בישיבת ועדת פנים ביום ג' (21/07/15) נשמעו ההסתייגויות לחוק "מניעת נזקי שביתת רעב", המוכר בתקשורת ובציבור כחוק להזנה בכפייה של אסירים שובתי רעב. מעצם כפילות השמות ניתן להבין את מהות חילוקי הדעות: הממשלה (כביכול) טוענת לדאגה לשלום האסירים השובתים, כלומר שמדובר בחוק מציל חיי אדם, בעוד לטענת חברי הכנסת שנכחו (בעיקר מהרשימה המשותפת, אבל לא רק) החוק נועד להגן על בטחון המדינה – אם אסיר ימות עקב שביתת הרעב, עלולות לפרוץ מהומות אלימות שיסכנו את ביטחון המדינה.
ההסתייגויות שהושמעו היו על נוסח כזה או אחר בסעיפים שונים: ח"כ טיבי (הרשימה המשותפת) טען כי רופא הוא מי שחייב לקבוע מהי סכנת חיים ולא "מטפל", כפי שהצעת החוק מציינת כרגע; ח"כ ג'בארין (הרשימה המשותפת) טען כי הגדרת "סכנת מוות או נכות חמורה ובלתי הפיכה" רחבה מדי ופותחת פתח לניצול לרעה. כל ההערות הבריאותיות זכו להתייחסות עניינית של ד"ר בועז לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות שנכח במקום. הסתייגות נוספת הייתה בעניין "שימוש בכוח סביר". מהו כוח סביר? לדעת היו"ר ח"כ אמסלם (הליכוד), מינוח זה יפורש במערכת המשפט לגופו של עניין.
ח"כ זנדברג (מרצ) טענה שהחוק פוליטי, צופה פני עתיד ומטרתו למנוע שביתות רעב. היא התעניינה בהליך ההזנה ושאלה שאלות מתריסות, זכתה לגערות מצד יו"ר הוועדה אמסלם, הגיבה קשה, והורחקה מהישיבה.
ח"כ טלב אבו עראר (רשימה משותפת) טען כנגד הצביעות והגזענות שבחוק עצמו.
ח"כ יעל גרמן (יש עתיד) הביעה התנגדות לחוק בגלל האכזריות והעינוי הכרוך בהזנה בכפייה. הזכירה, להבדיל, את סוגיית פיטום האווזים, אשר נאסרה בחוק.
ח"כ ג'בארין התנגד לקביעה כי בפני השופט שצריך לאשר את ההזנה יעמדו גם "ראיות חסויות", מבלי שהאסיר עצמו או בא כוחו יקבלו את המידע החיוני. לטענתו החוק נועד להטיל אימה על האסירים ולמנוע שביתות רעב שהמדינה חוששת מהן. הוא דרש איזון, לפיו החוק צריך להתייחס רק למקרים קיצוניים של סכנה אמיתית ומוחשית לחיי אדם.
ח"כ באסל גטאס (רשימה משותפת) אמר שהוא זקוק לזמן ממושך כדי להביע את הסתייגויותיו. תחילה זכה להערות משועשעות מצד היו"ר, אולם בסופו של דבר, כיוון שהזמן נגמר וישיבה אחרת עמדה להתקיים באולם, היו"ר נאות לאפשר לו להביע את דעתו בהתכנסות מיוחדת בהמשך היום.
מראש נקבע כי ההצבעה תתקיים בישיבה הבאה של הוועדה.
לקריאה נוספת:
