לקראת מהפכה בכבאות: הרוחות מתלהטות

במו"מ המתוח לקראת אישור חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה שמרו השבוע העובדים על זכות השביתה, אך רבות מהמחלוקות נותרו פתוחות

ועדת הפנים והגנת הסביבה: חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (דיון המשך), 14 במאי 2012

יפתח בריל

בשבועות הקרובים, יש להניח, תאשר ועדת הפנים של הכנסת את הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, וההצעה תעבור לאישור סופי במליאה. אבל כמה אבני נגף עדיין עומדות בדרך לאישור החוק. אמנם, הישיבה שקיימה הוועדה בבוקר יום שני התנהלה על מי מנוחות. סעיפי החוק הוקראו באוזני הנוכחים, ונציגי הגורמים השונים העירו את הערותיהם. ואולם מדי פעם הפרו את האווירה העמלנית אדם שנכנס בדלת בחולצת פסים או במדים, והשאלות החקרניות שהפנו אליו יו"ר הוועדה ושאר הנוכחים. כולם רצו לדעת "מה מתקדם בחדר השני" ו"אם הצליחו כבר להגיע לסיכומים". "מה עם העובדים? יש הסכם?", שאל מישהו בעליצות. "לא", באה התשובה, "העובדים בחוץ, צועקים".

מה שהתרחש באותה שעה בחדר השני היה מו"מ קדחתני בין אנשי משרדי האוצר וביטחון-פנים מזה, לבין נציגי השלטון המקומי ועובדי הכבאות מזה. המטרה: גיבוש הסכמות שיאפשרו לחוק לעבור ללא זעזועים. אם לא יושגו הבנות בין הצדדים, איים יו"ר הוועדה, אמנון כהן (ש"ס), הוועדה תיאלץ להיכנס לתמונה. כנגד עקשנות פקידי הממשלה, הוועדה תוכל לתקוע את החוק. כנגד הנוקשות של נציגי העובדים והרשויות המקומיות, היא תוכל להעביר נוסח של החוק ללא הסכמתם.

במוקד המחלוקת: שלושה שינויים היסטוריים

הרפורמה במערך הכבאות וההצלה יצאה לדרך לפני שלוש שנים בדמות הצעת חוק שהגיש ח"כ דוד אזולאי (ש"ס). ההצעה מבקשת לאחד את גופי הכבאות הקיימים למערך מקצועי בפרישה ארצית. מסיבות שונות לא קודמה הצעת החוק, אלא נזנחה על שולחן הכנסת. לאחר השריפה הגדולה בכרמל בדצמבר 2010 החליטה הממשלה לקדם הצעת חוק מטעמה שתסדיר את ארגון הכבאות הארצי. ההצעה הממשלתית הושתתה בחלקה על הצעתו של ח"כ אזולאי. בישיבה בראשית מאי 2012 (שעליה כתב אצלנו חובב ינאי) החליטה ועדת הפנים לאחד את שתי הצעות החוק.

הקמת הרשות הארצית מקפלת בתוכה שלוש השפעות מרחיקות לכת: על עובדים, על נכסים ועל מעמד שירותי הכבאות. מערך הכיבוי מאורגן כיום ביותר מעשרים יחידות מקומיות, המאוגדות בארבעה איגודי ערים לכבאות והצלה. גופים אלה כפופים לרשויות המקומיות; חלק מהציוד והמבנים שהם מחזיקים שייכים לרשות המקומית, ועובדיהם משתכרים מתקציב הרשות המקומית. זאת ועוד: איגודי הערים לכבאות והצלה מוכרים כגוף אזרחי, וכללי ההעסקה החלים על עובדיהם אינם שונים מאלה החלים על שאר המועסקים בשלטון המקומי.

כל זה צפוי להשתנות עם אישור הצעת החוק: במסגרת הרפורמה יוכפפו כל שירותי הכבאות למשרד לביטחון פנים. המועסקים מערך הכבאות יהפכו כולם לעובדי מדינה, ושכרם ישולם מקופת המדינה לפי מפתח אחיד. הציוד והמבנים, לרבות חובות איגודי הערים לכבאות, יעברו לבעלות השלטון המרכזי. ואם לא די בכך, מערך הכיבוי יוגדר כאחד משירותי הביטחון.

זכות השביתה ניצלה בינתיים

לא מדובר בשינויים סמנטיים בלבד. הגדרתם החדשה של הכבאים כאנשי שירות ביטחון אפשרה לממשלה, בנוסח המקורי של הצעת החוק, לנסות לשלול מהם את זכות השביתה, כפי שהיא נשללת משוטרים וחיילים. דרישה זו לא הציקה כנראה לנציב שירותי הכבאות וההצלה, שחר איילון, שלדברי נציגת העובדים, עורכת הדין יעל שילוני, צמח בתרבות הארגונית של שירות בתי הסוהר. עד השבוע הקודם עדיין עמד האיום בתוקפו, אולם עקשנות העובדים השתלמה, ועתה מוסכם על הממשלה כי התנאים לשביתה יוגבלו בהסכמים מרצון בלבד.

הגדרת הכבאות כאחד משירותי הביטחון צפויה להשפיע גם על הגישה למידע. מידע מתחקירי שריפות יהיה חסוי, בדומה לזה המושג בתחקירי תאונות בצה"ל, וחשיפתו לרשויות כמו היועץ המשפטי לממשלה תתאפשר רק בתנאים מיוחדים. עם זאת, לדברי נציג המשרד לביטחון פנים, החיסיון לא ישפיע על עבודת מבקר המדינה, שנהנה מזכויות מיוחדות לקבלת מידע.

האם השכר ותנאי הפנסיה של העובדים ייפגעו?

הפיכת הכבאים לעובדי מדינה גם תשנה את תנאי העסקתם. ועדת הפנים דוחה את העיסוק בסוגיה זו עד לרגע האחרון, בתקווה שהמו"מ בין הממשלה לעובדים יניב הסכמות. בינתיים הפערים גדולים. לדברי שילוני, נציגת איגוד העובדים, כללי ההעסקה בשירות המדינה יאסרו על הכבאים לקבל רבות מהתוספות המיוחדות שניתנו להם כעובדי איגודי הערים לכבאות והצלה. אבל מה שמדאיג אותם יותר הוא הסיכוי שמשרד האוצר ידרוש מהם להחזיר חלק מההטבות האלה בטענה שהתקבלו שלא כדין. אלה הן אותן הטבות שאנשי האוצר אוהבים להוקיע כ"חריגות שכר".

חשש נוסף של העובדים הוא שהמידע שתאסוף על העובדים מנהלת ההקמה של הרשות הארצית, במסגרת העברתם לשירות המדינה, ישמש בקמפיינים של משרד האוצר נגדם. נציגת העובדים ביקשה בדיון להוסיף לחוק סעיף מיוחד, שיאסור על האוצר לנצל את המידע לניגוח העובדים. נציגי האוצר סירבו בתוקף. אף שבקשת העובדים איננה שגרתית, היא מעידה על מידת החשדנות שהביאו על עצמם אנשי האוצר במשך השנים.

בתגובה לאחד מסעיפי ההסכם, העוסק במעבר העובדים למעמד של עובדי הרשות הארצית, טענה שילוני כי הנוסח המוצע (שאנשי האוצר הגדירו כ"דקות טכנית") יביא למעשה לאבדן מחצית מזכויותיהם הפנסיוניות של העובדים. טכני או לא – הסעיף נותר ללא שינוי מאז הוצגה הצעת החוק לראשונה, חרף הערות העובדים. מעניין לדעת אם ישתנה לפני אישור הצעת החוק.

גם לממשלה היו טענות קשות כלפי העובדים. לאחר הישיבה טען באוזניי נציג המשרד לביטחון פנים כי העובדים, מצדם, ביקשו לנצל את הרפורמה כדי לדרוש לעצמם תוספות שכר של שלושים עד ארבעים אחוזים. אף על פי כן, הוא הודה שהתוספות שנדרשו אמורות להיות דיפרנציאליות ולהגדיל את השוויון בין העובדים השונים.

הרשויות ייפטרו מהחובות ויוותרו על הנכסים

לארבעת איגודי הערים לכבאות והצלה יש נכסים רבים שיעברו במסגרת הרפורמה לידי המדינה. "האם סגרתם את כל הפרטים מול השלטון המקומי?", שואל כהן. "לא", עונה נציג המשרד לביטחון פנים, "עד לפני שבוע חשבנו שמו"מ סגור, אבל הוא מתעכב, וללא בגלל הממשלה".

לכאורה אין סיבה שהרשויות יתנגדו להסכם. סך החובות שצברו איגודי הערים עולה בדרך כלל על סך הנכסים, והמדינה תקבל עליה גם את החובות. אולם שלומי גולדברג, נציג השלטון המקומי, מנסה בכל זאת לשפר עמדות. הוא מציע לתת אפשרות לרשות בודדת שתרצה להתחשבן על הנכסים שהשקיעה בהם, לקיים מו"מ עם משרד הפנים. נציג משרד הפנים מתנגד נחרצות. "אנחנו לא יכולים לבדוק את הנכסים של כל רשות ורשות אחרי 60 שנה של בלגן".

תקציב הרשות לא ישוריין בחוק

החובות שצברו איגודי הערים לכבאות נובעים בין היתר מהייבוש התקציבי שסבל ממנו מערך הכבאות. במהלך הישיבה נשא היו"ר כהן נאום חוצב להבות בדבר החשיבות של תקצוב הרשות לכיבוי והצלה. בפנותו לאיש צעיר מאנשי האוצר, הציע כהן לקבוע בחוק כי לשר לביטחון פנים לא תהיה סמכות לקצץ את תקציב הרשות בחמש השנים הקרובות. החלטה דומה העביר בשעתו אופיר פינס לגבי תקציב התרבות, שעוגן בחקיקה ראשית. נער האוצר השיב ואמר, בלשונו המפותלת, כי מעייני האוצר נתונים כמובן להגדלת תקציב הכבאות ורוצה ב"התעצמות" שירותי הכיבוי – אך לא קיבל את ההצעה. מאוחר יותר העיר אחד מאנשי הייעוץ המשפטי של הוועדה, שאם ייאסר על הממשלה לקצץ בתקציב, ייקבע מראש תקציב נמוך.

בסיום הדיון התרה יו"ר הוועדה בכל הצדדים להיפגש עוד באותו יום כדי למצוא פתרונות מוסכמים בסוגיות שבמחלוקת. "ייתכן שאנחנו נסיים את הטיפול בחוק בישיבה הבאה – שימו לב שתגיעו עד אז להסכם", אמר, "אחרת הרפורמה עלולה לעבור גם ללא הסכם".

חברי ועדה נוכחים: יו"ר הוועדה אמנון כהן (ש"ס), חמד עמאר (ישראל ביתנו), דוד אזולאי (ש"ס), דב חנין (חד"ש), אורי מקלב (יהדות התורה), אבישי ברוורמן (עבודה). כולם, למעט היו"ר, נכחו חלקית. אזולאי היה היחיד שהשתתף בדיון בסעיפי החוק.

נעדרו: אריה ביבי (קדימה), יעקב אדרי (קדימה), ניצן הורוביץ (מרצ), פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), כרמל שאמה (ליכוד), ציון פיניאן (ליכוד), איתן כבל (עבודה), אברהים צרצור (רע"מ-תע"ל), זאב בילסקי (קדימה), , מירי רגב (ליכוד)

עוד השתתפו בדיון: שחר איילון, נציב שירותי כבאות והצלה, יצחק בן מרגי וגדעון טייב, בכירים במערך הכבאות וההצלה, שירה גל, נציגת התאחדות התעשיינים, שלומי גולדברג, נציג השלטון המקומי, יהודית מלכה, יועצת משפטית של הקק"ל, יעל שילוני, עורכת דין המייצגת את איגוד הכבאים, וכן נציגי המשרד לאיכות הסביבה, משרד המשפטים, משרד הפנים, רשות הטבע והגנים הלאומיים, עיריית תל-אביב ועוד.