיף ללכת לכיוון של פיקוח. כך, בזמן ששר האוצר מסיעתם שותק בשל ניגוד עניינים, חבריו לסיעה איפשרו לציבור לנחש פרטים נוספים. פרופ' דיויד גילה, הרגולטור המתפטר, שהיה היחיד שחשף בדיון נתונים, אישר את החשד לפיו הממשלה הולכת לכיוון של פיקוח ו-ויתור על תחרות, כשתיאר כיצד "הבעיה העיקרית שיש במתווה שמתגבש [בניגוד למתווה פברואר. ע.ש.], זה שהוא לא יביא לדעתי תחרות" ושלדעתו פיקוח לא יהיה אפקטיבי. חלק מחברי הכנסת הסכימו וחלק התנגדו, אך ללא נתונים זה כלל לא משנה, ולזה יש פתרון.
פרופ' גילה הסיר מעט ממסך הערפל כשאמר שהוא "סקפטי בנוגע ליכולת לעשות פיקוח, כי יש לחברות כ"כ הרבה כוח מול משרדי הממשלה, אם עושים משהו שהחברות לא אוהבות אז הן מאיימות לא לפתח את הגז". האיום המרגיז הזה על חוסר פיתוח, שלעתים מנוסח כ-"האופוזיציה מעכבת את פיתוח המאגרים" עובד עבור הפוליטיקאים כטיעון מנצח: שילוב הטחת האשמות ביריבים פוליטיים יחד עם יצירת תדמית של מי שיביאו את מקור האנרגיה המיוחל, וגם התאמה לאיומי החברות שהם לא יפתחו את מאגרי הגז, איום פופולארי אצל חברי הכנסת מהקואליציה. הטענה הזו, כפי שניתן לנחש, שגויה: מבקר המדינה כבר קבע שמשרדי הממשלה הם־הם האחראים למחדל הגז. המבקר קבע כי גם מבחינה חוקית טענה זו שגויה, "על משרד האנרגיה למצות בפרק זמן המוגדר בחוק את מלוא הפוטנציאל של מאגרי הגז נמצאים תחת חזקה". בנוסף, הטענה הזאת פסולה מבחינה דמוקרטית. תפקידם של חברי הכנסת לבקר, לפקח ולדאוג לאינטרס הציבורי, שנראה מופקר על ידי הממשלה. אמנם הם לא תמיד מצליחים לעשות זאת זאת, אך לזה יש פתרון.
שכחו מי הריבון
נראה שחברי הוועדה כה רגילים להסביר כמה הם חלשים, שהם שכחו שהכנסת היא הריבון ולא פקידי הממשלה (ח"כ לוי אבקסיס אף התנגדה לפתרון בחקיקה, כי ועדת שרים לחקיקה לא תעביר אותו. כאילו הכנסת כבר בוטלה…). היו"ר גפני ביקש להודות לשלטון על ששלח את נציגיו להגיע לדַבֵּר, לאחר שביקש זאת במשך יומיים, "כי אף אחד לא רוצה לדבר". אבל גפני, שגם טען כי "אם משרד ממשלתי לא יביא חומרים לוועדה, גם 10 חברי קואליציה לא יעזרו", כנראה שכח איך צריכים להתנהל העניינים במדינה דמוקרטית, ואנחנו נזכיר לו פה את הסעיף הרלוונטי מתקנון הכנסת: "מי שזומן כאמור יתייצב לפני הוועדה וימסור לה את המידע שבידו על נושא הדיון … ועדה רשאית לדרוש מנושא משרה או מממלא תפקיד מידע מסמכים ודו"חות שבתחום סמכותו, המצויים בידי הגוף שבו הוא מכהן והדרושים לוועדה … והוא יעבירם לוועדה". זה הפתרון.
ההפגנה נגד המתווה המסתמן בעניין מונופול הגז, יום שבת האחרון
כדי לעקוף את התקנון, נציגי הממשלה הדגישו שאין ניירות להעביר לוועדה, כחלק מהקלוּת שבה הממשלה מרשה לעצמה לדרוס את הכנסת. ח"כ חנין זעק "חושבים שאנחנו אידיוטים, יושבים בלי ניירות?", והוא צדק, נראה שבאמת חושבים שחברי הכנסת הם אידיוטים. הצוות בראשותו של ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פעל ללא כתב מינוי וללא פרוטוקולים, בניגוד להצהרתו של ראש אגף התקציבים, אמיר לוי, שהבטיח בריאיון אצל קרן נויבך שהפרוטוקולים יפורסמו לציבור. ח"כ רוזנטל (המחנה הציוני) טען ש-"גם בעולם התחתון עובדים ללא פרוטוקולים", ואני תהיתי כמה מהאינטרס הציבורי היה יכול להינצל אם היה קיים גוף בשם "משמר הגז", שהיה יושב בצוות הממשלתי ועוזר להם לפרסם לציבור רישומים מהוועדה.
המאבק הציבורי המתבקש ביותר כיום בתחום הפרלמנטרי הוא החזרת הכוח לוועדות. זימון מחייב של כל עובד ציבור ומסמך ציבורי, עדות בשבועה ואפשרות לחקירה על ידי חברי הוועדה, כמקובל בדמוקרטיות מערביות. זה אפשרי עוד היום. אין צורך בחקיקה, אין צורך בהצבעות, יש רק צורך להעז. ח"כ שפיר אמרה בסוף דבריה כי "כדי שנציגי הציבור יוכלו לקבל החלטות נכונות, אנחנו צריכים לראות את כל המידע פרוס לפנינו… מה שקורה עכשיו בדיון הוא בדיחה … העובדה שוועדת הכספים מבקשת מידע ולא מקבלת אותו הוא לא ייאמן".
והבדיחה הזו כבר מזמן הפסיקה להצחיק.
נציגים נוספים בדיון: דיוויד גילה (לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים), מוריס דורפמן (סגן המועצה הלאומית לכלכלה), ינון אלרואי (המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה), פעילי מטה מאבק הגז.
כך נראה פיקוח אמיתי של ועדות פרלמנטריות
לקריאה נוספת:
