השבוע הרביעי של כנס החורף מביא עימו שני נושאים מרכזיים – ובצורה מסוימת, מנוגדים – לחדרי הוועדות. בתחילת השבוע תדון ועדת הכספים בתקציב המדינה לשנה הקרובה, שעל מגרעותיו כבר דובר רבות, ובהמשך השבוע ידונו הוועדות במצב העוני בישראל, לרגל יום המאבק לצמצום העוני. בנוסף לאלו יערכו דיונים חשובים בנוגע למניעת ניתוקי מים וחשמל מחייבים ודחיית חובת התאגוד בתאגידי מים.
בחרו את הדיון המועדף
יום ראשון, 16 בנובמבר
הצעת חוק רישוי שירותים לרכב
ועדת הכלכלה, 9:00 – הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013 – הכנה לקריאה שניה ושלישית (עופר שדה ומחלקת המחקר)
המצב כיום: שוק הרכב מפוקח על ידי צווים ותקנות ללא חוק המרכז את הנושא. הוא סובל ממחסור בתחרות ומריכוזיות, המובילים למחירים גבוהים, הן בקניית רכבים והן בשירות וחלפים. כמו כן, חסר פיקוח על רמת השירות.
מה הצעת החוק אומרת: הצעת החוק מפורטת ומקיפה ביותר. היא מפרטת מי יכול לייצר ולייבא רכבים, ומגבילה את מספר המותגים ליבואן. הצעת החוק מוסיפה קטגוריות חדשות של יבואן עקיף ויבואן זעיר, ואף פותחת פתח לייבוא רכב משומש, דבר שיכול להגביר תחרות. הצעת החוק מגדירה אמות מידה של אחריות ושירות של יבואני רכב, כמו אחריות לתיקון פגם סדרתי בכל המכוניות שנמכרו מאותה חברה או דגם. ההצעה אף כוללת פתיחת שוק החלפים לתחרות והקלה בתו התקן לחלפים. הצעת החוק מגדירה את נושא הרשיונות למוסכים ושמאי רכב, וכן את הסנקציות הכספיות על מי שעברו על התנאים ברשיון, הקמת ועדה שתשפוט במקרים כאלה, ופקחים שיאכפו את החוק. הצעת החוק מבוססת על המלצות ועדת זליכה, והיא אימצה רבות מהן, למעט ההמלצות הנוגעות לשוק הליסינג, דבר שמוציא את העוקץ מפיקוח והגברת התחרות באחד התחומים הבעייתיים בשוק הרכב.
השינויים הצפויים מאישור החוק: קודם כל יהיה חוק המרכז את שוק הרכב, שמגיע לא רגע מוקדם מדי. החוק גם מפריד בין חברות ליסינג וייבוא ומגביל את היבואנים הגדולים לייבוא מחברה אחת בלבד. יבוא עקיף, מסוכן ולא מחברה המייצרת רכב, וייבוא רכב עם קילומטרז' נמוך יכולים להוריד עלויות מסעיף ההוצאות השני בגודלו למשפחות רבות בישראל. פתיחת שוק החלפים וקביעה כי יבואנים לא יוכלו להתערב בקביעת החלפים שבהם ישתמשו המוסכים יגבירו אף הם תחרות ויוזילו מחירים. יש לציין כי ייתכן וההקלה בתקנים תפתח פתח לירידה באיכות החלפים. מוסכים יחויבו להציג מחירים לפי שעות עבודה ולפי חלפים ולתת הצעת מחיר ללקוחות. כל נושא שמאות הרכב (בדיקת רכב לאחר תאונה והערכת עלות תיקון הנזק) יוסדר ושמאים שיעברו על כללי הרשיון יועמדו לדין משמעתי על ידי ועדה מיוחדת.
מנגד, הצעת החוק אינה חפה מפגמים. למשל, נראה שיש בעייתיות בסעיף בחוק שקובע שרשיונו של פושט רגל יבוטל. בכך כמובן יש פגיעה בפושט הרגל, שיתקשה לשקם את מצבו הכלכלי של עסקו. נראה שצפוי קרב איתנים מצד לוביסטים ופוליטיקאים בוועדה שתדון בחוק בעניין הסעיפים הפוגעים בחברות יבוא הרכבים הגדולות.
בדיוני הוועדה: הועדה אישרה סעיפים המחייבים את היבואנים הישירים לטפל במכוניות שלא הם ייבאו לארץ. לשם כך, נטען, יש צורך באחריות לפיצוי היבואנים ע"י היצרנים – חסם מרכזי בדרך לתחרות בשוק. כמו כן הוחלט לבטל את הסכמי הבלעדיות בין היבואנים הישירים ליצרנים.
בדיון ב-14.7 אמורה הועדה לדון במתן רישיון להפעלת מוסך והמועצה המייעצת לרישוי מנהלים למוסכים.
הנקודות העיקריות שעלו לדיון: 1. בהצעת החוק המקורית ניתנת לשר האפשרות לקבוע כי פעולות מסויימות ברכב אינן טעונות רשיון. הכוונה כאן היא להסיר אישור זה. 2. תוספת להצעת החוק המקורית: כאשר מבוצע ברכב תיקון במוסך, על בעל המוסך להציע ללקוח יותר מסוג אחד של מוצר – מקורי, תחליפי (שאינו מיוצר בהתאם לתנאים שקבע יצרן הרכב המדובר) או משומש. 3. בהצעת החוק המקורית חלה חובה על בחינות לשם קבלת רשיון ניהול מוסך למעט פטור שיכול להנתן למהנדס או הנדסאי. בדיון זה מציעים כי למבקש הרשיון חייבת להיות תעודת מקצוע מתאימה, או שהוא טכנאי/הנדסאי/מהנדס בתחום רלוונטי ובכל מקרה עליו לעבור בחינות. 4. בהצעת החוק המקורית ניתנת אפשרות למנהל מקצועי במוסך למנות ממלא מקום. הבקשה כאן היא להוסיף סייג שהמנהל המקצועי לא יוכל להיעדר מהמוסך מעל 30 ימים בשנה. 5. כמו כן, ישנם שינויים בנהלי המועצה המייעצת, בעיקר בנוגע להכפפתם להוראות החוק בנוגע למינוי חברי מועצה.
הוועדה גם דנה בנושא השמאים, בו יש שתי נקודות חשובות: 1. הוספת סעיף הקובע כי שומה חייבת להנתן לאחר בדיקה פיזית של הרכב. הזוי ככל שזה ישמע, לא היה סעיף כזה קודם לכן. 2. בנוגע למועצת שמאי הרכב שהיא הועדה המייעצת לשר, היה מצויין כי היא מוסמכת למנות ועדות משנה גם ממי שאינם חבריה (מישהו אמר ג'ובים?). תוספת זו מוסדרת בחוק החדש.
הדיון הקרוב (16.11) יתמקד בשלושה פרקים מהצעת החוק:
פרק ז' – ייצור מוצרי תעבורה – השינויים המתבקשים טכניים ומפרטים את סוגי האישורים הנדרשים לייצור.
- בהצעת החוק המקורית, נדרש מי שביקש להחזיק רשיון סחר במוצרי תעבורה, להעסיק איש מקצוע שנמצא באופן קבוע בבית העסק. איש המקצוע צריך להיות בעל תעודה מתאימה או ניסיון בן שנתיים. בדיון, מתבקש שינוי, לפיו איש המקצוע אינו צריך להיות עובד של העסק ונמחקה הדרישה לנוכחות קבועה בעסק. כמו כן, הניסיון הנדרש קוצר לשנה והתווספה אפשרות להשתלמות אצל יצרן החלפים/הרכב במקום התעודות או הניסיון. במקור, יכול היה השר לקבוע כי השתלמות זו עבור חלקים מסוימים תהיה חובה בנוסף לשאר הדרישות ואילו כעת היא מהווה חלופה.
- אם בהצעת החוק המקורית נבנה בסיס לכך שהמוצרים שימכרו לקהל יהיו מותאמים והמוכר יהיה מי שמבין בתחום, הרי שכעת הופחתו דרישות אלו באופן משמעותי.
- אחריות למוצר התעבורה: בהצעת החוק המקורית נרשם כי תחול אחריות שתקבע על ידי שר התחבורה. בתיקון זה הוגדרה אחריות של 3 חודשים או 6000 ק"מ והשר רשאי לשנות תנאים אלו. תוספת זו מבורכת שכן בעת החלת החוק ברירת המחדל תהיה מתן אחריות ללא צורך להמתנה של החלטת השר. יש מקום לשאול האם משך האחריות אינו קצר מדי.
פרק יב' – פיקוח ואכיפה: אין שינויים ביחס להצעת החוק המקורית. הועדה מתבקשת לאשר את הסעיפים הקיימים המפרטים הסמכת פקחים ואופן פעולתם.
דברים לשים אליהם לב: היבואנים הגדולים, יבואני החלפים הרשמיים והישירים ובעלי המוסכים צפויים להפסיד מהרחבת התחרות בתחום והגברת הפיקוח על פעולת המוסכים והשמאים. הצרכנים והיבואנים המתחרים (חלקי חילוף חליפיים) הם אלו שצפויים להרוויח ממנו.
היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-24.6.2013.
מקורות:
- הצעת החוק המקורית: http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/kalkala2014-10-28-00-03.pdf
יום שני, 17 בנובמבר
פתיחת דיוני התקציב בוועדת הכספים
ועדת הכספים, 11:00 – הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2015, התשע"ה-2014 (מחלקת המחקר)
תקציב המדינה הוא חוק שנתי שמקצה את כל הכספים שמוציאה הממשלה. משכך, הוא המקום היחיד בו ניתן לראות את סדר העדיפויות הלאומי האמיתי, כפי שקובעות אותו הממשלה והכנסת. בהצעת חוק התקציב השנה יש 62 סעיפים שכל אחד מהם מורכב מעשרות תת סעיפים, שחלקם גם מורכבים מתתי-סעיפים משלהם. בחוברת התקציב המלאה והמפורטת ביותר יש יותר מ-1,500 עמודים המלאים בטבלות שמקצות כספים לכל מקום הממומן על-ידי המדינה.
טכנית, חוק התקציב מקודם באותו אופן בו מקודמת כל חקיקה – הנחה בכנסת על-ידי הממשלה, אישור בקריאה ראשונה, דיונים בוועדות הכנסת והחזרה למליאה לאישור בקריאות שניה ושלישית. מפאת גודלו ומגוון העניינים בו הוא עוסק, הצעת חוק התקציב מפוצלת למספר ועדות. אידיאלית, כדאי שחוק התקציב יאושר בקריאה שלישית עוד לפני סוף שנת הכספים שקדמה לו (31 בדצמבר). החוק מחייב את הכנסת להתפזר ולגשת לבחירות אם לא התקבל תקציב עד סוף מארס לאותה שנה.
חשוב לציין שרק מעט מבין סעיפי התקציב זוכים לדיון בוועדות הכנסת. מדובר לרוב בסעיפים הנתונים במחלוקת ושח"כים או יו"רים של ועדות ביקשו לדון בהם פרטנית. כרגיל, יש בתקציב סעיפים חשובים רבים שגם עליהם היתה מחלוקת לו היה זמן לדון בהם. הממשלה מחוייבת על-פי חוק להגיש את הצעת חוק התקציב לכנסת עד תחילת נובמבר. בשני התקציבים האחרונים עברה הממשלה על החוק המדובר (משום מה לא קבע המחוקק עונש על עבירות אלו), וכך נותר לחברי הכנסת מעט מאוד זמן להתעמק בחומר שבהצעת החוק.
אנחנו במשמר החברתי נעקוב אחר סעיפי התקציב שעולים לדיון בכנסת ונדווח מה התרחש באותם דיונים וכיצד הם שינו את פני התקציב ולטובת מי.
לישיבה מוזמן שר האוצר יאיר לפיד.
היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-10.11.14
מקורות:
- הצעת חוק התקציב – http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/8591A997-D7F0-4FF8-AE8B-DAFEDC4F1B32/43382/898.pdf
- חוברת מילולית ומפורטת על הצעת חוק התקציב – http://goo.gl/Nf3lyq
- מונחון למושגי תקציב המדינה מאת מרכז המחקר והמידע של הכנסת – https://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m03460&type=pdf
הצעת חוק מכר הדירות – פיצוי מוסכם על מכירה
ועדת הכלכלה, 9:00 – הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פיצוי מוסכם), התשע"ג-2013, הכנה לקריאה ראשונה (אלעד דינור)
המצב כיום: בעסקות של מכירת דירות מקובל להכניס בחוזה סעיף לפיו אם ישנה הפרה יסודית של החוזה מצד אחד הצדדים – הקונה או הקבלן – אזי הצד המפר צריך לשלם לצד שקיים את החוזה פיצוי בגובה מוסכם. מכיוון שמרבית רוכשי הבתים אינם אנשי מקצוע העוסקים בחוזים או בנדל"ן, יוצא שסכום הפיצוי שהקונה צריך לשלם לקבלן במקרה של הפרה מצידו יהיה גבוה יותר מהסכום שהקבלן צריך לשלם במידה שהוא מפר חוזה.
מה הצעת החוק אומרת: בכל חוזה למכירת דירה חדשה בו מופיע סעיף פיצוי במקרה של הפרה חמורה סכום הפיצוי יהיה זהה לקונה וגם למוכר. כמו כן, לפני דרישת סכום הפיצוי, יתאפשר לצד המפר לתקן את ההפרה.
השינויים הצפויים מאישור החוק: החוק נראה על פניו נכון והוגן, אלא שלא ברור לגמרי מה טעמו. אם שני הצדדים ביצעו את העסקה בתום לב וברצון לראותה מושלמת אז ודאי שיעדיפו לאפשר תיקון של ההפרה מאשר פיצוי שיבוא במקומה.
בנוסף, סביר להניח שההפרה היסודית השכיחה ביותר של החוזה מצד הקונה מתרחשת כאשר הוא לא יכול לעמוד בדיוק בתשלומים עבור הדירה. מצד הקבלן כנראה שמדובר בפשיטת רגל והוא לא יכול להשלים את הבנייה. בשני המקרים האלו מדובר על הוספת חוב למי שממילא נמצא במצב גרוע. כלומר, לא בטוח שסעיפי הפיצוי הללו הם הדרך היעילה ביותר למנוע מקרים של הפרת חוזה.
היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב-22.7.14.
מקורות:
- הצעת החוק – http://oknesset.org/bill/7096/
- החוק המקורי – http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/240_004.htm
מניעת ניתוקי מים לחייבים
ועדת הכלכלה, 10:30, מניעת ניתוקי מים לחייבים בתשלום חשבון מים
מים נחשבים למצרך הבסיסי ביותר שהמדינה צריכה לספק לתושביה. אף על פי כן, נושא ניתוקי המים לחייבים רחוק מלהיות בקונצנזוס. בדיון משחקים תפקיד האינטרסים של מועצת המים מול אלו של הציבור, ובמיוחד של האוכלוסייה הנזקקת הנקלעת לחובות כספיים ולא יכולה לכסות את עלות שימושה במים. ח"כ איציק שמולי וח"כ איתן כבל היו ממובילי המאבק למניעת ניתוקי מים לחייבים, כך שהובילו את רשות המים להגיע לניסוח כללים מחדש בנושא ניתוק מים לצרכנים פרטיים. זאת בעקבות התנגדות ציבורית הנידונה בוועדת הכלכלה של הכנסת לאחרונה ב 2013.
ביולי 2013 הוגשה עתירת לבג"ץ בשמם של 10 נזקקים נגד רשות המים שהובילה את המאבק הנידון. מרשות המים נמסר בתגובה: "רשות המים הגישה לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת כללים שבאו להסדיר את נושא ניתוקי המים ובכללם להבטיח הגנה מפני ניתוק המים לכ-1/3 מאוכלוסיית ישראל, ביניהם: נזקקים, בעלי מוגבלויות, ניצולי שואה ועוד. ועדת הכלכלה התנגדה לאשר את הכללים בנוסח זה ולכן הודיעה רשות המים כי הנושא יחזור לדיון במועצת רשות המים בהתאם לסמכותה בנושא".
בהתבסס על הנתונים הללו, שוב מתכנסת ועדת הכלכלה לבדיקת התפתחות הנושא ולמציאת פתרונות שתעלה המועצה לרשות המים.
מקורות:
- פירוש הצעת חוק שנפלה לאחרונה במליאת הכנסת – http://hamishmar.org.il/p-2759/
- כתבה ב-ynet – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4514129,00html
- https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m00857.pdf
- http://index.justice.gov.il/Units/SiuaMishpaty/NewsLetters/NewsLetter3/law/Pages/hmb.aspx
- http://www.inn.co.il/News/News.aspx/259061
- http://www.haaretz.co.il/misc/1.684742
פגיעה ביישובי קו העימות בעקבות חוק ההסדרים
ועדת הפנים, 10:00 – פגיעה ביישובי קו העימות בעקבות חוק ההסדרים (יסמין שינדלר)
הצעת החוק היא חלק מתקציב המדינה שעבר בקריאה ראשונה בשבוע שעבר. הועדות אמורות לדון לעומק בנושאים שלא זכו לכך קודם. במקרה של תקציב המדינה, התקציב הועבר לחברי הכנסת בבוקר הצבעה ובשל היקפו הוא לא זכה לעיון מעמיק מצד חברי הכנסת. הדיון נקבע בהתאם לחוק יסוד משק המדינה המחייב את הממשלה להניח את תקציב המדינה בפני שולחן הכנסת, 60 ימים לפני תחילת שנת התקציב.
הזכאות להטבה במס נקבעת על פי שלושה קריטריונים: א) פיזור דמוגרפי-גיאוגרפי; ב) מצב חברתי-כלכלי; ג) מרחק מהגבול. כל קריטריון זוכה לניקוד. רק ישובים בהם גרים פחות מ-75,000 אנשים מועמדים לקבל את ההטבות. אילת גם לא נשקלת. הקריטריונים לבחינה מרכזים את היישובים לאשכולי זכאויות.
אלא שמתן הניקוד, זה שקובע אילו ישובים יזכו בהטבות ואילו לאו, אני מדוקדק דיו ועל כך יסוב הדיון. בנוסף, הסדרת הטבות המס ליישובים השונים תהייה על סמך אישור התושבות ותשלום הארנונה לרשות המקומית וכן היא משתנה בין היישובים לפי הכנסתם של האזרחים. במילים אחרות, הקריטריונים לזכאות משתנים בהתאם לכל יישוב. אין מדד אחיד קבוע וראשי הרשויות שיגיעו לדיון ייצגו כל אחד את העניינים של יישובו. ישנם בערך 30 יישובים שההצעה מעוניינת לבטל את זכאותם. נציגיהם ודאי יגיעו לדיון. המפסידים העיקריים מחלק זה של ההצעה אמורים להיות ראשי הרשויות בצפון הארץ וזאת בגן הצורך לפצות את יישובי עוטף עזה שספגו נזקים והרוגים בעת מבצע "צוק איתן".
מקורות:
- הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015) – http://old.justice.gov.il/NR/rdonlyres/B92C92F3-B5AA-45C8-BE2F-8FC5AF0CBB9C/43383/899.pdf
- חוק יסוד: משק המדינה – http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/297_001.htm
יום שלישי, 18 בנובמבר
הצגת תקציב משרד הרווחה לשנת 2015
ועדת הכספים, 10:00 – הצגת תקציב משרד הרווחה לשנת 2015
ישנה תוספת תקציבית העומדת על יותר מ 1.7 מליארד שקל. השנה שר הרווחה מאיר כהן הציג את ועדת אלאלוף לאישור הממשלה שמטרתה לדרוש עוד מליארד שקלים לטובת המאבק בעוני. כמו כן, ועדת אלאוף מתייחסת בדרישתה למיליארד הנוסף בין היתר לטובת הגדלת קצבת הקשישים המקבלים השלמת הכנסה, שהיה אמור להכלל, אבל תחת לחץ העניין לא תוקצב מהממשלה. הגידול בתקציב הרווחה לשנת 2015 כולל מספר פרויקטים וחקיקה חשובים, הכוללים את המשך פרויקט ביטחון תזונתי, הוצאות משפחות ממעגל העוני ועוד.
- http://www.molsa.gov.il/Dover/Pages/NewsPage.aspx?ListID=76c73ffb-5c7e-40f4-bdc1-20a68f9aa9e8&WebId=57bafbcd-ffba-4897-85eb-c3379813c505&ItemID=609
- http://www.themarker.com/news/1.2452855
העברות תקציביות
ועדת הכספים, 12:00
כידוע, כמעט מדי שבוע מאשרת ועדת הכספים העברות תקציביות בין סעיף לסעיף בתקציב המדינה. ההעברות עשויות להגיע לסכומי ענק (מכמה מיליוני שקלים ועד מיליארדים) ולשנות את תקציב המדינה בתחומים מסוימים מהיסוד. במשך שנים ההעברות התקציביות נעשו ללא הודעה מוקדמת לחברי הכנסת, כשהאחרונים משמשים כחותמת גומי לדרישות הממשלה, ללא שהייתה להם ההזדמנות לדיון אמיתי ורציני בעניין. בעקבות מאבק ארוך של ארגונים חברתיים וחברי כנסת, החל משרד האוצר לפרסם את הבקשות להעברות תקציביות מספר ימים מראש. עם זאת, הבקשות מופצות בצורה לא נוחה, כסריקות דפים בפורמט pdf ולא כקבצים הניתנים לניתוח, ופירוט מקור הכספים ויעדיו אינם ברורים כלל (למשל, "רזרבה כללית"). בכנס הקיץ האחרון דיוני ההעברות התקציביות הפכו לזמן מה לשדה מאבק בין סיעות הקואליציה, במיוחד בין יש עתיד לבית היהודי, כאשר חברי כנסת מונעים העברות כספיות מסוימות בתגובה לעיכוב הצעות חוק.
כפי שנחשף ב"משמר החברתי", תקציבי המשרדים השונים מנופחים בכדי להעביר את הכסף הזה, שנמצא ברזרבות ובסעיפי "הוצאות שונות" של המשרדים – אל משרד הביטחון. מסמך של ה-ממ"מ מספטמבר 2014 מפרט את השימוש ברזרבות של משרדי הממשלה (גלויות וסמויות) ומצביע גם הוא על כמה העברות לתקציב הביטחון. תחקיר המשמר החברתי המבוסס על מאות דפי העברות ופרוטוקולי דיונים שנאספו על ידי מתנדבי הארגון, העלה כי בשמונת החודשים הראשונים לשנת 2014 אישרה ועדת הכספים העברות בסך 23 מיליארד שקל בתוך התקציב השנתי. בעדות המפורטת הזו מומלץ לקרוא על ההעברות מה-28.10.14, על חוסר שקיפות והתנהלות הוועדה. קראו הסבר מקיף בנושא ההעברות התקציביות באתר המשמר החברתי.
השבוע מוגשות לוועדה שתי העברות: 60 מליון ש"ח עודפים מחויבים (עודפים משנת התקציב הקודמת) לרשות לבטיחות בדרכים; וכחצי מליארד שקלים (445,770 מליון) מסעיף הוצאות שונות למשרד הבטחון.
התקשרויות משרדי הממשלה עם ספקים חיצוניים בעקבות החשיפות האחרונות
ועדת הכספים, 12:30 – התקשרויות משרדי הממשלה עם ספקים חיצוניים בעקבות החשיפות האחרונות (יסמין שינדלר)
הדיון הוא אחד מתוצרי מחאת קיץ 2011 ומבטא את העניין שיש לציבור בהוצאות משרדים ממשלתיים. ארגונים שונים (ביניהם המשמר החברתי), עתונאים ותוכניות רדיו וטלוויזיה הגבירו את העניין בשקיפות ובזכות הציבור, והפכו אותם מתופעה חולפת לדרך חיים.
בעקבות הפרסומים האחרונים על הוצאות משרדי הממשלה ועל הקשיים שבחשיפתם בהתאם לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, ביקשו מספר חברי כנסת לכנס דיון בנושא. לאחרונה פנתה התנועה לחופש המידע לכלל משרדי הממשלה וביקשה את רשימת הספקים ופרטי ההתקשרות עמם. המשרדים שהתעלמו מהבקשה למסור מידע הם: משרד הביטחון, בינוי ושיכון, הגנת הסביבה, הגנת העורף, ירושלים והתפוצות, כלכלה, שירותי דת, ענייני מודיעין ואסטרטגיה, ראש הממשלה, תחבורה, שת"פ אזורי ורווחה; המשרדים שהסתבכו עם העברת המידע הם: משרד הבריאות, משרד החקלאות ומשרד המשפטים. המשרד שסרב למסור מידע הוא משרד הכלכלה; המשרד היחיד שהעביר מידע יחסית מלא הוא משרד האוצר.
התשובות שקבלה התנועה הנפיקו כמה כותרות עתונים משעשעות ומטרידות, על התקנת מקררים ברכבי השרים, החלפת ריהוט בעשרות אלפי שקלים, טיסות לחו"ל, פרחים וכיבוד. אך הדבר החשוב באמת הוא היעדר שיתוף הפעולה של משרדי הממשלה, המראה על כמות המידע והכספים שעדיין מוסתרים מעיני הציבור ומבוזבזים. נכון להיום משרדי הממשלה לא מקיימים את החוק ולא חושבים שהיותם אנשי ציבור מחייבת אותם לתת לציבור המממן אותם דין וחשבון.
הצעת חוק רישוי שירותים לרכב
ועדת הכלכלה, 14:00 – הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013 – הכנה לקריאה שניה ושלישית (עופר שדה ומחלקת המחקר)
המצב כיום: שוק הרכב מפוקח על ידי צווים ותקנות ללא חוק המרכז את הנושא. הוא סובל ממחסור בתחרות ומריכוזיות, המובילים למחירים גבוהים, הן בקניית רכבים והן בשירות וחלפים. כמו כן, חסר פיקוח על רמת השירות.
מה הצעת החוק אומרת: הצעת החוק מפורטת ומקיפה ביותר. היא מפרטת מי יכול לייצר ולייבא רכבים, ומגבילה את מספר המותגים ליבואן. הצעת החוק מוסיפה קטגוריות חדשות של יבואן עקיף ויבואן זעיר, ואף פותחת פתח לייבוא רכב משומש, דבר שיכול להגביר תחרות. הצעת החוק מגדירה אמות מידה של אחריות ושירות של יבואני רכב, כמו אחריות לתיקון פגם סדרתי בכל המכוניות שנמכרו מאותה חברה או דגם. ההצעה אף כוללת פתיחת שוק החלפים לתחרות והקלה בתו התקן לחלפים. הצעת החוק מגדירה את נושא הרשיונות למוסכים ושמאי רכב, וכן את הסנקציות הכספיות על מי שעברו על התנאים ברשיון, הקמת ועדה שתשפוט במקרים כאלה, ופקחים שיאכפו את החוק. הצעת החוק מבוססת על המלצות ועדת זליכה, והיא אימצה רבות מהן, למעט ההמלצות הנוגעות לשוק הליסינג, דבר שמוציא את העוקץ מפיקוח והגברת התחרות באחד התחומים הבעייתיים בשוק הרכב.
השינויים הצפויים מאישור החוק: קודם כל יהיה חוק המרכז את שוק הרכב, שמגיע לא רגע מוקדם מדי. החוק גם מפריד בין חברות ליסינג וייבוא ומגביל את היבואנים הגדולים לייבוא מחברה אחת בלבד. יבוא עקיף, מסוכן ולא מחברה המייצרת רכב, וייבוא רכב עם קילומטרז' נמוך יכולים להוריד עלויות מסעיף ההוצאות השני בגודלו למשפחות רבות בישראל. פתיחת שוק החלפים וקביעה כי יבואנים לא יוכלו להתערב בקביעת החלפים שבהם ישתמשו המוסכים יגבירו אף הם תחרות ויוזילו מחירים. יש לציין כי ייתכן וההקלה בתקנים תפתח פתח לירידה באיכות החלפים. מוסכים יחויבו להציג מחירים לפי שעות עבודה ולפי חלפים ולתת הצעת מחיר ללקוחות. כל נושא שמאות הרכב (בדיקת רכב לאחר תאונה והערכת עלות תיקון הנזק) יוסדר ושמאים שיעברו על כללי הרשיון יועמדו לדין משמעתי על ידי ועדה מיוחדת.
מנגד, הצעת החוק אינה חפה מפגמים. למשל, נראה שיש בעייתיות בסעיף בחוק שקובע שרשיונו של פושט רגל יבוטל. בכך כמובן יש פגיעה בפושט הרגל, שיתקשה לשקם את מצבו הכלכלי של עסקו. נראה שצפוי קרב איתנים מצד לוביסטים ופוליטיקאים בוועדה שתדון בחוק בעניין הסעיפים הפוגעים בחברות יבוא הרכבים הגדולות.
בדיוני הוועדה: הועדה אישרה סעיפים המחייבים את היבואנים הישירים לטפל במכוניות שלא הם ייבאו לארץ. לשם כך, נטען, יש צורך באחריות לפיצוי היבואנים ע"י היצרנים – חסם מרכזי בדרך לתחרות בשוק. כמו כן הוחלט לבטל את הסכמי הבלעדיות בין היבואנים הישירים ליצרנים.
בדיון ב-14.7 אמורה הועדה לדון במתן רישיון להפעלת מוסך והמועצה המייעצת לרישוי מנהלים למוסכים.
הנקודות העיקריות שעלו לדיון: 1. בהצעת החוק המקורית ניתנת לשר האפשרות לקבוע כי פעולות מסויימות ברכב אינן טעונות רשיון. הכוונה כאן היא להסיר אישור זה. 2. תוספת להצעת החוק המקורית: כאשר מבוצע ברכב תיקון במוסך, על בעל המוסך להציע ללקוח יותר מסוג אחד של מוצר – מקורי, תחליפי (שאינו מיוצר בהתאם לתנאים שקבע יצרן הרכב המדובר) או משומש. 3. בהצעת החוק המקורית חלה חובה על בחינות לשם קבלת רשיון ניהול מוסך למעט פטור שיכול להנתן למהנדס או הנדסאי. בדיון זה מציעים כי למבקש הרשיון חייבת להיות תעודת מקצוע מתאימה, או שהוא טכנאי/הנדסאי/מהנדס בתחום רלוונטי ובכל מקרה עליו לעבור בחינות. 4. בהצעת החוק המקורית ניתנת אפשרות למנהל מקצועי במוסך למנות ממלא מקום. הבקשה כאן היא להוסיף סייג שהמנהל המקצועי לא יוכל להיעדר מהמוסך מעל 30 ימים בשנה. 5. כמו כן, ישנם שינויים בנהלי המועצה המייעצת, בעיקר בנוגע להכפפתם להוראות החוק בנוגע למינוי חברי מועצה.
הוועדה גם דנה בנושא השמאים, בו יש שתי נקודות חשובות: 1. הוספת סעיף הקובע כי שומה חייבת להנתן לאחר בדיקה פיזית של הרכב. הזוי ככל שזה ישמע, לא היה סעיף כזה קודם לכן. 2. בנוגע למועצת שמאי הרכב שהיא הועדה המייעצת לשר, היה מצויין כי היא מוסמכת למנות ועדות משנה גם ממי שאינם חבריה (מישהו אמר ג'ובים?). תוספת זו מוסדרת בחוק החדש.
הדיון הקרוב (16.11) יתמקד בשלושה פרקים מהצעת החוק:
פרק ז' – ייצור מוצרי תעבורה – השינויים המתבקשים טכניים ומפרטים את סוגי האישורים הנדרשים לייצור.
- בהצעת החוק המקורית, נדרש מי שביקש להחזיק רשיון סחר במוצרי תעבורה, להעסיק איש מקצוע שנמצא באופן קבוע בבית העסק. איש המקצוע צריך להיות בעל תעודה מתאימה או ניסיון בן שנתיים. בדיון, מתבקש שינוי, לפיו איש המקצוע אינו צריך להיות עובד של העסק ונמחקה הדרישה לנוכחות קבועה בעסק. כמו כן, הניסיון הנדרש קוצר לשנה והתווספה אפשרות להשתלמות אצל יצרן החלפים/הרכב במקום התעודות או הניסיון. במקור, יכול היה השר לקבוע כי השתלמות זו עבור חלקים מסוימים תהיה חובה בנוסף לשאר הדרישות ואילו כעת היא מהווה חלופה.
- אם בהצעת החוק המקורית נבנה בסיס לכך שהמוצרים שימכרו לקהל יהיו מותאמים והמוכר יהיה מי שמבין בתחום, הרי שכעת הופחתו דרישות אלו באופן משמעותי.
- אחריות למוצר התעבורה: בהצעת החוק המקורית נרשם כי תחול אחריות שתקבע על ידי שר התחבורה. בתיקון זה הוגדרה אחריות של 3 חודשים או 6000 ק"מ והשר רשאי לשנות תנאים אלו. תוספת זו מבורכת שכן בעת החלת החוק ברירת המחדל תהיה מתן אחריות ללא צורך להמתנה של החלטת השר. יש מקום לשאול האם משך האחריות אינו קצר מדי.
