הצעת חוק השידור הציבורי

כבר שנים רבות שרשות השידור הוותיקה – גוף השידור הציבורי בישראל שחולש על שני ערוצי טלוויזיה ועוד מספר אפיקי רדיו – הולכת מדחי אל דחי, סופגת ביקורות מסוגים שונים, מתנהלת בגירעון שוטף ובגירעון כללי, ובאופן כללי מתפקדת בקושי. הביקורות שסופגת הרשות מגוונות. שתיים מהטענות המרכזיות נגדה הן שהיא לא יוצרת עניין בציבור ולא מנצלת את הבימה שניתנה לו לקדם עניינים ציבוריים, מרכזיים או נישתיים; ושהיא פועלת ברמה מקצועית נמוכה מהערוצים מהפרטיים המתחרים בו. בנוסף לכך, חלק נכבד מתקציב רשות השידור מגיע מאגרה שמשלם הציבור ישירות לרשות, וזה יחד עם חוסר הסיפוק מפעילותה הגדיל את המיאוס הציבורי ברשות. כמו כן, בניסיון להשליט נורמות של אחוזי תשלום גבוהים של אגרת הרדיו והטלוויזיה, יצא למחלקת הגבייה של רשות השידור מוניטין של ביריונים שרודפים את הציבור, לעתים באגרסיביות ואף באלימות.
בנוסף לכל החולות הללו, בשנים האחרונות נשמעו ידיעות שהממשלה מגבירה אחיזתה בשידור הציבורי, בוחנת עמוקות תוכן שעולה בו ולעתים אף מתערבת במה שיוצא לשידור. טענות נשמעו שחלק מראשי הרשות הינם מינויי אמון של אנשי שילטון ושתכליתם היא לשמור על האינטרסים של היושבים בחלונות הגבוהים ולהגן עליהם מפני סיקורים חדשותיים לא אוהדים. היו טענות שיש מי שרוצה לסגור ערוצים לא כלכליים כמו אלו שהוזכרו. בנוסף, זכורים מקרים בהם היה ניסיון לפטר עיתונאים ותיקים שאולי עצבנו יושבים בחלונות הגבוהים.
מנגד כדאי לציין שלאורך כל הזמן רשות השידור שמרה על פינות ייצוג לנושאים נישתיים, כמו תחנת הרדיו 88FM וקול המוזיקה, למרות שאין להם היתכנות כלכלית. כלומר, אין ויכוח שגם בזמנים הקשים ביותר, בשורה התחתונה נותרו מקומות לקולות שונים ברשות השידור.
נקודה חשובה נוספת היא שרשות השידור מעסיקה אלפי אנשי מקצועות טכניים, יצירתיים, הפקתיים, ניהוליים ואחרים. כמו כן, היא מקור להפקת מספר לא מבוטל של הפקות מקור ממקורות חיצוניים, ובכך תורמת לתעשיית ההפקה הטלוויזיונית והתקשורתית בארץ. .

