דיון תכנית פראוור בוועדת הפנים: מדוע ח"כ בני בגין מסרב להעביר את שמות הבדואים שהסכימו למתווה?

עדותו של איתמר כספי:

תכנית פראוור הציתה הפגנות בכל רחבי הארץ, דיונים סוערים ומחוות דרמטיות מצד חברי כנסת והבטחות להתסיס את הציבור הערבי הישראלי כולו. ישיבת הוועדה אתמול (ד') לא הייתה שונה ויצרה כותרות ססגוניות למכביר כמו זו של ח"כ זחאלקה – "המכה הקשה מאז הנכבה" או של ח"כ אורית סטרוק – "הסמולנים דואגים לזכויות ערבים ולא לזכויות אדם".

אבל רגע, איך זה בכלל קשור לבדואים?

ישנם כ220,000 בדואים בנגב וע"פ נתוני הלמ"ס הם במקום האחרון במדרג הסוציו-אקונומי בישראל, עם אחוזי פשיעה, עוני ואבטלה גבוהים במיוחד ובהתאמה רמות השכלה, ובריאות נמוכות במיוחד. תהליך הטמעתם של הבדואים (שהוא דבר הכרחי כדי להעלות את רמת חייהם) מעולם לא היה פשוט בעיקר עקב פערי התרבות העצומים בינם לבין שאר האוכלוסיות בארץ.

הבעיה העיקרית כיום היא שלרוב הבדואים אין קרקע רשומה בטאבו ולכן הם מוגדרים כפולשים על אדמת מדינה והדבר מטרפד כל הקמה של תשתיות בסיסיות כמו מים, חשמל, כבישים, חינוך ובריאות. לבדואים יש גידול אוכלוסייה של 5% לשנה (שזה אומר שהאוכלוסייה הבדואית מכפילה את גודלה כל 14 שנים וזה ממש המון), והם רגילים לחיות ברמת צפיפות למטר רבוע שעבור תושב עירוני תהיה מעוררת קנאה. כל זה מוביל להתפשטות מהירה ומתמשכת של הישובים הבדואים הבלתי מוכרים.

ניסיונותיה של המדינה לעייר את הבדואים בכוח או ע"י חלוקת קרקעות ובניינים חינם (ואף עם מענקים!) עד היום לא זכו להצלחה מזהירה והתכנית הנוכחית מציעה העברה של 30-40 אלף בדואים מהאדמה שעליה הם יושבים כרגע לאדמה אחרת שתוקצה להם בתוספת פיצוי כספי. (התכנית לא מפרטת את מי מפנים ולאן)

ובקיצור נמרץ התכנית "להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב" היא גלגולה הנוכחי של ניסיונה של המדינה לפתור את הבעיה של האוכלוסייה הענייה ביותר במדינה ע"י הקצאה מחודשת של משאבים וניסיון נוסף לתת להם שטחים שהם יהיו מרוצים מהם מחד ושהממשלה תוכל לפתח ושישאירו מקום לפתח גם את שאר הנגב עבור שאר תושבי הארץ מאידך. על פניו סביר לחלוטין וכלל לא מסביר את פשרן של ההפגנות, המחאות, המעצרים והתיאטרליות הפרלמנטרית שראינו בחודשים האחרונים.

בכל אופן, לפני שנתפנה לפתרון חידת קשר שורשי המחאה הערבית לבדואים, ראשית כמה מילים על הדיון:

הדיון הזה היה השני מתוך שלוש שמטרתם היא אך ורק לתת הזדמנות לכל מי שרוצה לשאת דברים בפני הוועדה על החוק טרם היא מתחילה לדון בו. לכן, לא דנו באופן ישיר בפרטי החוק ולכן גם אני כמעט ולא אתייחס לפרטים בו אך סיפקתי רשימת לינקים ממצה בסוף לכל מי שמתעניין לצלול עמוק יותר פנימה.

וכמובן, שהדבר הטוב ביותר הוא להמשיך להתעניין בדיוני הוועדה כי עוד שבועיים מתחילים לדון בחוק עצמו.

שנית, ריכזתי את מה שהיו בעיני ההתייחסויות הראויות והיפות בדיון:

נציגת ארגון "במקום" שהגיבה באופן ענייני ואף הבטיחה להביא תכנית אלטרנטיבית מסודרת לכשהוועדה תתחיל לדון בפרטי החוק. הם אומרים שצריך להגיע להסכמות עם האוכלוסייה המקומית ולהתיר עוד סוגים של ישובים ולאו דווקא ישוב עירוני.

ח"כ דב חנין מחה נגד הכוחניות של החוק ועל כך שהוא מתיר הריסות ופינויים ללא צו ואף קובע עונש של שנתיים מאסר על אדם שמתעקש להישאר בביתו. הוא מבין שהשר לשעבר בגין מאמין שמהלכים אלה נדרשים כדי לייצר פתרונות לבעיות הצפויות אולם, לדעתו, צריך ללכת הפוך ולנסות דווקא לפתור את הבעיות יחד עם הבדואים לפני שמכריזים מלחמה.

נורי אל עוקבי, יו"ר האגודה להגנה ולסיוע על זכויות הבדואים בישראל, נתן את סיפורו האישי בחן וביקש שהממשלה לא תפתח במלחמה נגד הבדואים. רונית לוין-שנור מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הייתה מעוז של שפיות ושקילות כאשר שפכה קצת אור על כמה נתונים חשובים והמליצה לקרוא מאמר שפרסמה באתר המכון. היא הקפידה לסיים באופטימיות זהירה ועצה ללמוד מכשלי היישוב מחדש לאחר ההתנתקות מגוש קטיף.

ועכשיו, אחרי הפרגונים, אפשר להתפנות לנסות לענות על החידה שהצבתי בראשית דברי –

מה פשר הדרמה הגדולה וכיצד היא בכלל קשורה לכלל ערביי ישראל?

להצעה הייתה התנגדות מקיר לקיר. בקרב מפלגות השמאל מחד ובקרב מפלגות הימין מאידך. הדיון החל בקריאות על גזענות ואפליה מקרב כל חברי הכנסת משמאל והארגונים האזרחיים, והמשיך בקריאות גזעניות מחברי הבית היהודי שאמרו דברים כמו: "הנגב כולו שייך ליהודים, ועל הערבים להיות אסירי תודה על כך שאנו נותנים להם לגור שם". התגובה גררה תגובה מחברי כנסת הערביים שאמרו שהערבים היו שם קודם. ח"כ שדמן בתגובה אמר ש"הם פורעי חוק שמקבלים אדמות מדינה בחינם" ושחברי הכנסת הערבים הם "פחדנים" ו"נדלקים כמו חיות טרף".

עד החלק הזה הבלבול שלי רק הלך והתעצם. מצד אחד ישנה הסכמה גורפת על דחייה מוחלטת של החוק ומצד שני אותו החוק בדיוק עדיין משמש כבמה להתנגחות והתנצחות. למזלי, מעט לאחר מכן ח"כ פייגלין סוף כל סוף הסביר על מה כל הדרמה:

"אני מוצא את עצמי באותה סירה עם חברי הכנסת הערבים ובאופן מפתיע מאותה סיבה… הוויכוח הוא אינו פרטני קנייני כי אם לאומי ריבוני… מתנהלת מלחמה על ארץ ישראל.."

אה! עכשיו דברים מתחילים להתבהר! מדובר בסתם גזענות!

היהודים מתנגדים לחוק כי הם מאמינים שארץ ישראל כולה ניתנה ליהודים והערבים מתנגדים לחוק כי הם חושבים שארץ ישראל כולה שייכת לערבים! לכן, כל ניסיון של הסדרת השטח הוא הזדמנות נפלאה לקריאות מתלהמות וגזעניות ויצירת התססה וכתוצאה מכך גם עשיית הון פוליטי.

אז זה הפתרון לחידה אבל, מה בנוגע לבדואים בכפרים הבלתי מוסדרים בנגב?

ובכן, השר לשעבר בגין הוא האחראי לנוסח הנוכחי של המתווה שאליו הגיע לאחר תהליך "ההקשבה" שבמהלכו נפגשו בגין וצוותו עם יותר מ-1200 אזרחים בדואים תושבי הכפרים הלא מוכרזים במסגרת כמאתיים פגישות. התהליך, על פי ח"כ חנא סוויד מחד"ש וח"כ טאלב אבו עראר מרע"ם-תע"ל, היה עקר ולא יצא ממנו דבר ובמהלכו אף בדואי לא הסכים למתווה המתוכנן.

ח"כ אבו עראר אף הפציר בבגין להגיד לו את השמות של הבדואים שהסכימו למתווה, פעם אחר פעם, עד שח"כ נסים זאב מש"ס הביע דאגה לגבי האופן שבו ח"כ אבו עראר מתכוון להשתמש ברשימת השמות שהוא מצפה לקבל מבגין. ("הוא מאיים!"). אולם ח"כ אבו עראר עזב את העולם בכעס תוך כדי גידופים, ממש שתי דקות לפני שבגין הספיק לענות לו וחבל כי,לטענת בגין, מה שאמרו לו עשרות בדואים, פעם אחר פעם זה ש"הם ינהלו את ענייניהם מול הממשלה ושאין אף פוליטיקאי שמייצג אותם".

האם זה אומר שיש ממש בטענות של ח"כ נסים זאב?

אולי.

בכל אופן, כולי תקווה שהעיסוקים והעסקנות לא ימנעו מלהגיע לפתרון שקול וכולל עבור הבדואים ושעם עבודה שקדנית וזהירה אף נוכל להוציא את כולם מרוצים (לפחות במידת מה) ולהביא לתיקון היסטורי של עוול ארוך שנים.

נ.ב.

אגב ש"ס, מסתבר שבבחירות הארציות האחרונות ש"ס (כן כן) קיבלה אחוזי הצבעה גבוהים במיוחד בישובים הבדואים בנגב למשל: 60% בתרבין ו40% באבו קרינאת. איך זה מסתדר עם הפאזל של יהודים-ערבים-חרדים-בדואים? אין לי מושג אבל אני כבר נרגש לגלות!

לינקים:

 

 

עדותה של גל קיסר:

אתמול, בתאריך 13.11.13(יום ד') הייתי נוכחת בוועדת הפנים בדיונה השני של חוק פראוור אחרי שעבר קריאה ראשונה הכנסת בהובלת היו"ר ח"כ מירי רגב. אני תוהה לעצמי אם גם הדיון הראשון בחוק, שהיה שבוע שעבר, היה דיון לאומני רגשי, מייסר ולא מקדם.

כולנו מכירים בכך שסובלנות ותרבות דיון אלו שיעורים שקשה מאוד ליישמם בשורותיהם של חברי הכנסת. האם צעקות, ביטויים והעלבות זוהי הדרך היחידה כיום לקדם חוקים? ללבוש חליפה מכובדת ולדבר מילים גבוהות זה דבר מאוד חשוב, אבל לדבר בצורה מכובדת כנראה זה לא אחד מהתנאים לקיום דיון בכנסת ישראל.

ואני לא מופתעת. חוק פראוור הוא חוק שמציע פתרון בנוגע לבעלות על הקרקעות שדורשים הבדויים על השטחים שעליהם הם מתגוררים כיום. השר לשעבר בני בגין מציע להם בהצעת חוק זו מעבר לשיכונים בצורה מרוכזת ובעלות על אדמתם החדשה, (מה ששונה ממצבם כרגע כי להרבה מהם אין בעלות על אדמתם) ובנוסף, להשתמש בשטח שעברו ממנו הבדויים להתיישבות ציונית.

הטענה העיקרית מצד חברי הכנסת שייצגו את הצד הערבי והשמאל שחוק זה עוקר את הבדויים מביתם על בסיס גזעני . ח"כ ג`מאל זחאלקה (בל"ד) – "אנשים לא יסכימו להיעקר. אופי התוכנית קולוניאלינסטי, היא אומרת לאזרח הערבי אתה לא אזרח! תוכנית שמבדילה בין יהודים לערבים על בסיס גזענות".

ח"כ איברהים צרצור: "הכותרת המתאימה לתוכנית זו היא הרצחת וגם ירשת ? אנחנו, חברי הכנסת הערביים, לא מאמינים בתוכנית שיש למדינת ישראל לקרקעות במגזר הערבי".