פרק יב' – פיקוח ואכיפה: אין שינויים ביחס להצעת החוק המקורית. הועדה מתבקשת לאשר את הסעיפים הקיימים המפרטים הסמכת פקחים ואופן פעולתם.
דברים לשים אליהם לב: היבואנים הגדולים, יבואני החלפים הרשמיים והישירים ובעלי המוסכים צפויים להפסיד מהרחבת התחרות בתחום והגברת הפיקוח על פעולת המוסכים והשמאים. הצרכנים והיבואנים המתחרים (חלקי חילוף חליפיים) הם אלו שצפויים להרוויח ממנו.
היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-24.6.2013.
מקורות:
- הצעת החוק המקורית: http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/kalkala2014-10-28-00-03.pdf
הצעת חוק דחיית חובת התאגוד בתאגידי מים
ועדת הפנים והגנת הסביבה, 11:00 – הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – דחיית חובת התאגוד ברשויות המקומיות שאין להן תאגיד), התשע"ה-2014, הכנה לקריאה ראשונה (דלית רגב ועופר שדה)
תקציר החוק: הארכה בשנה נוספת את המועד הסופי להקמת תאגידי מים (מועד שלאחריו מוטלות סנקציות על הרשויות שלא יעמדו בחוק) לאחר שזה כבר נדחה בעבר. הפעם ההארכה היא לסוף שנת 2015 (ספק אם יהיה זה המועד האחרון).
המצב כיום: חוק תאגידי מים וביוב התקבל ב-2001 וחייב הפרדת הטיפול והאספקה של מים וביוב מידי העיריות והמועצות המקומיות. החוק מחייב הקמת תאגידים נפרדים בכל עירייה ומועצה לשם אספקת מים וטיפול בביוב. לפי החוק כל תאגידי המים במדינה היו אמורים להתחיל את תהליך ההקמה תוך שלוש שנים מיום קבלת החוק 2001 ולסיימו עד 2013. כיום ישנן עדיין 38 רשויות ועיריות שמסרבות להקים תאגידי מים וביוב בתחומן, למרות שקבלו מהמדינה פיצוי מראש על אובדן הכנסות משרותים אלו.
מה אומרת הצעת החוק: ניתנת ארכה של שנה לעיריות והמועצות המקומיות אשר לא עמדו בתאריך היעד המצוין בחוק – 31 בדצמבר 2014 (שהוא בעצמו תיקון לחוק המעניק ארכה) – להקים איגודי מים בתחומן. הטענה בתיקון המקורי היתה שהבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 מנעו מחלק מהמועצות והעיריות לקיים את לשון החוק ויש לתת להם זמן עכשיו להתארגן ולמלא אחר הוראת החוק. ברור שאין זו הסיבה וכי 13 שנים הן די והותר זמן להקמת איגוד מים וביוב.
השינוי הצפוי בעקבות השינוי בחוק: הקמת אגודי מים וביוב בעיריות והמועצות הסרבניות ידחה בשנה נוספת. עיריות ומועצות מקומיות אשר לא עמדו בתאריך היעד לא יקנסו כפי שמצוין בחוק. זהו מקרה נוסף של אי אכיפת החוק וביטול הקנסות המצוינים בחוק. משרדי הממשלה המעורבים בנושא: פנים ואוצר, אינם עומדים בלחצי ראשי המועצות והעיריות הסרבניות ומאפשרים הפרה בוטה של החוק. בשביל מה לחוקק חוקים ולכלול בהם סנקציות אם אין כוונה או יכולת לקיימם? ומדוע נקנתה הסכמתם של ראשי ערים ומועצות בתשלום רב מחשבון המדינה מראש, ולא רק בתנאי שיקיימו את החוק?
היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב-12.11.14.
מקורות:
- כנסת פתוחה – http://oknesset.org/bill/8721//
- תזכיר ממשלתי – www.tazkirim.gov.il/…/41842_x_AttachFile.doc
- המשרד להגנת הסביבה – http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DocLib/Water-and-Streams/Maim50.pdf
- דה-מרקר – http://www.themarker.com/news/1.2209707
יום רביעי, 19 בנובמבר
הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי
ועדת הכלכלה, 9:00 – הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – מתן מידע), התשע"ד-2014, הכנה לקריאה ראשונה (איל שגיב)
המצב כיום: חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (1998) מגדיר את חובותיה של חברה לדיור ציבורי כלפי הדיירים: בדיקה של הדירה ע"י השוכר והעברת מידע מלא בדבר חובותיו וזכויותיו לפני חתימה על החוזה, תיקון ליקויים ומענה לכל פניה של שוכר תוך 30 ימים.
בשנים האחרונות נשמעות תלונות רבות של דיירי הדיור הציבורי בנוגע ליחס החברות המשכנות, המנצלות, יש יאמרו, את העובדה שהמדובר באוכלוסיה חלשה. דיירים מחוייבים בסכומי שכר דירה גבוהים במיוחד, נצברים חובות על שמם, שכר הדירה מועלה – כל זאת ללא ידיעתם – מה שמספק לחברות המשכנות תירוץ לפנותם מהדירה.
מה הצעת החוק אומרת: ההצעה מבקשת לחייב את החברות המשכנות לשלוח לדייריהן כל שלושה חודשים מידע על התשלומים בהם חויבו ברבעון החולף; חובותיהם (אם יש כאלה ) והסיבות להם; אופן חישוב שכר הדירה ומידע בנוגע להנחות בשכר הדירה; החלטות שהתקבלו בנוגע להם ופרוטוקולים מהדיונים הרלוונטיים. למבקשים סיוע בדיור ציבורי, על החברות להודיע להם אם הם זכאים, ואם כן מה מקומם בתור. כל אלו צריכים להיכתב בשפת האם של המכותב (עברית, ערבית, אנגלית, רוסית או אמהרית).
השינויים הצפויים מאישור החוק: דיירים בדיור הציבורי, שסובלים פעמים רבות מהתעמרות של החברות המשכנות או פשוט מחוסר במידע מספיק בנוגע לשכר הדירה שלהם ולחובות שהם צוברים, אמיתיים או לא, במתכוון או לא, יקבלו מידע בשפה מובנת להם ובאופן רציף ותדיר. כך יוכלו להמנע ביתר קלות מצבירת חובות עצומים ולשמור על זכויותיהם מול החברות המשכנות.
הצעת החוק, כמו החוק המקורי, לא קובעת סנקציות במקרה וחברות הדיור הציבורי אינן עומדות במחוייבויות שהחוק מציב להן.
היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב-22.7.14.
מקורות:
- הצעת החוק הכנסת פתוחה – http://oknesset.org/bill/8138/
- חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי – http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/132_001.htm
- העוקץ – לאן נעלם הדיור הציבורי – http://goo.gl/97XO4t/
- הארץ – איך הפך הדיור הציבורי בישראל למנגנון שמרוויח על חשבון נזקקים? – http://www.haaretz.co.il/misc/1.1158121
במסגרת יום המאבק לצמצום העוני: דיור בהישג יד
ועדת הפנים והגנת הסביבה, 9:00 – דיור בהישג יד – קידום היעדים ויישום החקיקה (חובב ינאי)
ועדת המשנה לדיור בוועדת אלאלוף ניסתה לענות על השאלה מה גובה ההוצאה של העניים בישראל על דיור. הוועדה מצאה כי אנשים עניים המתגוררים בשכירות באיזור המרכז מוציאים על דיור כ 61% מהכנסתם בממוצע. בתוספת עלויות דיור נלוות כגון מים, חשמל וארנונה, ההוצאות מטפסות ל- 74%. כשלושה רבעים מהכנסת משק הבית. ראוי וחשוב לציין שהוצאות גבוהות על דיור לא ייחודיות רק לעניים. למעשה, כל שבעת העשירונים התחתונים, כך על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מוציאות על דיור יותר משליש מהכנסתן.
ועדת המשנה בחנה את הכלים המרכזיים שמקובלים בארץ ובעולם לסיוע בדיור לאזרחים עניים: דיור ציבורי, סיוע בשכר דירה וסיוע לרכישת דירה. לאחר עבודת ניתוח ומיפוי של הבעיות הקיימות כיום, המליצה ועדת המשנה על על שני סוגים של פתרונות הקשורים זה לזה: המלצות נקודתיות והמלצות לשינוי כולל. אלה וגם אלה התרכזו בשלושת הכלים המרכזיים לסיוע בדיור.
