מגבעת עמל ועד נוחי דנקנר: גם שיתוף פעולה חוצה מפלגות לא עזר מול חולשתה של הכנסת בפיקוח

שני עניינים, לכאורה לא קשורים זה לזה, עלו השבוע לדיון בשתי ועדות שונות של הכנסת. העניין הראשון נוגע לסאגה המתמשכת של פינוי שכונת גבעת עמל בת"א. עניין זה נדון בוועדת הפנים בראשותה של ח"כ מירי רגב (הליכוד ביתנו), והוא לכאורה בעל השפעה קטנה יחסית, על אוכלוסייה קטנה ומוחלשת, וכמעט שלא עלה לשיח הציבורי בכלי התקשורת. העניין השני מוכר הרבה יותר, ומשפיע על הכיס ועל החיסכון הפנסיוני של כל אחד ואחת מאיתנו: קריסת חברת אי די בי של נוחי דנקנר. הדיון בוועדת הכספים עסק במחדל הרגולטורים בקריסת החברה, ודרישת מספר חברים בוועדת הכספים להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבירור המחדל.

>> לקריאת העדות מהדיון בנושא איי.די.בי ונוחי דנקר

>> כתבה באתר המשמר אודות פינוי גבעת עמל: "מילה של יו"ר ועדה בכנסת זו מילה? פינוי תושבי גבעת עמל יצא לדרך"

מטיבם של אירועים אלה אפשר ללמוד כמה חשוב שהמדינה תשמור על האינטרסים של תושביה, או אם תרצו בכיוון ההפוך, עד כמה המדינה לעיתים לא שומרת על האינטרסים של תושביה.

גבעת עמל

סיפור גבעת עמל בקיצור נמרץ: עם קום המדינה, יישבה המדינה הצעירה את גבעת עמל הממוקמת בצפון ת"א על חורבות הכפר ג'אמוסין. התושבים שייושבו שם הועברו משכונות דרום העיר לגבעת עמל עם תום המלחמה ב- 48. מאז הם יושבים בקרקע אך ללא רישום בטאבו. ב- 1960 נחקק חוק מקרקעי ישראל, והאדמות במקום הועברו לידי המינהל. ב- 1961 מינהל מקרקעי ישראל מכר את השטח לחברת הדיור הפרטית "דיור ב.פ.", שהייתה בבעלות בנק הפועלים. החברה התחייבה בעסקה לספק לתושבי גבעת עמל דיור חלופי. מינהל מקרקעי ישראל מעולם לא טרח לוודא שהחברה הפרטית עומדת בתנאי ההסכם.

במהלך השנים הקרקע נמכרה שוב. "דיור ב.פ." מכרה את הקרקע לדנקנר השקעות ולחברה נוספת בשם א.מ.ת.ש. השקעות בסוף שנות ה- 80. ב- 2004 דנקנר השקעות נרכשה ע"י חברת דלק נדל"ן של יצחק תשובה, ותשובה השלים את ההשתלטות על המתחם כשרכש את השטח הנותר מא.מ.ת.ש השקעות בסוף 2011. מיזמי הנדל"ן מאיימים על תושבי השכונה, ורובם נתונים תחת צווי פינוי.

ההימצאות בדיוני וועדת הפנים בנושא גבעת עמל היא לא חוויה נעימה. לכל דיון מגיעים נציגי התושבים במקום, ובכל דיון עולות הבעיות מחדש. שורה של תושבים, תושבי המדינה שלנו, באים לכנסת על מנת לקבל מענה לבעיותיהם, וממררים בבכי במהלך הדיונים. ח"כ מירי רגב (הליכוד ביתנו), יו"ר ועדת הפנים, אמרה ביום רביעי: "די, אני לא יכולה לראות את זה." אפשר להבין אותם: הדיונים באמת מרגשים. קואליציה נהדרת של חברי כנסת מסיעות שונות: רגב, יחד עם ח"כ איילת שקד (הבית היהודי), ח"כ דב חנין (חד"ש) וח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) פועלים ללא לאות כדי לתת פתרונות למצב.