ח"כ זבולון כלפה: "לפני 8 שנים סילקו אותי מהבית (מפונה גוש קטיף) ולא זכור לי שאף אחד מכם עמד לידנו!". באותו רגע נציג מארגון עדאללה אמר את השם הערבי של היישוב הערבי שקם אחרי גוש קטיף, וכלפה ענה לו בעצבנות – "לך יא ערבי "! כל שורת חברי הכנסת הערביים צחקו ואמרו "זה מה שרצינו לשמוע". מתסכל. ברגע זה הייתי לגמרי משוכנעת שהדיון מביא להסכמה ופשרה בנושא. חבית ללא תחתית.

ח"כ כלפה המשיך להצביע בדבריו על כך שמדינת ישראל אינה עומדת על חוקיה, שהיא לא אוכפת, "זה נכון לגבי חינוך ילדים בבית וגם לגבי חוקים במדינה. מדינת ישראל עוברת על החוקים פעם אחר פעם. אתם מכירים דבר כזה ?!", ואז ענו לו מצד חברי הכנסת הערביים- "כן, בהתנחלויות".

ח"כ יוני שטבון: "אני מסכים אתכם, חברי הכנסת הערבים שהחוק הזה הוא חוק רע. מה שאני לא מבין הוא למה אתם מתנגדים לו, הוא מצוין בשבילכם. הוא נותן לכם בעלות חוקית על אדמה. אתם יודעים שהוא טוב לכם, אבל אתם מפחדים מהתנועה האיסלאמית. החוק הזה הוא מתנת חינם לפורעי חוק. הוא חוק מצוין בשבילכם, אבל אתם תמיד מתעקשים להידלק כמו חיות טרף ברגע שהמצלמות נדלקו"

בשלב זה של הדיון הייתה סערה, חברי הכנסת הערבים לא הפסיקו להתלהם ולקרוא גנאי על כך שקראו להם חיות טרף. הח"כ עיסאווי פריג` (מרצ) קם ויצא מהאולם. בחלק זה של הדיון אף אחד לא הקשיב לקריאות של היו"ר מירי רגב לסדר.

יש לציין שניהול הוועדה המורכבת הזו ע"י מירי רגב היה מאוד אסרטיבי. היא העירה הרבה הערות ביניים לחברי הכנסת הרבים שהתפרצו באולם בשלב זה. חבל שהיא הוציאה את החברת כנסת הכי שקטה באולם תמר זנדברג (מרצ) אחרי התפרצות שנייה שלה בשיח של התפרצויות מכל עבר (היא הייתה בהלם טוטאלי, דרשה לדעת למה הוצאה מהדיון ולא קיבלה תשובה מרגב לכך) בזמן שהחברי הכנסת האחרים לא מפסיקים להתפרץ ולתת הערות כמו "לך יא ערבי" שלא מצדיק לדעת רגב הוצאה מהאולם. אבל כנראה שהם לא אויביה של היו"ר רגב, אז מותר להם.

חברי הכנסת נרגעו. הדיון המשיך. הוא היה ארוך, במשך שעתיים ועשרים עלו הרבה מאוד דעות של הרבה מאוד חברי כנסת, עורכי דין, אזרחים, ארגונים בעד ונגד החוק, דעות בעד מהימין, דעות נגד מהימין, וויכוחים פוליטיים שבכלל לא נוגעים לחוק. הזדמנות לכולם לבטא את עמדתם הפוליטית והלאומנית. מצוין. רק חבל שלא חידשתם כלום. זה אפילו לא מעניין יותר, כולם מכירים את המערכה.

עצם כך שכיסאותיהם של חברי הכנסת סטרוק, כלפה, חנין, טאלב אבו עראר, פריג' וזנדברג נותרו ריקים עוד לפני שהשר לשעבר שני בגין הביע דבריו לגבי החוק שעליו אחראי, העיד על כך שהדיון היה לא ענייני, מכעיס, ואולי באיזשהו מקום מיותר ומתיש. הקרע רק הולך ומעמיק. מקווה שהדיון שבוע הבא יעסוק בסעיפי החוק פראוור.

מזל שהיה מי שיצר צחוק גדול באולם, הח"כ אחמד טיבי שהכריז- "אני יוצא מהאולם, ושתדעו שזה בשביל למלא מים, לא כי הוציאו אותי! ".