עדותה של גל ספרא:
ועדת הפנים והגנת הסביבה ערכה הבוקר (ב') דיון בנושא מענה הממשלה לפתרון בעיית המסתננים ומבקשי המקלט, לאור פסיקת בג"צ בנושא, וכן בנושא הצעת החוק למניעת הסתננות, אשר מהותה מציאת פתרון לאלה שבישראל. הועדה נוהלה ע"י היו"ר ח"כ מירי רגב וכן נכחו והשתתפו– ח"כ תמר זנדברג, נציגי היועץ המשפטי לממשלה, חבר מועצת עיריית תל אביב-שלמה מסלאווי, ח"כ איילת שקד, ח"כ נחמן שי, נציג תושבי דרום תל אביב, נציג שר הפנים והיועץ המשפטי לכנסת. בצד אחד של השולחן ישבו נציגי משרד המשפטים, נציג משרד הפנים, ואילו בצד השני של השולחן ישבו הח"כים השונים-כאשר כל השאלות לאורך הדיון מופנות מהח"כים כלפי נציגי משרד המשפטים.
>> לקריאה נוספת – "נציגי ענפים משוועים למבקשי מקלט שייכנסו כחוק לשוק העבודה: "הישראלים במדינת תל אביב לא רלוונטיים לעבודות האלה"
לא היו אירועים חריגים בדיון, אולי משום שלא היו לוביסטים והדיון היה בשידור בערוץ הכנסת. מעבר לכך נכחו באולם לפחות 3 צלמים ו2 כתבי גל"צ. הייתה התלהמות באולם הדיונים בעיקר כאשר נציג תושבי דרום תל אביב דיבר – דבריו גובו בקריאות של מספר תושבי העיר אשר נכחו בוועדה. לאחר דבריו הקשים של נציג תושבי דרום תל אביב ח"כ איילת שקד קמה, לחשה לו דבר מה באוזן ולאחר שהיא יצאה מן האולם אותו נציג יצא בעקבותיה ושב לאחר מספר דקות.
התלהמות נוספת התעוררה בתגובה לדבריה של ח"כ תמר זנדברג אשר הייתה היחידה בוועדה שהשמיעה מעט את קולם של המסתננים ומבקשי המקלט. היא אמרה שהחוק עלול להוביל ל"צייד מסתננים". הקונוטציה לא התקבלה יפה בקרב ח"כ מירי רגב וגם לא בקרב ח"כ מוטי יוגב.
דעתי האישית מהדיון היא שח"כ מירי רגב ניהלה אותו על פי המקובל – היא נתנה רשות דיבור על פי סדר, נתנה מקום לשאלות, וכו'. מבחינת התוכן נדמה היה כי נציגי משרד המשפטים אשר כלפיהם היו מופנות השאלות בנוגע לפרוצדורה של המתקן הפתוח – לא הגיעו מוכנים לדיון שכן על מרבית השאלות לא היו להם תשובות. לדוגמא, מספר המסתננים ומבקשי המקלט שיכול להכיל המתקן הפתוח העתידי עומד כיום על 3,300, כאשר בפועל הוזכר כי בישראל ישנם כ-60,000. לא צוין לפי אילו קריטריונים יחולקו המסתננים ומבקשי ומקלט אשר יוכלו להשתמש במתקן הפתוח, ולא היה ברור מהם הגבולות בין המתקן הפתוח לבין מתקן סגור, מלבד העובדה שהם לא יוכלו לעבוד בעת השימוש במתקן הפתוח והסנקציה למי שיפר הוראה זו הינה שליחתו למתקן הסגור.
בעיניי אלו דברים בסיסיים אשר התשובות אליהם היו אמורות להיות מוכנות מראש, כך שהוועדה תוכל להתקדם. בפועל הדיון היה ברמה נמוכה כאשר הצדדים חלוקים ואינם מקדמים את הדיון לעבר פתרון ממשי. הפועל היוצא בכך הוא שבדברי הסיכום של יו"ר הועדה, ח"כ מירי רגב פנתה אל נציגי משרד המשפטים והם נשלחו להביא תשובות עבור השאלות הרבות שהופנו כלפיהם ע"י חברי הכנסת עד הדיון הבא.
עדותו של יונתן שי:
במהלך דיון הוועדה ח"כ מירי רגב רצתה לצאת לדבר בטלפון מספר דקות אך אמרה במפורש שהיא נמנעת לעשות זאת, בגלל שהיחידה שהייתה יכולה למלא את מקומה הייתה ח"כ תמר זנדברג והיא חברת אופוזיציה, מה שגרם לה לחשוש מ"השתלטות" על הוועדה שלה. טענה זו נאמרה בחצי בצחוק אך היא מעוררת סימני שאלה בנוגע למתן מקום לאופוזיציה להתבטא.
לטענת יו"ר הוועדה, יש לבחון אפשרות להרחבת ה"מתקן הפתוח" באופן ניכר כך שיקלוט מספר רב יותר של מסתננים ומבקשי מקלט, וכן לקבוע קריטריונים ספציפיים לקבלה למתקן. יש לבצע דיון נפרד בנושא העסקים הקטנים בדרום ת"א והנזק שנגרם להם בעקבות תופעת המסתננים ומבקשי המקלט. יש להגביר את אכיפת המשטרה ברחובות דרום ת"א בנושאי זנות ונהיגה ללא רישיון. יש לבחון דרך היועץ המשפטי למשלה מתן כלים גדולים יותר לכוחות האכיפה נגד המסתננים ומבקשי המקלט.
ח"כ רגב ניהלה את הדיון הטעון הזה בצורה טובה יחסית. ניתן מקום לסדר הדוברים, וברוב המקרים הושתקו הפרעות הרקע מיושבי השולחן האחרים או מדיונים צדדיים מיותרים. נראה כי ח"כ זנדברג הייתה חברת הוועדה המרכזית שגוננה בראש ובראשונה על זכויות האדם של המסתננים ומבקשי המקלט, והדבר "משך אש" רבה אליה מכל הנוכחים בעיקר בשל העובדה המוסכמת על כולם שמצבם של תושבי דרום ת"א הפך בלתי נסבל. בקרב כלל הנוכחים התרשמתי כי ישנה תחושה של אוזלת יד לטיפול בתופעה וכי הפתרונות המוצעים בקושי ישפרו את מצבם של תושבי השכונות. נציגי התושבים עצמם היו זועמים מאוד לכל אורך הדיון והציגו טענות חריפות כלפי חברי הכנסת. חברי הכנסת של הבית היהודי – איילת שקד ומוטי יוגב, הקפידו מאוד להקשיב לדברי התושבים שישבו מסביב וקראו קריאות ביניים.
יכול להיות שאני תמים ולא מכיר את המערכת מספיק טוב כדי להתרגל לרעות החולות שבה, אבל אומרים ש"אורח לרגע רואה כל פגע". זהו הדיון הראשון בו נכחתי והופתעתי מאוד מאווירת ה"טיילת" בקרב חברי הכנסת הנוכחים, בצורך הבלתי מוסבר שלהם להיות זמינים לטלפון ולקבל כל שיחה תוך יציאה החוצה מחדר הדיון. גם מניסיוני הצבאי בגזרות מבצעיות, בנושאים של חיים ומוות וחובת זמינות 24/7, הותירו הקצינים הבכירים ביותר את מכשיריהם הסלולריים מחוץ לחדר הישיבה אצל פקוד שייקח הודעות בשבילם ויעביר להם אותם פנימה במקרים דחופים בלבד. לעניות דעתי, אף אחד מחברי הכנסת הנוכחים לא נמצא בכוננות מבצעית או במצב אחר בו הוא חייב להיות זמין באופן מיידי. הדבר מעלה תהיות על רצינות הדיון – האם כל אחד אומר דברים בשם אומרם ולא חשוב לו להקשיב לאחרים? למי הדברים הנאמרים בדיוני הוועדה מיועדים? לתקשורת? לפרוטוקול? לחלל הריק? האין דיון בוועדה בכנסת באופן כללי, ובפרט דיון טעון ורגיש כמו זה, חשוב מספיק לחברי הועדה כדי להתנתק ממכשיריהם למשך שעה וקצת?
One comment
Pingback: מסעותיו של רכז פרלמנטרי בכנסת – פרספקטיבות של הכנסת בליווי 21 סטודנטים | המשמר החברתי