אנשי משרד הפנים ומינהל מקרקעי ישראל מנפנפים דיון אחר דיון בהחלטות שונות של בתי המשפט בנושא. את חברי הכנסת זה לא מרשים. הם אומרים: "אנחנו, המדינה, אנחנו יצרנו את הבעיה. אנחנו לא שמרנו על האנשים האלה, המינהל, שזה היה תפקידו לא שמר עליהם. ראו את האנשים מסביב לשולחן. הם בשר ודם, והם רוצים פתרון!" הלב מיד נשבר.

חברי הכנסת מאוחדים בדעתם על הדרך לפתרון. מוצו ההליכים המשפטיים. המדינה כשלה בשמירה על תושבי גבעת עמל. ועם זאת, בהתאם להסכם, היזמים צריכים לספק לתושבים דיור חלופי בעבור פינויים. והיזמים לא מסכימים. היו כאלה שאמרו שהם לא רואים את הוועדה ממטר.

בסוף הדיון זימנה ח"כ רגב את נציגי מינהל מקרקעי ישראל לידה, בידה נייר הקשור לפעילות המינהל, ואומרת: "אתם רואים, יעקב אפרתי. עם אנשים כאלה במינהל איך ישמרו על האינטרסים של התושבים?" יעקב אפרתי. זכרו את השם.

שומרי הסף

ביום שני נערך דיון ביוזמת חברי הכנסת גילה גמליאל (הליכוד ביתנו), זהבה גלאון (מרצ) ואראל מרגלית (העבודה), על כישלון הרגולטורים בפרשת אי די בי, תחת הכותרת: "כישלון שומרי הסף של שוק ההון:. נדמה של קריסתה של אי די בי אין צורך להרחיב. הנושא נדון בהרחבה בכלי התקשורת, כסף ציבורי רב נמחק בעקבות התעלולים הפיננסיים של החברה, ונוחי דנקנר איבד את השליטה בחברה.

על אף הדרישה חוצת המפלגות בוועדה להצביע על הקמתה של וועדת חקירה פרלמנטרית, יו"ר הוועדה, ח"כ ניסן סלומיאנסקי (הבית היהודי), העדיף לערוך "בירורים קואליציוניים" בנושא. ח"כ איילת שקד אמרה שללא קשר להחלטת הוועדה היא תפעל להביא את ההצעה להקים ועדת חקירה לישיבת הפורום של סיעות הקואליציה.

ביום רביעי, לאחר אותם בירורים קואליציוניים, הודיע סלומיאנסקי שלא תוקם ועדת חקירה פרלמנטרית, אלא ועדת משנה בראשותו לבחינת כשלי הרגולציה בפרשת אי די בי. למה? ככה.

למי יכול להיות אינטרס שלא תקום ועדת חקירה ממלכתית? ובכלל, האין זה אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה שחברי הכנסת יחקרו, יבדקו ויפקחו על המוסדות שאמורים לשמור על הכסף של בוחריהם?

רוב תשומת הלב בדרישה להקמת ועדת חקירה התמקדה בתפקודם של הרגולטורים: המפקח על שוק ההון, המפקח על הבנקים וראש הרשות לניירות ערך. אולם ייתכן שחשוב יותר לבחון את האווירה שאפשרה לרגולטורים הללו לאפשר לעצמם להירדם בש"ג. המלצות ועדת בכר, שנכנסו לתוקף באוקטובר 2005 בעידודו של שר האוצר דאז בנימין נתניהו, הולידו חוקים חדשים בכל הקשור לפיקוח על השירותים הפיננסיים.

אני לא כלכלן, אך נראה שמדובר שאחת הרפורמות המקיפות ביותר שנערכו כאן בענייני פיננסיים, ומשום כך סביר שהייתה לה השפעה גדולה על האפשרות של אי די בי לנסוק במהירות כזאת על חשבון כספי הציבור. אז מי היו חברי ועדת הכספים שאישרו אז את הרפורמה? שלושה מחברי ועדת הכספים היום: יו"ר הוועדה ניסן סלומיאנסקי, ח"כ יעקב ליצמן (יהדות התורה, ויו"ר ועדת הכספים באותן שנים) וח"כ יצחק כהן (ש"ס).