על פי ועדת המשנה, מרבית המלצות ועדת המשנה לדיור ניתנות ליישום ללא חקיקה ומתמקדות בכלים ניהוליים קיימים. הוועדה המליצה להגדיל באופן ניכר את תקציבי הסיוע בדיור גם בגלל ההפחתה התקציבית הצוברת בכל מסלולי הסיוע בעשור וחצי האחרונים, וגם בגלל שההוצאה לדיור היא ההוצאה הכבדה ביותר בקרב משפחות עניות.
ועדת המשנה מצאה כי חלה ירידה משמעותית במימוש הסיוע בכל שלושת המנגנונים הקיימים. הדבר בא לידי ביטוי בהקשחת הקריטריונים לסיוע באופן בלתי אפשרי שדוחף את האוכלוסייה הענייה לעוני חמור עוד יותר. למשל, אחד הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי הוא אישור אבטלה. כך, נדחפות משפחות עובדות לאבטלה כדי לזכות באפשרות להיכלל כזכאי דיור ציבורי. הקשחה מסוג של קריטריונים היא ניסיון של המדינה להתאים את האוכלוסייה למציאות של ייבוש שיטתי של מספר הדירות ומנגנוני הסיוע לדיור, ומהווה מחולל עוני נוסף לאוכלוסייה ענייה ממילא.
מאז המחאה החברתית, שהעלתה את נושא הדיור לסדר היום הציבורי, נוקטים בכנסת ובממשלה מגוון יוזמות בנושא הדיור, עד כה יוזמות אלו לא הביאו בשורה של ממש, לא לציבור העניים בישראל, ולא לכלל החברה. יתר מכך, אף לא אחת מיוזמות החקיקה שהתקבלו, כולן בחקיקה ממשלתית, עסקה במנגנוני הסיוע המקובלים להתמודדות עם יוקר הדיור.
רוב החקיקה כיום בתחום עוסקת בצד הפרוצדורלי של ועדות התכנון: חוק הווד"לים (הסופר טנקר של הדיור) וחוק הוותמ"ל שאושר לאחרונה מנסים להביא להגדלת ההיצע על חשבון תכנון לטובת הציבור, וכך גם הרפורמה בתכנון ובנייה, שעוסקת בוועדות התכנון ובעבודתן. חשוב מאוד לציין שבאף לא אחת מהתוכניות הממשלתיות הייתה הקצאה של דיור ציבורי. יתרה מכך: כספי הדיור הציבורי הוקרבו קורבן בעבור חקיקת חוק הוותמ"ל.
יוזמות אחרות מבקשות לשפוך שמן למדורה הבוערת של הביקוש לנדל"ן: כך מע"מ אפס של שר האוצר, והצעת החוק לאישור משכנתא ב- 10% הון עצמי, של סיעת ישראל ביתנו. רוב יוזמות החקיקה הפרטיות בנושאי הדיור – החל ממיסוי דירות ריקות, הפניית דירות ב"שטחים אפורים" לדיור ציבורי, ועד הגבלת דמי השכירות, נדחות בזו אחר זו על ידי הקואליציה.
רק שתי הצעות חוק עוסקות במנגנוני הסיוע לדיור: אחת היא הצעת החוק לסיוע ריאלי בשכר דירה לזכאי הדיור הציבורי, שעברה בקריאה טרומית בסוף כנס הקיץ האחרון. השנייה היא הצעת חוק לשקיפות במידע לזכאי הדיור הציבורי, שתידון בוועדת הכלכלה.
במסגרת יום המאבק לצמצום העוני: תקציב דיפרנציאלי במערכת החינוך
ועדת החינוך, התרבות והספורט, 9:00 – תקצוב דיפרנציאלי במערכת החינוך – במסגרת ציון יום המאבק לצמצום העוני
הישגי תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים של ה-OECD בשנת 2011 אמנם היו גבוהים במידה ניכרת מהישגיהם במחזור הקודם של המבחנים, אולם בהשוואה למדינות אחרות בעלות הישגים דומים לאלו של תלמידי ישראל נמצאה בישראל שונות גבוהה בציוני התלמידים. שונות זו מלמדת על פערי הישגים בין מגזרים ובין שכבות סוציו-אקונומיות. כך, ישנו פער של 18% בהשגי מערכת החינוך העברית לעומת הערבית, ופער של 27% בין האשכולות הכלכליים-חברתיים הגבוהים לנמוכים (עמוד 8).
בנוסף ישראל נמצאת בראש סולם העוני בין 34 הכלכלות המפותחות וממשיכה להיות אחת המדינות בעלות אי השוויון הגדול ביותר בהכנסות כשאחד הגורמים המשפיעים ביותר על אי שוויון זה הם הפערים ברמת ההשכלה (דה-מרקר).
ההכרה כי הדרך לצמצום פערים בחברה עוברת בצמצום הפערים בחינוך אינה חדשה, ותוכניות לצמצום הפער קיימות בארץ משנות השישים. תוכניות אלו עברו גלגולים שונים בעקבות דוחות וועדות שונות (שושני, דברת ומדד שטראוס, מדד הטיפוח העדכני של משרד החינוך). אופן התקצוב של מערכת החינוך כיום (יסודי וחטיבות ביניים, בהן נוצרים הפערים המשמעותיים) מתחלק לכמה חלקים עיקריים: תקציב בסיסי, הנקבע לפי מספר התלמידים בשכבה ומחולק לגודל כיתה נורמטיבי (תקציב זה מתייחס לעשירון הטיפוח בו נמצא בית הספר); רכיב המפצה בתי ספר המפעילים כיתות גדולות; ורכיב מדד הטיפוח, המחלק את בתי הספר לעשירונים לפי מאפיינים כלכליים-חברתיים, ומעניק תוספת של עד 7% משעות ההוראה. כדאי לציין כי אופן התקצוב ניתן לבתי הספר כשעות הוראה, דבר אשר בפני עצמו מהווה גורם להיווצרות פערים: שעת מורה בעלת ותק אינה עולה כשעת מורה מתחילה, ואיכות המורים בבתי ספר "חזקים" צפויה להיות טובה יותר מאשר זו שבבתי ספר באשכולות הנמוכים.
(במאמר מוסגר ראוי לציין שדוחות ומחקרים רבים מתקשים לקשור באופן ישיר בין תקצוב ורמת השגים, הן בשל ריבוי המשתנים והן בשל אופן יישום התקציב – תוכניות הפעולה והחינוך הקונקרטיות – להן השפעה רבה על השגי התלמידים).
אולם, מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי רכיב הטיפוח (הרכיב הדיפרנציאלי המרכזי בתקציב מערכת החינוך), נשחק לאורך הדרך. מאחר וכ-40% משעות הלימוד בפועל הן שעות תוספתיות, שאינן חלק מתוכנית הלימודים הבסיסית, חלקו של רכיב הטיפוח (7%) נשחק וסך השעות התוספתיות המוקצות לבתי הספר אינן מוקצות באופן דיפרנציאלי ופרוגרסיבי (ממוצע השעות המוקצות לחמשת האשכולות הנמוכים הינו 1.59 שעות לעומת 1.63 לחמשת האשכולות העליונים, פערים הגדלים בהשוואה בין החינוך הממלכתי-עברי לממלכתי-ערבי). לשחיקה זו יש להוסיף את ההשקעה של רשויות מקומיות חזקות בחינוך ותשלומי הורים, המגדילים את הפער בצורה משמעותית.
באוקטובר 2010 דנה ועדת החינוך בנושא: תקצוב דיפרנציאלי למערכת החינוך ככלי לצמצום פערים – לציון יום העוני. יו"ר הועדה, זבולון אורלב אמר כי "לא רק שמערכת החינוך לא תורמת לצמצום הפערים, אלא תורמת להנצחת הפערים ואולי אף להרחבתם". נכתבו מספר דו"חות העוסקים בנושא הפערים בחינוך ובפתרונות של תקצוב דיפרנציאלי.
בראיון עם השר פירון באתר עבודה שחורה מספטמבר 2011 הובע חשש כי התקצוב הדיפרנציאלי יגלוש למודל מדינת רווחה שאריתית בדומה לנהוג בארה"ב: השקעה ציבורית נדיבה בשכבות החלשות, בעוד המעמד הבינוני נדרש לממן מכיסו אחוז ניכר משירותי החינוך. עפ"י מודל זה סך כל ה"עוגה" התקציבית לחינוך נשאר ללא שינוי או אפילו קטן. האם השקעה בתלמידים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות תהיה על חשבונם של תלמידים במרכז הארץ בחינוך הממלכתי שגם הם אינם זוכים לחינוך מיטבי לפי הסטנדרטים הנהוגים ב-OECD, מה שעלול להגדיל את הנטל על ההורים ולדחוף תלמידים לחינוך הפרטי?
בתשובה אמר השר פירון כי "קודם להפעלת סל תקצוב דיפרנציאלי יש לקבוע בחוק סל אישי לתלמיד. סל זה אמור להגדיר את כלל חובותיה של המדינה לחינוך מיטבי של כל תלמיד בישראל. כל עוד לא מופעל סל אישי מוגדר, לא ניתן להפעיל תקצוב דיפרנציאלי אלא בדרך של הוספת תקציב לשכבות חלשות." בדיון שהתקיים לאחרונה (16.7.14) בועדת החינוך, הבטיחה מנכ"לית משרד החינוך כי המשרד עובד על יצירת סל אחיד לתלמיד לו ייתווספו רכיבים דיפרנציאליים. בהתאם לדברים, תקציב המשרד השנה אמור לבטא את השינוי בשיטת התקצוב. להבטחות אלו כדאי להוסיף את הקושי בביצוע שינויים בתקציבי החינוך, בשל התנגדות גורמים העשויים להפגע ממנו (אלו הממומנים היטב, כמו החינוך הממלכתי-דתי), התנגדות מצד בעלי תפקידים במשרד או קיצוצים בתקציב החינוך.
למעוניינים, שלושה מודלים לתקצוב דיפרנציאלי שהוצעו לאחרונה: מכון מילקן, המציע שמירה על מסגרת התקציב תוך שינוי חלוקת העוגה – פגיעה בתקצוב החינוך ברשויות החזקות והעברתו לרשויות החלשות. כמו כן תקציב הבסיס לתלמיד זהה קבוע ללא התייחסות למאפיינים אישיים של התלמיד. אלו באים לידי ביטוי ברכיב הדיפרנציאלי של התקציב; המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמבקש לחזק את החלשים ולא להשיג צמצום פערים ע"י החלשת החזקים. לשם כך יש צורך בהגדלת התקציב או באיגום משאבים קיימים, התוכנית מורכבת מסל בסיסי לתלמיד (בהתאם לגודל הכיתה) ותוספות המושפעות ממגמת הלימודים, שפה ותרבות (לימודי קודש, לימודי השפה הערבית או שמירה על תרבות המוצא של התלמידים), ורכיב דיפרנציאלי מובהק המושפע מהרקע הכלכלי-חברתי של התלמיד; ומרכז אדוה, שהרפורמה שהוא מציע מתמקדת יותר במבנה ותוכן מערכת החינוך – ביטול ההקבצות וההסללות, לימוד תכנית הליבה במלואה, בתי הפסר לא יאפשרו נשירה או פליטה של תלמידים אלא ימשיכו לטפל בהם במסגרתם. כל אלו אמורים להיות מבוססים על תקציב ציבורי בלבד, ללא הסתמכות על תשלומי הורים, מימון תוכניות לימוד ע"י עמותות ותאגידים עסקיים.
מאידך, יש הטוענים כי אופן הקצאת המשאבים הקיים במערכת החינוך משביע רצון והבעיה איננה בחוסר במשאבים אלא באי יעילות השימוש בהם עקב ניהול ופיקוח צמוד מדי של משרד החינוך על בתי הספר. לדבריהם נדרשת יותר אוטונומיה למנהלי בתי הספר כדי שהשימוש במשאבים יגיע לאלו שזקוקים לו באמת.
הדיון מתרחש על רקע חוסר השקיפות בפעילות משרד החינוך ואופן חלוקת התקציב, אשר מקשה על בחינה של יעילות המערכת והתוכניות השונות בה. זאת למרות בנייתה המתוכננת של מערכת שתרכז את כל הנתונים הללו, או שמא המערכת כבר קיימת אך עוד לא נחשפה לעיני הציבור.
במסגרת יום המאבק לצמצום העוני: הגדלת מספר תקני העובדים הסוציאליים
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 9:00 – קביעת רף מקסימלי למספר משפחות לטיפולה של עו"ס והגדלת תקני העו"סים בהתאם להמלצתה של ועדת אלאלוף – במסגרת ציון יום המאבק לצמצום העוני (עו"סים שינוי – הפורום למאבק בעוני)
המשימה העיקרית של מקצוע העבודה הסוציאלית היא לקדם רווחה אנושית ולעזור לספק צרכים אנושיים בסיסיים, בדגש על העצמה של אנשים פגיעים, מוחלשים, החיים בעוני והחיים במצבי מצוקה שונים. משימה זו לא יכולה להתבצע מבלי שינתנו התנאים המתאימים לעובדות הסוציאליות. במסמך זה נציג את העומס הבלתי סביר בו מצויות העובדות הסוציאליות והשלכותיו, נגדיר סטנדרט אופטימאלי לכמות המשפחות בטיפול כל עו"ס, ונמליץ על הצעדים הדרושים ליישום.
בעשרים השנים האחרונות, נרשמה בישראל עלייה של שיעור העניים מכ-14.1% בשנת 1998, לכ-23.5% בשנת 2012, ובכך הפכה ישראל למדינה בעלת שיעור העניים הרב ביותר מבין המדינות המפותחות בעולם. בשנת 2012 היו בטיפול משרד הרווחה והשירותים החברתיים כ-457,000 משקי בית, המהווים 20.8% מסך משקי הבית בישראל (כל משפחה חמישית). בשנת 2014, מתוך 1,755,000 הישראלים העניים, 817,000 ילדים חיים בעוני (כל ילד שלישי בישראל הוא ילד עני) ומספר המשפחות העובדות החיות בעוני הוא 246,000 (כשני שליש מהמשפחות החיות בעוני בגיל העבודה הן משפחות עובדות). בנוסף לכך, כ-550,000 ישראלים נמצאים בסיכון לעוני.
לעוני נגזרות והשלכות רבות על תפקוד הפרט והמשפחה במגוון תחומי חיים כגון: פרנסה, חינוך, דיור, בריאות ועוד, דבר המסביר את הצורך בהרחבת המענים במסגרת המחלקות לשירותים חברתיים לאוכלוסיות אלו וכמו כן את הגדלת כח האדם אשר נותן שירותים אלו.
העובדות הסוציאליות אמונות על מרבית הטיפול, הסיוע והליווי לאוכלוסיות הנתמכות בשירותי הרווחה השונים של המדינה. עובדות אלו, הניצבות בחזית ההתמודדות עם העוני, נמצאות בתהליך ארוך של שחיקה בתנאיהן ובמעמדן, באופן שפוגע ביכולתן לבצע את תפקידן המקצועי והחברתי.
לפי טיוטא של דו"ח ועדת הרפורמה במחלקות לשירותים חברתיים בשלטון המקומי (ינואר 2010), בעוד שבשנים 2000-2008 מספר התקנים גדל ב-16%, מספר הנפשות המוכרות למחלקות לשירותים חברתיים גדל ב-29%. שחיקה זו ביחס שבין תקני העו"ס לבין מספר הנפשות המוכרות למחלקות לשירותים חברתיים, מתעצמת אף יותר לנוכח מגמות חיוביות כמו מדיניות המשרד המכונה "עם הפנים לקהילה" המרחיבה את תחומי ההתערבויות של העובדות הסוציאליות במחלקות ואת היקפי האחריות שלהן.
המצב חמור אף יותר ברשויות המקומיות הערביות (עמ' 46-7, 51). ממחקר שערכה עמותת "סיכוי" עולה כי מספר המשפחות המטופלות ע"י תקן עו"ס אחד, גבוה ברשויות המקומיות הערביות לא רק בהשוואה בין רשויות מקומיות ערביות לבין רשויות יהודיות באותו הדירוג הסוציו-אקונומי, אלא גם בהשוואה כוללת. למעשה, חלקן של הרשויות המקומיות הערביות מכלל תקני העו"ס עומד על כ-15% בלבד. המחסור מתעצם במיוחד לנוכח השיעור הגבוה של החיים בעוני בקרב תושבי הרשויות הערביות, העומד על יותר מ-20%, ויוצר מחסור חמור במיוחד.
