משרד הביטחון טוען שהאוצר מאשר הכל, המל"ל לא נלהב לדרוש פיקוח, וכל הנוכחים היו בכירים בצבא. עדות ראשונה מוועדה חדשה
הדיון שהתנהל בשבוע שעבר (ד' 30.07.15) בעניין תקציב הביטחון, בוועדה החדשה לשקיפות והנגשת המידע לציבור, לא הזכיר ולו במילה את דו"ח לוקר. אף על פי כן התחדדו בו מספר עובדות: משקל תקציב הביטחון החשוף לציבור הוא כ-25% מגודלו הכולל של התקציב. על החלוקה אחראי הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (המלמ"ב), דבר שהוסגר באי חשק. נציגי משרד הביטחון (משהב"ט) אישרו דה-פקטו את שנחשף לאחרונה ב"כלכליסט", כי למשרד יש "תקציב התקשרויות" הנפרד מתקציב המדינה, שכולל עסקאות ופרויקטים עתידיים ובמצב הנוכחי גורר הגדלה שנתית של התקציב הרשמי. כל תקציב הביטחון מפוקח במידה זו או אחרת על ידי מספר גורמים: המועצה לביטחון לאומי (המל"ל), ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון, ומשרד החשב הכללי של האוצר במשרד הביטחון (החשכ"ל). החשכ"ל הוא היחיד שחשוף לכלל ההעברות, כולל בתקציב ההתקשרויות. אלא שמדובר בגורם חדש (המודע לתקציב ההתקשרויות רק מ-2011) ומונה לא יותר משלושה חברים. לכן הוא אמנם מאשר "מכוס ועד מטוס" כפי שציטט אותו אל"מ אלון בדש בדיון, אך כנראה ללא כלים ממשיים לעקוב אחר קצב השינויים, תוך שמירה קפדנית על חיסיון.
ההתעסקות במידע רגיש הביכה מעט את קציני אגף התכנון והתקציבים במשהב"ט. אפשר והם היו מעדיפים להתרכז במצגת שהם הכינו. יו"ר הוועדה ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני) אפשרה לראש מחלקת תכנון באגף התקציבים, אל"מ בדש, לפתוח בדברים. בנימה מדוכדכת הוא הגדיר את הניסיון להרחיב את שקיפות המשרד כ"מה שקרה לנו מאז 2007", לפני שנקטע על ידי כניסתו הקולנית של ח"כ עמיר פרץ (מחנה ציוני) לדיון. אז פתחה רס"ן ענת גולן במצגת שנפרסה על פני כארבעים דקות, פירטה את הנהלים הרשמיים, התרכזה בתקציב הבלתי מסווג והסתכמה בטענה כי כיום כל התקציב שקוף במידה זו או אחרת לנציגי משרד האוצר. אלא שהמצגת כללה גם נתונים מוזרים, לפיהם תקציב המשרד הוא 34 מיליארד שקל, תקציב החינוך כפול ממנו ואין בו יותר שינויים מתקציבים ממשלתיים אחרים. לנציגי משרד הביטחון לא היו תשובות לשאלות פשוטות כמו מה היקף השינויים שנעשים בתקציב במספרים מוחלטים, מה אחוז השינויים שמאושרים רק בדיעבד על ידי משרד האוצר, או אפילו מתן דוגמה להעברה תקציבית אחרונה שנעשתה בתוך התקציב הלא מסווג וקיבלה אישור ממשרד האוצר.
העובדות הבלתי מוכחשות מחד, והפערים העצומים בהבנת גודלו ומהותו של תקציב הביטחון מאידך, חשפו כי רב הנסתר על הגלוי. ניתן היה להבין זאת מחצאי החיוכים הסמוקים שהחליפו ביניהם הקצינים למשמע השאלות שנשאלו על ידי חברי ועדת השקיפות. גם העובדה שבין חברי הכנסת היו בכירים לשעבר במערכת הביטחון, שדיברו אחרת מאלו שאת רוב זמנם עשו באזרחות, נסכה מבוכה על הנוכחים. ואי שם בקצה השולחן ישבו גם נציגי משרד האוצר, כפויי ראש, כמעט קפואים, הקריאו מהדף, ספגו ביקורת ונדמו לעזובים מכולם. חוסר התקשורת הגיע עד כדי כך שברגע של דממה מוחלטת יו"ר הוועדה פסקה כמו פסיכולוגית לענייני נישואין: "אני רואה שכולם פה בעמדת התגוננות".
כשמגיע נציג ממשלה לתת דין וחשבון לנבחרי הציבור, ברור שיעמוד לפני שאלות קשות. גם אין זה מפתיע שהוא מנסה להגן על עמדתו. אך בדיון זה ניכר כי המגננה של צה"ל נהנית (או סובלת) ממעמד ייחודי. לא כיוון שצבא נוהג להתגונן באמצעי לוחמה קטלניים אלא להיפך: כיוון שכל הנוכחים בדיון היו בזמן מן הזמנים חברים בצה"ל, ובמשך שנים מסרו למערכת את גופם ונפשם, הם נזהרו מאוד לבקר את התנהלותו, גם הכלכלית גרידא. חבר הכנסת אלוף במיל' בן ראובן (המחנה הציוני) דיבר על איזון בין שקיפות לבין יעילות, ונראה מודאג לא פחות מדריסת הרגל של משרד האוצר בהחלטות התקציב. כשסגן יו"ר המל"ל, תא"ל במיל' יעקב נגל, נשאל על ידי ח"כ שפיר האם הוא מרוצה מכמות המידע שמשרד הביטחון מעביר לו, הוא ענה באופן תמוה "אני יכול לקבל יותר ואני יכול לקבל פחות".
במעמד מיוחד עמד ח"כ עמיר פרץ. מצד אחד הוא דיבר כאזרח, הופתע מאחוז המידע המסווג, נתן עצות ליו"ר הוועדה ואף תיאר את תלותם של כלל תקציבי הממשלה בתקציב הנפרד של משרד הביטחון, במה שכינה "הפשרה המפורסמת" המתרחשת בינו לבין משרד האוצר. מצד שני ח"כ פרץ תקף בחריפות רבה יותר את משרד האוצר, כינה את התנהלותו "מאפיה" ותיאר את פקידיו כנצלניים וסחטניים. כהרגלו קשר לבסוף הכול לכיפת ברזל, באומרו כי "אם משהב"ט היה מסתפק בתקציב שנותנים לו באוצר, לא הייתה כיפת ברזל".
פערים בשפה
ייחודו של צה"ל במתן דין וחשבון לנבחרי הציבור טמון גם בסיבות המוכרות לכל מי שעבר אי פעם בשערי הבקו"ם. לצבא העם שלנו יש דיבור צה"לי, מערכת משפט נפרדת, חלוקת סמכויות נוקשה ומדרגית, קוד ערכי ייחודי וכנראה גם מידה נרחבת של עצמאות לקביעת תקציבו. עניין זה מסביר את מבוכתם של הקצינים, שמצד אחד הם בשר מבשרנו, מלח הארץ, אך כשהם נחקרים על התקציב נדמה שהם חיים במדינה אחרת. ח"כ טרכנטברג (המחנה הציוני), שסיים את שירותו המקוצר כטוראי אך היה חבר בוועדת ברודט, כינה זאת "פערים בשפה" והיה היחיד שביקר את חוסר שקיפות כפתח לשחיתות אפשרית.
גם נציגת תחום הביטחון במשרד האוצר, דניאל פרתם, העלתה בטענותיה את עניין השפה. מסגרת טענתה הייתה שתקציב הביטחון נפרד מתקציב המדינה. היא קבלה על כך שמשהב"ט מזין בעצמו נתונים, וטענה כי על אף התקדמות מסוימת הפערים בין המשרדים מונעים מהאוצר לראות נושאים מהותיים ומקשים על בניית תקציב המדינה. אולם משרד האוצר כאמור ספג את מירב הביקורת, גם מנוכחים שאינם חברי כנסת. פרופ' אשר טישלר, למשל, תמך בטענה שמשרד האוצר לא מבין בביטחון אך מעוניין לשלוט בתקציב, וכלל במעגל הביקורת גם את הדרג המדיני שנמנע לקבוע תקציב קשיח וארוך טווח. כשאמר כי ניתן לחשוף יותר מ-25% מהתקציב לציבור, נשאל למה הוא מתכוון וענה כי אין ביכולתו להוסיף על כך כל עוד מדובר במידע חסוי. בכך הביע גם את המעגל האבסורדי שעטף את הדיון.
בסוף השלב הראשון של פרויקט הגישור בין שני המשרדים החשובים במדינה, נראה היה שהאוצר שפוף והקצינים לא מבינים מה רוצים מהם. הם חזרו על טענתם כי החשכ"ל יודע ומאשר כל העברה בתקציב ונתנו תחושה שגם אם תמיד יש היכן להשתפר, הכול מתנהל בסדר. כשנשאל אל"מ בדש על ידי ח"כ שפיר מדוע יש בציבור דעה שלילית על גודל תקציב הביטחון, הוא ענה בתסכול גלוי שהוא פשוט לא יודע. יו"ר הוועדה סיכמה שצפוי לנו סיבוב נוסף, שיעסוק בטרמינולוגיה המשתנה בין המשרדים ויכלול גם את נציגי הממונה על הביטחון במשרד הביטחון. אולי אז גם יהיו כמה שניות לדון בדו"ח לוקר, בהנחה שיהיה רלוונטי.
נספח נוכחות: יו"ר ח"כ שפיר. ח"כ בן ראובן (יצא אחרי שעה ורבע), ח"כ בר-לב (יצא אחרי שעה), ח"כ טרכטנברג (יצא לאחר שעה), ח"כ פרץ (באיחור קל, יצא אחרי שעה וחצי), ח"כ מקלב (באיחור קל ויצא לאחר רבע שעה), ח"כ סבטלובה (באיחור של 25 דקות ויצאה אחרי רבע שעה), ח"כ פירון (באיחוד של 35 דקות, יצא אחרי עשרים דקות), ח"כ רוזין (באיחור של 40 דקות, יצאה אחרי עשרים דקות), ח"כ שי (באיחור של 45 דקות, יצא אחרי רבע שעה). דוברים נוספים: נציגי משרד הביטחון, נציגי משרד האוצר, סגן ראש המל"ל, נציגת התנועה לחופש המידע, נשיא המכללה למנהל.
עוד בנושא:
