קופסת השימורים התקציבית

עבור מי נבנה תקציב 2015 – אזרחי ישראל או חברות דירוג האשראי?

ביקרם של מי באמת חפצה ממשלת ישראל? נראה כי לא רווחת אזרחי המדינה היא שעומדת בראש סדר העדיפויות שלה. קריאה עניינית של ההקדמה להצעת המחליטים של תקציב 2015, שתוגש בשבוע הבא כהצעת חוק התקציב לאישור הכנסת,  מלמדת כי הממשלה קשובה יותר מכל לקולם של שני גורמים: מערכת הביטחון וחברות דירוג האשראי.

הרצון להטיב עם מערכת הביטחון אינו חדש. כספים רבים מנותבים אליה כבר שנים כמעט ללא ביקורת ציבורית, בין אם ישירות לתקציב ובין אם בהעברות תקציביות על חשבון המשרדים האחרים. רק השבוע תפח תקציב הביטחון בעוד 1.75 מיליארד שקל, שמומנו מקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, בין היתר בדיור ציבורי, בהצטיידות מערכת הבריאות, בתחבורה הציבורית, בפיתוח מקורות מים ואיפה לא.

למעשה, כוחה של מערכת הביטחון בא לידי ביטוי ב"קופסה תקציבית" (לשון ההצעה) בת 4.3 מיליארד שקל, שחורגת מתקרת ההוצאה שהממשלה עצמה קבעה רק בינואר האחרון. מתי בפעם האחרונה קיבלה מערכת הבריאות קופסה שכזו? או מערכת הרווחה, שזוכה לתקצוב מקוצץ למסקנות ועדת אלאלוף? ומה עם קופסה להקלת בעיית הדיור? הקופסה התקציבית למערכת הביטחון היא מעין קופסת שימורים שמשמרת את סדר העדיפויות התקציבי הקיים במדינה. וכך שוב נותרים משלמי המסים ללא תמורה ציבורית הולמת להשקעתם, שמופנית לטובת המערכת  ולא לטובת יתר מרכיבי החוסן האישי והחברתי שלהם.

קופסת השימורים הביטחונית, או בפרפרזה על הצעת התקציב – "פריצת מסגרת הגירעון, אבל רק באופן חד פעמי", היא מכשיר בידי פוליטיקאים שנועד להעלות את קרנם בעיני חברות דירוג האשראי שהוזכרו קודם. ביטויים דוגמת "שמירה על כללים פיסקאליים", "אמינות מדיניות פיסקאלית החיונית לצמיחה של המשק" ו"התאמות תקציביות" שכיחים עד כדי כך, שהם מופיעים שוב ושוב בטקסט ההקדמה להצעת התקציב – לא פחות מ-13 אזכורים על פני שני עמודים וחצי.

טיפול בעוני למען המשק הישראלי

בסך הכל, נראה כי ראש הממשלה נתניהו, ש"התייעץ" עם חברות דירוג האשראי, משקיע מאמצים מיוחדים עבורן – ופחות מאמצים עבור הציבור הישראלי. אותו הדבר נכון גם לשר האוצר לפיד, שעבורו משפט כמו "אישרור דירוג האשראי של ישראל בידי S&P הוא הבעת אמון בכלכלה הישראלית" מהווה סיבה טובה מספיק למחזור כותרות בחצר ביתו בשבת בצהריים.

אז מיהם באמת בעלי השליטה בישראל? האם ישראל היא מדינה שמנסה לדאוג לרווחת תושביה באמצעות שירותים ציבוריים, או כדברי שר האוצר "מניה ששווה להשקיע בה", שמצדיקה קיצוץ רוחבי ומתמשך בתקציבים ובכח האדם במשרדי הממשלה – והכל לטובת הצגת התייעלות למי שהם לכאורה בעלי המניות?

אפילו נושאים שמטרתם טובת הציבור כמו הגדלת היצע הדיור, חיזוק הרפואה הציבורית, טיפול בעוני "ברוח המלצות ועדת אלאלוף" ועידוד נסיעה בתחבורה הציבורית – כולם מוצגים בהצעת התקציב כשינויים מבניים לצורך התמודדות עם "אתגרי המשק הישראלי". אילו שינויים מבניים אלה היו גם הם זוכים לתקציבים ייעודיים – ולא רק לסיסמאות ריקות, הרי שלמשרד האוצר ולעומד בראשו היו מגיעים גם השבחים הנלווים. אלא שתקציבי התחבורה הציבורית יקוצצו ב-240 מיליון שקלים, מסקנות ועדת אלאלוף יישארו בגדר המלצות בלבד ותיקוני מערכת הבריאות יעסקו בעיקר במיסוי תיירות המרפא.

כך, במקום להשתמש בתקציב ככלי לקביעת סדר עדיפויות לאומי, הממשלה משמרת את המצב הקיים: מה שישנו בתקציב ממוען בעיקר למערכת הביטחון ולחברות דירוג האשראי, ומה שכלל לא נמצא בו הוא העלאת האזרחים בסדר העדיפויות של המדינה.

כללים פיסקאליים ושמירה על אמינות המדיניות הממשלתית, כמו גם הפניית תקציבים למערכת הביטחון, עשויים להיחשב כתכליות כלכליות ראויות. ואולם, כאשר עיקר העוגה מחולק בהתאם לתכליות הללו, מבלי שהרווחה והשירותים החברתיים מוזכרים ולו לשם מס שפתיים, נדמה שגם מעט האחריות של המדינה לאזרחיה הולכת ומתפוגגת.

מאמרים אחרונים ב"מסעותיו של רכז משקיפים בכנסת"

• הכינו את עצמכם: הקרב על התקציב מתחיל כבר בהעברות התקציביות
• למה מקודמות הצעות החוק שאף אחד לא רוצה לקדם?
• מפלטו האחרון של הפוליטיקאי
• מה הטרור מרוויח ומה אנחנו מפסידים