הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה)- התשע"ג 2013.
הצעה הזו הוגשה השבוע לוועדת הכלכלה ע"י חברי הכנסת יריב לוין, רוברט אילטוב, נחמן שי ויפעת קריב.
הקדמה- בהצעת החוק מוצע להאריך את תקופות זכויות היוצרים בתקליטים וזכויות המבצעים בביצועיהם מ-50 שנים ל-70 שנים. בכך, יתוקן באופן חלקי העוול שנגרם לאמנים מבצעים ובעלי תקליטים בתקופת ההגנה הקצרה הקיימת כיום בחוק. כיום במדינת ישראל חיים אמנים ואמניות אשר הגיעו למצב כלכלי חמור. נכון, אין להכליל ולומר שכולם כך אבל ישנו חלק נכבד בדגש על האוכלוסייה הבוגרת יותר. אמנים כיום לא מצליחים לשרוד את שנות התמלוגים שלהם. 50 שנות זכות יוצרים אינם מספיקים דיו כדי ללוות אותם לחיות בכבוד בסוף שנות חייהם. כידוע, אמנים מבצעים רבים מתחילים את הקריירה האמנותית שלהם בגיל צעיר. תקופת ההגנה הקצרה הקיימת בחוק לביצועים ולתקליטים בהם הם נכללים, היא אפוא כה קצרה עד שאינה מכסה אפילו את ימי חייהם. לאחר 50 שנה, היצירה הופכת להיות מנחלת האמן בעל הזכות לנחלת הכלל, וזאת לאחר שהאמן השקיע את מיטב כספו האישי ואם זה ע"י חברת הפקה מתוקף חוזה בין הצדדים. לאחר 50 שנה אובדת הזכות ועימה הזכות לתמלוגים כספיים בעבור השמעת היצירה או הצגתה לכלל. הצעת החוק תאפשר למבצעים ולמבצעות ישראליים – זמרים וזמרות, להזדקן בכבוד, לאחר שאת מיטב שנותיהם ומרצם העניקו לעולם התרבות הישראלי. בשנים האחרונות, נחשפו לא מעט מקרים של אמנים ואמניות ישראליות, אשר הגיעו לפת לחם בשל העדר מקורות הכנסה מספיקים בדמי ימיהם. הארכת משך תקופת ההגנה על זכויות מבצעים וזכויות יוצרים ומבצעים בתקליטים, תאפשר לאמני ישראל לחיות בכבוד המגיע להם לאחר שתרמו כה רבות למוסיקה ולעולם התרבות הישראלי. הצעת חוק זו אינה שונה מחוק אשר קיים במדינות רבות בעולם וביניהן נמנית מעצמת האמנות הגדולה בעולם ארצות הברית. הארכת משך תקופת זכות היוצרים בתקליטים ובביצועים שכאלה תעניק זריקת עידוד משמעותית לאמנים מקומיים ולתעשיית התקליטים הישראלית ותספק תמריץ כלכלי הנדרש להמשך השקעת משאבים כספיים בהפקת מוסיקת מקור ישראלית.
מהלך הדיון – בתאריך ה-30.07 התכנסה ועדת הכלכלה בראשות ח"כ אבישי ברוורמן (מפלגת העבודה). ח"כ דוד צור נכח אך יצא באמצע הדיון וח"כ יפעת קריב שהיא אחת מיוזמות החוק יצאה באמצע וחזרה לקראת סוף הדיון). עוד נכחו נציגים מטעם הספרייה הלאומית, הפדרציה לתקליטים, ארגון "זמר רשת", מספר לוביסטים מטעם הפדרציה לתקליטים (בינם קרן ברק מחברת הלובי "קונטקט"), מנכ"ל חברת "הפיל", ראש תחום קניין רוחני במשרד המשפטים וכו'.
