מה קורה בוועדה למלחמה בעוני?

באוגוסט 1964 חתם נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון על "התכנית למלחמה בעוני", שהייתה אמורה להביא מהפכה ביחס הממשל האמריקני לבעיית העוני המחריפה במדינה. בעשרות השנים שעברו מאז נעלמו רוב יעדי התכנית בתוך גלי ההפרטה, הקיצוצים והדה-רגולציה בארה"ב, ובמקום פתרון לבעיה קיבלו האמריקאים גידול בעוני ושיאים היסטוריים של אי שוויון. כמעט 50 שנה לאחר מכן, במאי 2013, הכריזו שר האוצר יאיר לפיד ושר הרווחה מאיר כהן על הקמת ועדה מיוחדת לבחינת תופעת העוני בישראל ול"לצמצום מספר האנשים החיים בעוני וצמצום עומק העוני". הוועדה היא אחת מתוך שורה של ועדות-ענק שהוקמו בשנה האחרונה במטרה לפתור את כל בעיות המדינה. היא מגיעה לאחר המלצות ועדת בכר לצמצום העוני שפורסמו ב-2005, המלצות המועצה הלאומית לכלכלה בנושא צמצום העוני שפורסמו ב-2007 והמלצות ועדת טרכטנברג לשינוי חברתי כלכלי שפורסמו ב-2011. האם גורלה של הוועדה הנוכחית יהיה כמו של קודמותיה, בארץ ובעולם? אם לשפוט על פי ניסיון העבר, סביר שכן. ובכל זאת, הקמת הוועדה הנוכחית הפיחה תקווה בארגונים חברתיים ובנציגי המאבק בעוני. לוועדה מונו 51 חברים (!) מתוך האקדמיה, הממשלה, השלטון המקומי, המגזר העסקי וארגוני המגזר השלישי; הם פעלו בחמש ועדות משנה, על פי חלוקה לנושאים כלכלה ותעסוקה, דיור, חינוך, בריאות ופרט, משפחה וקהילה. בראשה הוצב אלי אלאלוף, לשעבר מנכ"ל קרן הפילנתרופיה רש"י. את פעילות הוועדה מלווים מספר קטן של עיתונאים ופעילים מסורים, ורוב המידע על מהוועדה מגיע מהם (ולא מפרוטוקולים רשמיים, כפי שיוסבר בהמשך).

ישיבת הפתיחה של הוועדה, בסוף חודש נובמבר, לוותה בהצהרות חגיגיות ובחשיפת היעד השאפתני שנקבע לה – השוואת נתוני העוני בישראל לממוצע מדינות ה-OECD בתוך 10 שנים (בישראל שיעור העוני הגבוה ביותר מבין מדינות הארגון, כפול מהממוצע ב-OECD). אולם שורה של גילויים מביכים העמידו בספק את יכולתה של הוועדה מהרגע הראשון. וברגע הראשון הכוונה היא לישיבה הראשונה, בה התגלה כי תאגיד הייעוץ הבינלאומי מקינזי עומד לספק ייעוץ לוועדה ללא תמורה, על פי דרישה אישית ממשרד ראש הממשלה. חברת הענק, שעיסוקה היום יומי במתן עצות לתאגידי ענק דומים כדי שישמרו ויגדילו את כספם, היא לא בדיוק התורם הגדול למאבק בעוני. היא עצמה נהנית ממגמות ההפרטה וה"אאוטסורסינג" במדינה, ובשנים האחרונות זכתה החברה במכרזים ממשלתיים בשווי של מעל 100 מיליון שקלים. כפי שכתב יוסי דהאן באתר העוקץ – להזמין את חברת מקינזי לתת עצות בענייני עוני זה כמו להזמין משפחת עופר לתת עצות בענייני שימור איכות הסביבה. הצעה אחרת שעלתה מאחד מחברי הוועדה, להזמין עניים כדי להשמיע את דבריהם בפני הוועדה, נדחתה על הסף בטיעון שזה יהיה "פטרנליסטי".

