בקיץ 2011, התרחשה בישראל המחאה החברתית אשר דרשה שינויים בנושאים רבים בתחום החברתי-כלכלי.
בעקבות גל המחאות והפגנות הענק, הוקמה ועדת טרכטנברג בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג במטרה לבחון ולהציע פתרונות לדרישות הכלכליות והחברתיות של המפגינים ובעיקר למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל ולפערים החברתיים.
פרופ' מנואל טרכטנברג וחברי הוועדה הגישו את מסקנות הוועדה לראש הממשלה בנימין נתניהו בספטמבר 2011. מסקנות הוועדה התייחסו אף לנושא החינוך. לפי ההמלצות, על המדינה ליישם את חוק חינוך חובה מגיל 3, להגביר את סבסוד והיקף המוסדות המפוקחים עבור ילדים עד גיל 3 ואף להעניק סיוע להורים עובדים דרך נקודות זיכוי מס.
הוועדה המליצה לממש את החוק בהדרגה עד ליישום מלא תוך 3 שנים. עלות יישום החוק על כל ילדי ישראל מוערכת על ידי הוועדה בכ-7.2 מיליארד שקל בחמש השנים הבאות, זאת בנוסף ל-2.6 מיליארד שקל שיוקצו לבינוי והקמת גנים חדשים.
יישום המהלך היה אמור להקטין את הכנסות המדינה ממסים בכמיליארד שקל בשנה. לצורך העברת הסמכויות למשרד החינוך, המליצה הוועדה להקים צוות יישום בראשות שר החינוך ובהשתתפות נציגי התמ"ת והאוצר לגיבוש תוכנית יישום, שיגיש את המלצותיו עד תחילת 2012.
במהלך נאום שנשא ב- 3.1.2012 הצהיר ראש הממשלה נתניהו כי בכוונתו "בשבוע הבא (ל)הביא לממשלה הצעת החלטה להנהיג חינוך חינם מגיל 3 במדינת ישראל, כבר בשנה הקרובה, בשנה הזאת (2012), שנת הלימודים הבאה במהלך 2012 אנחנו ננהיג חינוך חינם מגיל 3"[1]
אולם חרף הדיון בוועדת החינוך שהתכנס, (שנתיים לאחר מכן) ב- 17 לפברואר 2014 על מנת לאשר בקריאה שנייה ושלישית את המלצות הוועדה, הרי שהמהפך נדחה בשנה נוספת, ולא ייושם גם שנתיים לאחר שהממשלה קיבלה על עצמה ליישם אותו. אחד הנוכחים בדיון, ח"כ עמרם מצנע, פתח את הוועדה בשלל תירוצים מפורטים מדוע יש לאשר את הדחייה בישום החוק בשנה נוספת: שהרי על מנת לבנות מערך אדיר כזה של גנים יש לתת לרשויות המקומיות זמן לערוך את השינוי ולכן הדחייה מוצדקת (!)
דברי האוצר במהלך הדיון היו ברורים מאוד: "אנחנו ניתן לכל אזרח חינוך חינם מגיל שלוש. עדיין קיימת השנה השלישית במסגרת החוק, זה חוק מורכב וקיימת כמות משאבים מוגבלת, שוב עד כה הוצאנו 3.8 מיליארד שקל על מנת לקיים את החוק (!). העלות הנוספת לסיעת בכל אחד מהגנים היא של מיליארד שקל נוספים.
חרף האמור לעיל, ושלושים שנה אחרי שנחקק "חוק חינוך חובה חינם" עדיין מיושם החוק באופן חלקי ביישובים ובשכונות מוחלשים, בתוקף צווים שניתנו ב–1999 ו–2000, ורק כ–37% מילדי ישראל בני השלוש והארבע מחויבים ללמוד בגנים, על פי מסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת.
כיום, בדומה למצב בשנים האחרונות, רק תלמידים החל מגיל חמש מחויבים ללמוד במערכת החינוך, וכן ילדים מגיל שלוש ביישובים שבהם החוק מיושם באופן מלא.
והמצב עלול לא להשתפר בקרוב : מקורות במשרד החינוך טענו בתחילת 2014 כי חלק מבכירי המשרד כלל אינם מכירים את כל ההשלכות והסעיפים של חוק לימוד חובה – שהוא החוק הבסיסי במערכת החינוך. "יש במשרד תוהו ובוהו בשנה האחרונה, שמקשה מאוד על ההתנהלות השוטפת – וכנראה משהו כאן הלך לאיבוד", טוען מקור במשרד. על פי הערכות, המשרד ייזום במהלך השנה בקשה לדחייה נוספת של החוק – אף שרוב התשתית ליישומו כבר קיימת.
הבשורה הטובה היא שאחד הגורמים לבלבול במערכת החינוך הוא היישום המוצלח של המשרד לתוכנית לחינוך חינם לבני שלוש וארבע, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. התוכנית הזאת לא עוגנה מעולם בחוק, ולמעשה נועדה רק כדי להכשיר את הקרקע לקראת יישום חוק לימוד חובה מגיל שלוש בשנה הבאה.
כעת נותר לראות האם, לאחר ההתמהמהות רבת השנים, הכסף האדיר שהושקע מזה שלושה עשורים ביישום חוק זה, הועדות השונות והפולמוס הציבורי שמלווה אותנו מזה שנים רבות, אכן יתקיימו דברי משרד החינוך: (והוא) "נערך להחלת חינוך חינם לכל בני שלוש וארבע בשנת הלימודים הבאה, תשע"ה".
אופיר בונקר, תמרה לרנר, יחזקאל ריצ'ארד ואסף יגל.
[1] http://youtu.be/y3oWEaS_bHM