המתנגדים לחוק היו נציגי הספרייה הלאומית, ארגון "זמר רשת" ועו"ד יותר וירשנסקי-אורלנד אשר מתעסק בתחום של זכויות יוצרים. לטענתו, החוק המוצע ייטיב בעיקר עם חברות ההפקה הגדולות ולא עם היוצרים והמבצעים כפי שהוא מתיימר לעשות בדברי ההסבר לחוק מכיוון שהוא לא משנה את חלוקת העוגה בין חברות התקליטים לבין היוצרים והמבצעים. מעבר לכך הוא אמר שהחוק פוגע ביסודות דיני החוזים מאחר והאמנים שהתקשרו בחוזים עם חברות התקליטים עשו זאת בידיעה שלאחר 50 שנה הם ויורשיהם יוכלו לעשות שימוש חופשי ביצירות ולא יהיו כבולים יותר בהסכמים ובזכויות היוצרים. מסיבה זאת הוא אמר שאם בכל זאת החוק יעבור, לטעמו יש להחליט כי הוא לא יחול בצורה רטרואקטיבית. אנשי הספרייה הלאומית הציעו להאריך את תקופת זכויות היוצרים אך ורק ליוצרים ולמבצעים עצמם ולא לחברות התקליטים. הם טענו כי כ-80% מרווחי שוק התקליטים מוחזקים אצל חברות גדולות וכי אם הם ייכללו בחוק הניצול של האמנים ימשיך.
מנגד עמדו אנשי הפדרציה לתקליטים ובראשם מוטי אמיתי (אשר קיבל כל כמה דקות לחשושים באוזן מהלוביסטית קרן ברק אשר תדרכה אותו להיות יותר מעורב בדיון וכי הוא נותן לאלו המתנגדים לו לדבר יותר מדי), אשר טען כי עידן חברות התקליטים הגדולות נגמר וכי מרבית השוק מורכב בעצם מאמנים אשר מפיקים בעצמם את יצירותיהם ולא עושים שימוש בחברות הפקה. לטענתו הצעת החוק באה להיטים גם עם האמנים אך גם עם חברות ההפקה אשר עובדים מאוד קשה בתחום תחרותי מאוד ויהיה זה לא צודק לשלול מהם את זכויות היוצרים ולכן ראוי כי החוק יכלול גם את חברות ההפקה (חשוב לציין כי ההצעה הנוכחית כוללת את חברות ההפקה והפדרציה לתקליטים באה לשמור על ההצעה כפי שהוא).
מאחר ויש מחלוקת לגבי מבנה השוק ומצבם האמיתי של חברות ההפקה, החליט יו"ר הועדה לדחות את ההצבעה על החוק ולתת לכל הצדדים הזדמנות להביא נתונים בנושא חברות התקליטים בכדי להחליט על ניסוח סופי לחוק. היו"ר קבע כי הנושא יידון בתחילת מושב החורף לאחר שיוצגו הנתונים הרלוונטיים.
דבר שהיה מאוד בעייתי בעיניי היה זה שרק אחד מיוזמי החוק נכחו בדיון (ח"כ יפעת קריב, יש עתיד) והיא יצאה באמצע הדיון בשביל להצביע בוועדה אחרת ולא הייתה שם בכדי לשמוע את רוב הטענות הרלוונטיות לחוק שהיא עצמה מנסה להעביר. אם יוזמי החוק לא שם כדי לשמוע את טענות הציבור וכל הנוגעים בדבר, אז בשביל מה הוועדה בכלל מתכנסת? עניין זה מהווה בעיניי פגיעה מהותית בתהליך החקיקה.
חשוב לי לציין לטובה את התנהלותו של יו"ר הוועדה ח"כ אבישי ברוורמן. היו שני מקרים בהם אנשים שונים כמעט זלזלו בחשיבות הדיון ובדעותיהם של אחרים וח"כ ברוורמן מיהר להעמיד אותם במקומם. הוא נתן לכולם את זכות הדיבור וכמעט ולא נתן לאנשים להפריע לדוברים אחרים.
אוהד אבידר, יונתן קומט, יונתן אלפסי, אופיר גפן – הקליניקה לחקיקה חברתית במרכז הבינתחומי הרצליה