חודשיים לאחר הקמת הוועדה התפטרו ממנה ארבעה נציגי אקדמיה: ראש ועדת המשנה לדיור, אריה בר, שמחה על כך שהממשלה משנה את חוק הדיור הציבורי עוד לפני שנוסחו מסקנות הוועדה; נשיאת בצלאל, פרופ' אווה אילוז, שהתפטרה בעקבות סירובו של נתניהו לצאת ללווייתו של נלסון מנדלה; ופרופ' ניסים מזרחי ופרופ' חיה שטייר מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שהתפטרו מאחר ולדבריהם, עבודת הוועדה אינה רצינית מספיק בכדי לתת מענה לבעיית העוני. אבל רצינות דווקא כן הייתה שם – הכלכלן הראשי של משרד האוצר, היה רציני מאוד כשקבע שאין צורך לקבוע יעדים מספריים לצמצום העוני, כי "יש גבול כמה המדינה יכולה להתערב באי שוויון ברמה הכלכלית"; שר הרווחה מאיר כהן היה רציני ביותר כשאמר לחברי הוועדה שמסקנותיהם צריכות להצביע על מקורות תקציביים, אבל ששאלת המקורות הכספיים לא צריכה להדאיג אותם (הסתירה לא נפתרה עדיין). יו"ר הוועדה, אלי אלאלוף, היה רציני לעילא ולעילא כשאמר לנוכחים כי "העיסוק במספרים מסיח את דעתנו מהסיפורים האמתיים על עוני. אי אפשר לטפל בבעיית העוני (באמצעות) סטטיסטיקה".

אחר הוועדה עוקבים באדיקות גם ב"רבנים לזכויות אדם" וגם אצלנו במשמר החברתי, אבל יכולת המעקב מוגבלת: למרות הודעתו של שר הרווחה כי הוועדה תהיה שקופה לחלוטין ופתוחה לציבור, הדיונים בוועדות המשנה (שמקיימות את רוב העבודה; מליאת הוועדה, ממנה מפורסמים סיכומי ישיבות, כונסה שישה פעמים בלבד. רק ארבעה סיכומים פורסמו עד כה) נסתרים מעין הציבור. ראשי הוועדות הצדיקו את הדיונים בדלתיים סגורות בטענה כי המשתתפים יחששו שעיתונאים יצטטו אותם, ועל רישום פרוטוקולים לא היה בכלל על מה לדבר – היו"ר אלאלוף טען בפני חברי ועדת הכספים של הכנסת כי לוועדה שלו אין תקציב מספק בשביל להחזיק תקצירנים. בעיות התקציב לא עצרו אותה מלשלם 513 אלף שקל למכון המחקר "ג'וינט – ברוקדייל" עבור "תפעול" הוועדה (התקשרות שהייתה פטורה ממכרז) ולא מלשלם 50 אלף שקל לחברת יחסי הציבור "דבי תקשורת" עבור שירותי יח"צ לארבעת חודשי פעילות הוועדה. ח"כ סתיו שפיר, אגב, סיכמה עם אלאלוף שתעביר לוועדה שמות של מתנדבים שיוכלו לתמלל את הדיונים בחינם; שניים מהם הוזמנו לראיון במועד שלא היה נוח להם ונשכחו בהמשך.

הוועדה שהמלצותיה אמורות להשפיע על חייהם של חמישית מהאוכלוסייה צפויה לפרסם את מסקנותיה בעוד חודש, לאחר שתי דחיות קודמות. פרסומי התקשורת האחרונים פיזרו שורה של המלצות שייכללו בדו"ח המסכם: העלאת קצבאות הבטחת הכנסה וקצבאות הילדים, הוספת תקנים ותקציב לעובדים סוציאליים, הקמת מרכזים לשיפור מיצוי הזכויות של האזרחים, הפחתת רף ההשתתפות העצמית בהוצאות על בריאות, בניית אלפי מעונות בפריפריה, טיפולי שיניים בחינם עד גיל 18 למשפחות עניות, הרחבת שירותי "טיפת חלב" עד גיל 6, הגדלת מס הכנסה שלילי, הרחבת הדיור הציבורי, אכיפה מוגברת של חובת המעסיק להפריש פנסיה, מתן מענק לכל ילד בן 18 ועוד. העלות התקציבית של כל אלו צפויה לעלות על 10 מיליארד שקל ואף יותר מכך. סביר יותר להניח כי משרדי ממשלה ינצלו את זמן הפציעות שנוצר עם דחיית המסקנות להפעלת לחצים על ראשי הוועדה, במטרה לרכך את ההמלצות ולהקטין את ההוצאות התקציביות. עוד יותר סביר להניח כי המלצות הוועדה יהפכו להחלטת ממשלה מעורפלת, ומיד יועברו לאחר כבוד לאחת מהמגירות המעלות אבק במטה משרד הרווחה ברחוב קפלן. אולי מישהו ימצא אותן בעתיד, כשימכרו את הבניין לחברה פרטית.

פסח תשע"ד במשמר החברתי – בסימן העוני בישראל:

חמישה מיתוסים בנוגע לעוני

ליה נירגד | האמא של כל הפצצות

עדים מקרוב | משקיפי המשמר החברתי בדיונים הקשורים לעוני