מה הצעת החוק אומרת

מדובר בהצעת חוק רחבה מאוד שלמעשה מחליפה את כל כולו של חוק רשות השידור הנוכחי. כמובן שלא נוכל לגעת בכל תוכנה. הנה ענייינים מרכזיים בה:
יוקם תאגיד ציבור שידורי, שמעמדו יהיה כשל חברה ממשלתית. כלומר, הוא יהיה גוף ציבורי ומבוקר.
הגוף הגבוה ביותר בתאגיד השידור הציבורי היא מועצת התאגיד. במועצה יהיו חברי 9 אנשים (לפחות 4 נשים),בהם מומחים מכל המינים – אנשי תיקשורת, עיתונות, ניהול, כלכלה וכיו"ב. לא יהיו בה אנשים המקורבים לשר התקשורת או למי מחברי הממשלה, או שעבדו בעבודה פוליטית בחמש השנים שלפני. שר התקשורת יכול די בקלות לפזר את מועצת תאגיד השידור הציבורי. יו"ר המועצה תדווח לשר מדי שנה על פעילות התאגיד.
המועצה תמנה מנכ"ל שיהיה מעורב גם בענייני הניהול של התאגיד וגם ייחשב לעורך הראשי של תוכן השידורים. יהיה מאוד לא פשוט למועצה להזיז מתפקידו מנכ"ל שלא עושה את תפקידו נאמנה, אבל לשר התקשורת יהיה קל ללחוץ על המועצה להזיזו ואף לפעול להזיזו מתפקידו.
התאגיד, ככל חברה ממשלתית, יעסיק עובדים אחרי שעברו מכרז. חריג לכלל זה הם עיתונאים, שייבחרו על-ידי מנהל חטיבת החדשות.
על כל העובדים – כולל עיתנואים – יש חובת אמונים.
החוק לא מגדיר את תקציב תאגיד השידור הציבורי, אלא מגדיר שהוא ייקבע כחלק מתקציב המדינה. בתקציב השנתי הרכב השכר הכולל לא יהיה יותר מ-35%. 150 מיליון ש"ח יועברו מדי שנה ממשרד התחבורה, לאחר שנגבו יחד עם חידוש רישיונות הרכב. אסורות העלאות שכר אוטומטיות לעובדים, בעיקר בזמנים שתאגיד השידור הציבורי חורג מתקציבו.
הפקות מקור מקומיות ייקנו ממגוון גדול של מקורות – חברת הפקה לא תזכה ליותר מ-15% מסך התקציב להפקות. בנוסף, בידי תאגיד השידור יהיו לכל היותר 50% מזכויות היוצרים על מוצר שהופק עבורו בידי חברת הפקה חיצונית מקומית.
הפעלת גלי צה"ל, אפיקיה ותוכן השידורים שאינו צבאי יועברו לידי תאגיד השידור הציבורי. כמו כן, הטלוויזיה החינוכית תיסגר וכל שידוריה גם יעברו לתאגיד השידור הציבורי.
רשות השידור הישנה תפורק ונכסיה שלא יעברו לידי תאגיד השידור החדש ימומשו. משרד האוצר יפקח מקרוב על הליך הפירוק. גמלאים של רשות השידור יקבלו את קצבתם מתקציב המדינה.
החוק ייכנס לתוקף ב-15.3.2015

השינויים הצפויים מאישור החוק

הצעת החוק הזו היא החלק המרכזי ברפורמת השידור הישראלית, המפורטת בהמלצות ועדת לנדס שהוצגה זה מכבר בכנסת. הצעת החוק אומרת למעשה שרשות השידור כפי שהיא כיום תיסגר ותיפתח לאחר זמן מה במתכונת חדשה, לכאורה יעילה יותר. אלא, כידוע, יעילות מגיעה לעתים קרובות במחיר הפלורליזם והדמוקרטיה. הצעת החוק מבקשת לקחת גוף שידור מרכזי בישראל שמומן בעיקר ישירות על-ידי הציבור, ושנשמעו בו טענות על ניסיונות לסתימת פיות, ולהפוך אותו לתלוי לחלוטין בתקציב המדינה שיאושר לו מדי שנה. בנוסף, גופי שידור קטנים יותר – ובמקרה של הטלוויזיה החינוכית, גם כאלה שמייצגים תכנים שאינם בזרם המרכזי – ייבלעו בתוך גוף השידור הגדול. השאלה היא האם יש דרך להבטיח שתחת התאגיד הגדול החדש לא תהיה בחישה לטובת השלטון?
מצד שני התאגיד החדש יהיה – כך בחוק – שקוף לציבור, לכל היושבים במועצה המנהלת אותו ולמבקר המדינה, ואף ייתכן שהטענות לחוסר מקצועיות בשידוריו יפחתו.
בעניין פיטורי עובדי רשות השידור – התאגיד החדש ודאי ישכור מחדש עובדים, ויש לקוות שלא יערים קשיים בדרכם להתאגד ולהבטיח לעצמם תנאי עבודה ראויים. בכל מקרה, כמובן, עניין זה לא מוזכר בהצעת החוק.

היכן עומדת הצעת החוק

עברה בקריאה ראשונה ב-26.5.2014

מקורות

הצעת החוק – http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/E46E0274-F5FE-4DDE-A71A-353D3E5E780D/43116/869.pdf
החוק הקיים – www.nevo.co.il/Law_word/law01/p213m1_001.doc
עובדי רשות השידור מחו בפני שר האוצר – http://hamishmar.org.il/ksafim2103141/
הוועדה לביקורת מדינה דנה במסקנות דו"ח לנדס: "הרפורמה הנוכחית לא תביא מרפא לרשות השידור" – http://hamishmar.org.il/bikoret200314/
הרפורמה ברשות השידור, פרק "מי-יודע-כמה": שינויים למכביר, אבל השליטה עדיין בידי הממשלה – http://goo.gl/jyN5Hg
מה בין הרפורמה ברשות השידור לקרן נויבך? – http://goo.gl/IkhmKW
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים) – http://hamishmar.org.il/m-784/

>>>> לרשימת כל הצעות החוק >>>>