גם הניסיון של ח"כ שקד לרתום את הקואליציה לתמוך בהקמת ועדת חקירה לא צלח. משרד האוצר, על פי פרסומים בתקשורת, התנגד לבקשה. שר האוצר, יאיר לפיד (יש עתיד), מינה למפקחת על שוק ההון את דורית סלינגר. סלינגר הייתה בעבר ראש חברת הדירוג מעלות, שדאגה לפנק את חברת אי די בי בדירוג אשראי גבוה, מה שאפשר לחברה ללוות כסף ציבורי מהבנקים בקלות רבה יותר. אמנם סלינגר עבדה בשוק הפרטי, ולא היא שהייתה ממונה על פיקוח באותה תקופה, אבל הריח שעולה מההתנגדות של האוצר להקמת ועדת חקירה הוא לא טוב. אחרי הכל, זה הכסף של כולנו, וכל הרגולטורים הללו כפופים למשרד האוצר.

יו"ר סיעת יש עתיד, ונציגה בפורום הקואליציה, ח"כ עפר שלח, אמר ש"יש עתיד לא הביעה התנגדות להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, כולל לא בפורום הנהלת הקואליציה. עמדתה העקרונית של הקואליציה, כפי שהובעה בתקיפות על ידי יו"ר הקואליציה, ח"כ יריב לוין (הליכוד ביתנו), היא נגד ועדות חקירה, שעל פי הניסיון רב נזקן מתועלתן."

זו תשובה די מטרידה. מטריד שיש עתיד לא הביעה את עמדתה, או שחמור מכך אולי אפילו אין לה עמדה בנושא. אבל זו תשובה מטרידה הרבה יותר מכיוון שהקואליציה משתמשת בכוחה כדי למנוע, שוב, מחברי הכנסת את עצמאותם לפעול כנבחרי ציבור. ועדת חקירה פרלמנטרית היא כלי שבאמצעותו חברי הכנסת יכולים לפקח על נושאים בעלי חשיבות ציבורית עבור הציבור. ריקון כלי זה מתוכן פוגע ביכולת של חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד, למלא את שליחותם הציבורית.

תיבת פנדורה

ישנם קווי מתאר דומים בין פרשת גבעת עמל וקריסת אי די בי: בשניהם ניתן לראות שיתוף פעולה נהדר של חברי כנסת מכל סיעות הבית; בשניהם בולטת החולשה של מנגנוני הפיקוח של המדינה לשמור על תושביה, ובשניהם בולטת, שוב, יכולתה הדלה של הכנסת לפקח על פעולות הממשלה וזרועותיה.

כנסת חלשה מביאה לא רק לעיוותים קשים בהתנהלות הדמוקרטית שלנו במדינה. היא לא רק יוצרת עריצות של רוב על פני המיעוט. היא גם גורמת לכך שהציבור, באמצעות נציגיו, סובל משמירה לקויה על האינטרסים שלו.

כנסת חלשה מפקירה גם את הזירה הציבורית לפקידים ובעלי הון עם אינטרסים מפוקפקים, וכאן שוב נפגשת גבעת עמל עם אי די בי: יעקב אפרתי, זוכרים? דני דנקנר, ממשפחת דנקנר מבעלי השליטה בכסף ציבורי רב בבנק הפועלים, ובן הדוד של נוחי (שנהנה מאשראי הבנק), ישב במעצר ב-2010 בחשד ששיחד את יעקב אפרתי בפרשת קרקעות המלח. אפרתי הצטרף לדנקנר בתא המעצר בפרשה זו, שהסתעפה מפרשת הולילנד. כל זאת לכאורה. דני דנקנר עומד לדין על כך במסגרת פרשת הולילנד, לאחר שכבר הורשע בעבירות אחרות ומרצה בגינן עונש מאסר.

אין ברירה. את תיבת הפנדורה צריך להקדים ולפתוח. תיבת הפנדורה של תושבי גבעת עמל הייתה סגורה זמן רב מדי, וזכויותיהם חומקות להם מבין הידיים. צריך לעזור לתושבי גבעת עמל לקבל את המגיע להם, וגם ללמוד ממקרה זה ולעמוד על המשמר.