לפי נתונים רשמיים, ניכר מחסור חמור בתקנים בלשכות לשירותים חברתיים ולכך השלכות רבות על הלקוחות. עומס עבודה זה אינו מאפשר לעובדות להגיע למיצוי מיומנויותיהן המקצועיות ומתן מענה הולם, הן בשל חובת ביצוע משימות אדמיניסטרטיביות, הנלוות לתפקידן המקצועי, והן בשל ריבוי מצבי החירום להם הן נדרשות להגיב. בהיעדר זמן הולם להעניק שירות מובנה, שיטתי ומקצועי, היכולת למתן שירות הולם ללקוחות נפגעת. הפגיעה בשירות מתעצמת ברשויות הערביות בצל המחסור הכללי בתקינה והפער המאוד גדול בעומסים בינן לבין רשויות יהודיות.
דו"ח הרפורמה במחלקות לשירותים חברתיים (להלן המש"חים) (ינואר 2010) קובע: "המחסור במשאבים ועומס העבודה הרב גורמים לכך שהמש"חים מצליחים לספק שירותים רק לחלק, לעיתים קטן, מהאוכלוסיות הנזקקות. גם בהגיען לאוכלוסיות אלו, הם מסוגלים להעניק להן, במקרים רבים, רק שירותים חלקיים ולא טיפול יסודי ושיטתי. מצב זה גם מקשה על המש"חים לפתח וליישם תוכניות מניעה. כך עולה מדוח אופק, כי כשני שלישים מהנשאלים דיווחו על מאמץ בינוני ומטה שמושקע במחלקותיהם באיתור ומניעה בקרב אוכלוסיות יעד. יתרה מכך, 68% מהמחלקות דיווחו על כיסוי חלקי בלבד של המענים הנדרשים, גם בקרב האוכלוסייה המטופלת בפועל".
מספר התקנים הנמוך ביחס למשפחות המטופלות, לצד מגוון רחב של תופעות חברתיות שהפכו למורכבות יותר, מחייבים פיתוח שירותים והתערבויות חדשות. המצב כיום מחייב קביעת תקינה המאפשרת לעובדת הסוציאלית לבצע תפקידה באופן הולם.
הוועדה למלחמה בעוני בישראל (ועדת אלאלוף) מהווה חוליה נוספת בשרשרת ועדות אשר בחנו את סוגית העוני בישראל, והמליצו על צעדים לצמצום התופעה. בתוך המלצותיה, קבעה הוועדה כי אחת הנקודות המשמעותיות לצמצום העוני בישראל היא הגדלת התקינה של העובדות הסוציאליות.
מתוך המלצות הוועדה המתכללת: "הגדרת העוני כ'נזקקות' וכתחום ליבה במחלקות לשירותים חברתיים מטילה על עו"ס המשפחה את האחריות המקצועית לטיפול בפרקטיקה מודעת עוני… עו"ס משפחה יטפל בכ-50-60 משפחות, בהתאם להמלצות הרפורמה במחלקות לשירותים חברתיים" (כיום, מטפל כל עובד סוציאלי בממוצע ב-145 תיקים). עלות ההמלצה: כ200-400 מליון ₪ בשנה.
הפורום למאבק בעוני קורא לאימוץ ההמלצה באופן שוויוני, כצעד ראשוני הכרחי לצמצום העומס במחלקות לשירותים חברתיים, לייעול עבודת שירותי הרווחה והשירותים החברתיים ולצמצום תופעות העוני המתרחבות.
במסגרת יום המאבק לצמצום העוני: דו"ח יוניצף על שיעור הילדים העניים בישראל
הוועדה לזכויות הילד, 9:30 – דו"ח יוניצף על שיעור הילדים החיים בעוני בישראל – במסגרת ציון יום המאבק לצמצום העוני (עופר שדה)
הדיון מתבסס על דו"ח שפורסם בידי קרן הילדים של האו"מ (UNICEF). על פי הדו"ח, המציג את מצבם של ילדים ברחבי העולם בעקבות ההתאוששות מהמשבר הכלכלי של 2008-9, מספר הילדים שנכנסו למצב של עוני מאז המשבר הוא 2.6 מליון, וכ-76.5 מליון ילדים חיים בעוני; וכמליון צעירים התווספו למעגלי חוסר התעסוקה, לימודים או הכשרה מקצועית באיחוד האירופי לבדו. אף כי לפי הדו"ח ישראל נפגעה פחות ממדינות אחרות מן המשבר, אנחנו עדיין מדורגים במקום הרביעי בעולם המפותח בשיעור הילדים החיים בעוני (35.6% מילדי המדינה חיים בעוני).
כמה נקודות למחשבה ותשומת לב:
- התקציר בעברית מציין כי על פי הדו"ח, אחת הסיבות לשיעורי עוני גבוהים בישראל היא קיצוץ בקצבאות הילדים. ובכן, טבלת ההשוואה של שיעור הילדים מתחת לקו העוני מתייחסת לשנים 2008 ו-2012, בעוד הקיצוץ בקצבאות הילדים היה ב-2013. נקודה זו מצוינת במפורש בדו"ח המלא (עמ' 34). כמו כן מוסבר כי זו טבלה המתארת שינויים שחלו לאחרונה ברווחת משפחות ולא בסיבות לשיעורי העוני.
- התקציר בעברית מציין כי חלה ירידה באבטלה בקרב צעירים בגילאים 15-24. התקציר לא מציין כי אין מדובר רק על אבטלה מעבודה, אלא גם מלימודים והכשרות מקצועיות, כך שקשה ללמוד ממנו לבדו על עוני או סיבות לעוני.
- נקודה חשובה בדו"ח המלא: למרות כל הנתונים וההשוואות המציגות שינויים בתקופה של 4-5 שנים, כאשר מגיעים לעמוד 44, נרשם שם כי הנתונים חושבו על בסיס המידע של LIS לשנים 2007 ו-2010 (Luxembourg Income Study). כלומר, הנתון הרשום לשנת 2012 הוא ככל הנראה אינטרפולציה של הנתונים הקיימים ולא נתוני אמת. אכן, באתר האינטרנט של LIS, בנוגע לישראל, מצוין כי הנתון האחרון לקוח מדו"ח הוצאות המשפחה של הלמ"ס משנת 2010 (בינתיים הלמ"ס כבר פרסם את נתוני 2011).
עוד נמצא בדו"ח המלא תרשים המתאר את ההתפתחויות שהובילו להרחבת העוני בשל המשבר העולמי ב-2008 בחלק מהמדינות המפותחות. התרשים (עמוד 15 בדו"ח) לקוח מעבודתה של לואיזה נטלי. על פי התרשים, מדינות שנפגעו מהמשבר בחרו בכלים פיסקאליים (צמצום קצבאות, קיצוצים במשרדי הממשל השונים והעלאת מיסים) במקום בכלים מוניטאריים (שינויי ריבית). למדינות גוש האירו היתה בכל אופן סיבה טובה לכך – חוסר שליטה במטבע.
המדיניות הפיסקאלית שתוארה, בנוסף לירידת ביקושים שהובילה לעליה באבטלה, הכניסו את המדינה לסחרור שכן ההכנסה הפנויה של משקי הבית הצטמצמה משני הכיוונים (משבר עולמי ומדיניות מצמצמת) שהובילה לצמצום נוסף בביקושים (אין די כסף) שהמשיך את המעגל הזה שהכניס משפחות רבות למעגל העוני.
בנוסף, כדאי להכיר את נתון עומק העוני. עומק העוני הוא המרחק (בשקלים) בין ההכנסה ובין קו העוני. כלומר, עד כמה רחוקה המשפחה מקו העוני. בין השנים 2008 ל-2012 (על פי דו"ח העוני של בט"ל) העמיק בישראל העוני ב-110 ש"ח לחודש (665 ש"ח לעומת 775). כמו כן חשוב לזכור כי העוני נמדד אך ורק על בסיס הכנסות. המשמעות היא כי לאור הגידול ביוקר המחיה, העוני העמיק אף יותר. לא רק שההכנסה של כל משפחה ענייה ירדה בממוצע ב-110 ש"ח בתקופה זו, היא יכולה לקנות עוד פחות במעט שנותר לה.
