בפתיחת ישיבתה ביום ב' (30.06.14) ציינה יו"ר הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) כי הוועדה מבקשת להוביל שני עניינים: לנתק כל זיקה בין תאגיד השידור הציבורי (להלן – התאגיד) לבין הפוליטיקאים ולשמור על עצמאות תקציבית של התאגיד. בהקשר לכך הציעה שיימחק סעיף 64 בהצעת החוק לפיו "שר האוצר יקבע את דרכי הכנת התקציב, דרכי אישורו והנושאים שייכללו בו".
מעניין כיצד ההצהרה על שמירת התאגיד מפני כל זיקה פוליטית ועל העצמאות התקציבית שלו מתיישבת עם העובדה שבהצעת החוק כולה ישנם כ-70 אזכורים לפחות של המילה "שר"; במרביתן השר שהממשלה הסמיכה אותו לבצע חוק זה (להלן – השר); אחריו שר האוצר ובשאר הפעמים שרים כמו שר הביטחון (בעניינים ביטחוניים) או שר המשפטים.
כך למשל על פי הצעת החוק השר ימנה את מועצת התאגיד (להלן – המועצה) ואת ממלא מקומו של היו"ר בנסיבות מסוימות; השר ושר האוצר אמורים לאשר את הצעת תקציב התאגיד; הדוחות הכספיים ודוח פעילות של התאגיד יוגשו לשר; השר רשאי להאריך את תקופת כהונתו של חבר מועצה; השר גם רשאי לפטר את יו"ר ועדת האיתור, שתפקידה לאתר ולהמליץ לשר על 9 מועמדים למועצה, כאשר "אינו ממלא את תפקידו כראוי", זאת בהסכמת שר המשפטים. השר גם יכול להביא לפיטורי המנכ"ל של התאגיד בנסיבות ובהליך מסוימים, למרות שהמנכ"ל התמנה בידי המועצה; שר האוצר יאשר את הצעת התקציב השנתי של התאגיד ויהיה אחראי על כך שנשמרה מגבלת עלות השכר; התאגיד יוכל לקבל עובדים חדשים רק לאחר אישור שר האוצר. רק מהדוגמאות האלה עולה שתלותו של תאגיד השידור הציבורי בשר ובשר האוצר היא רבה יותר מהמצב הקיים היום ברשות השידור. האם כך תישמר עצמאותו של השידור הציבורי? האם הוא יוכל לשרת כראוי את הדמוקרטיה הישראלית ולהעשיר את תרבותה? האם ידי הנהלת התאגיד אינן כבולות? האם במסגרת שיקוליה תוכל ההנהלה להימנע מלהביא בחשבון שיקולים בלתי מקצועיים, בלתי עיתונאיים?
מדוע סוגרים את החינוכית
בישיבת הוועדה הייתה התייחסות לסעיף בהצעת החוק שעוסק בערוצי הטלוויזיה וביניהם ערוץ לילדים ונוער שבא להחליף את הטלוויזיה החינוכית. לנציגים של הטלוויזיה החינוכית הייתה תחושה, שבאה לידי ביטוי בקריאות ביניים, שאין טיפול אמיתי בגוף השידור הזה, שמסתתר למעשה "אינטרס נ"דלני" מאחורי ההצעה לפרק את הטלוויזיה החינוכית וכי אין התייחסות לעובדה שכ-200 עובדים יאבדו את פרנסתם. ח"כ אילן גילאון (מרצ) הביע את עמדתו שעוסקים בעניינים חשובים אך חשיבותם קטנה לעומת הצורך לטפל בעובדים שיאבדו את פרנסתם. לדבריו יש תחילה לטפל בסוגיה זו ורק אחר כך לטפל בכל הנושאים האחרים הנוגעים להקמת התאגיד.
כאשר התקיים דיון על הפקה ורכישה של תכניות ניתנה זכות הדיבור לנציגים של הענפים השונים העוסקים בהפקות, כמו איגוד הבמאים, איגוד התסריטאים, איגוד השחקנים ואיגוד היוצרים. כל אחד מהם הציע דרך זו או אחרת של קיצוץ בתקציבו של גורם אחר ואשר יופנה לתמיכה בהפקת סרטי קולנוע, או ברכישה רבה יותר של תכניות מגורמים חיצוניים וכד'.
אחת מהמוזמנות לדיון טענה שלדעתה סעיף 68 להצעת החוק אומר שהשידור הציבורי לא יהיה מסוגל להפיק דרמה או קולנוע ולכן יש להפריט תחום זה ולחייב את התאגיד למיקור חוץ – להוציא מתקציבו למימון הפקה ורכישה של תכניות. חשוב לדעתה לציין בחוק שהתאגיד לא יוציא החוצה הפקות של חדשות ותחקירים.
קשה לעמוד בקצב
בדיון התפתח ויכוח על סעיף 68(ג), לפיו בחירת ההפקות המקומיות שהתאגיד ירכוש תהיה לאחר התייעצות עם נציגי ציבור בעלי ניסיון מתאים. השאלות שנשאלו היו: מי יבחר את נציגי הציבור האמורים ולפי אילו כללים או קריטריונים, והאם שמות נציגי הציבור והשיקולים לבחירתם יפורסמו. ח"כ כבל (העבודה) סבר שיש לקבוע את הגוף או המנגנון לבחירתם. יו"ר הוועדה הציעה שהמועצה תבחר בהם. שר התקשורת גלעד ארדן (ליכוד-ביתנו) הסכים שהבחירה תהיה בידי המועצה וכי שמותיהם יפורסמו באתר התאגיד.
לאחר 10 ישיבות של הוועדה בחודש יוני בלבד נדונו כמחצית מסעיפי הצעת החוק. האם בקצב כזה יוכלו חברי הכנסת לשים לב לפרטי החוק הבעייתיים בעיניהם ולדרוש תיקונים בנוסח הצעת החוק הסופית?
עדויות אחרונות מוועדת אלהרר:
