רקע:
חוק לימוד חובה, נחקק ב- 1949, ועבר מאז שינויים רבים. השינוי המשמעותי ביותר שנעשה בו היה בעקבות המחאה החברתית ב-2011- בהובלה ויעוץ של וועדת טרכטנברג. מאז המחאה ועד היום, החוק אינו מצליח לצאת לפועל ויישומו נדחה משנה לשנה, כאשר הדחיה האחרונה ליישמו הייתה ב- 10.02.14- הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16), (תיקון מס' 9).
בבלוג זה, נעדכן פעם במספר שבועות על מצבו של החוק. בפעמים הראשונות ננסה לשקף באופן אובייקטיבי ככל שניתן, את עברו של החוק מיום חיקוקו ועד לשנת 2014. ננסה להבין ולקבוע, האם חוק לימוד חובה, הוא חוק שמיושם בפועל? ככל שתשובתנו תהיה שלילית, אנו מתחייבים לנסות ולמצוא את החסמים בדרכו של יישום החוק.
בנוסף בקשתנו היא, שתהיו פתוחים למידע שנביא לפניכם, אך אל תתנו לנו להשפיע עליכם כל כך מהר, תקראו ותהיו ביקורתיים גם כלפינו. זכרו שכולנו נצא נשכרים, אם ורק אם נצליח להבין את החסמים לחוק. ולחילופין, באם החוק טרם יצא לפועל, נצא נשכרים רק אם בעקבות בלוג זה, נצליח להביא ליישום החוק.
כאמור, בשלושת הפוסטים הראשונים נשקף את עברו של החוק באופן הבא: פוסט ראשון (הנוכחי)- מיום חיקוק החוק ועד לשנת 1988. פוסט השני– משנת 1988 ועד 2011 (טרם המחאה החברתית). פוסט השלישי– משנת 2011 (המלצות וועדת טרכטנברג) ועד 2014. בהמשך הדרך הפוסטים יעסקו בניתוח והבנת החסמים לחוק.
לגופו של עניין:
|
חוק לימוד חובה, תש"ט- 1949 חוקק לאחר שעבר בקריאה שלישית בכנסת בתאריך ה- 12.09.1949 . עיקרי החוק: כל הילדים מגן חובה ועד כיתה י"ב חייבים ללמוד במוסד חינוכי מוכר[1] ועל ההורים מוטלת החובה לדאוג לכך, אם לא יעשו כן דינם יהיה קנס או מאסר[2]. בנוסף, קובע החוק שעל המדינה מוטלת החובה לספק חינוך בחינם[3] מגיל גן ועד לבית הספר. זאת ועוד, החוק הכיר רשמית בארבעה זרמי חינוך- הזרמים, לפי סעיף 1 לחוק- "פירושים", הם[4]: ""זרם מוכר" פירושו – אחת מארבע הזרמים הקיימים בחינוך היהודי, הם: (א) הזרם הכללי; (ב) זרם העובדים; (ג) זרם המזרחי; (ד) זרם אגודת ישראל.
|
|
שר החינוך דאז, זלמן שזר, ראה לנגד עיניו את החינוך כגורם חשוב בעיצוב החברה בישראל[5], לא זו אף זו, האמין שזר שהגשמת הרעיון הציוני מושתת ברובו על קיום שלושה תחומים עיקריים והם: מדניות ביטחונית; כלכלית- התיישבותית; תרבותית- רוחנית. שזר, האמין, כקודמיו, שלחינוך בשיטת הזרמים ישנה חשיבות רבה ומכרעת למתן ביטוי לעיקרון חופש הבחירה של ההורה לחנך את ילדיו עפ"י השקפת עולמו. מאידך, גרס (לדעתנו בצדק) שישנם מספר ערכי יסוד שחייבים שהיו משותפים לכל הזרמים. שכן אם לא כן (כדעה אישית), תיווצר חברה הבנויה חומות חומות, היינו חברה החיה בקהילות נפרדות ושאין להן מן המשותף- דבר שיכול להוביל להתמוטטות הרעיון הציוני (העדר סובלנות, העדר סולידריות וכו'). לפיכך, הציג שזר, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, תכנית שכוללת לימוד תכני משותפים. התכנים כללו: הנחלת השפה העברית כיסוד בכל בית- ספר; נאמנות למסורת הישראלית ועוד.
התפתחות החוק מיום חיקוקו ועד לראשית שנות ה- 90:
|
לקראת הבחירות הראשונות לכנסת הראשונה, כללה מפלגת מפא"י את נושא החינוך במצע מפלגתה[6], והפכה אותה מהבטחה לחוק לימוד חובה, כאשר נבחרה לכנסת. ראוי לציין שלמרות המצב הכלכלי והדי מלחמת העצמאות נחקק החוק, שמאפשר לימודים חינם ל- 9 שנים, כאשר שנה אחת בגן ו- 8 בבית הספר. ("חינוך יסודי פירושו- לימוד הניתן בתשע שנות לימוד והמיועד בדרך כלל לילדים בגילאי 5-13 (עד כיתה ח'). בשנת 1968, הוחלט על רפורמה בחינוך, השינויים העיקריים במסגרתה היו: הקמת חטיבות ביניים; הערכת לימודי החובה עד לכיתה ט' (במקום עד כיתה ח'), כאשר בשלב מאוחר יותר (1969), הוחלט להאריך את לימודי החובה עד לכיתה י'. כיום החוק חל עד לסיום י"ב. ב- 1988 נחקק חוק החינוך המיוחד אשר מרחיב את החוק הקיים וקובע שתלמידי החינוך המיוחד (בעלי צרכים מיוחדים) זכאים לחינוך חינם עד גיל 21.
|
גזיר מתוך מצע מפלגת מפא"י:
|
לסיכום:
עסקינן בחוק שמטרתו ראויה- הסדרת נושא חינוך חובה- חינם בישראל. החוק, לפחות בראשיתו ומתוך פרשנות שלנו, מבקש לאזן בין שני אינטרסים מרכזיים: אינטרס ההורים (והקהילות השונות) לחינוך ילדיהם לפי השקפת עולמן, מחד גיסא. מאידך, רצון המדינה להפוך את הילדים לאזרחים מועילים לחברה, מודעים לזכויותיהם וחובותיהם, יכולים לשתף פעולה האחד עם השני וכן שלא יהיו נטל על החברה! בנוסף רצון המדינה, לשים את האדם האוטונומי במרכז כחלק מההבנה שישנה חשיבות רבה לתהליכי החינוך אותם יעבור הילד, שכן אם אלו יפגמו, תיפגם יכולתו "לכתוב את סיפור חיו".
החוק דנן, הבטיח לימודים בחינם ולמרות המצב הכלכלי הקשה, החוק יושם במלואו! יחד עם זאת, בשנים האחרונות, ולאור המלצות וועדת טרכטנברג, הוחלט להרחיב את החוק שיכול על ילדים מגיל 3 ועד לסיום י"ב, החלטה זו כמעט ואינה מיושמת!!! אך בנושא זה נדון לאחר שנסיים את הסקירה העובדתית של החוק.
אופיר בונקר, תמרה לרנר, יחזקאל ריצ'ארד ואסף יגל.
[1] חוק חינוך חובה תש"ט – 1949, פרק ב סעיף 2(ג)
[2] חוק חינוך חובה תש"ט – 1949, פרק ב סעיף 3(ו)
[3] חוק חינוך חובה תש"ט – 1949, פרק ב סעיף 2
