הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים)

השפה הערבית מוגדרת כשפה רשמית במדינת ישראל. מסמכים רשמיים, שלטים במקומות ציבוריים וכל מידע ציבורי חשוב אמורים להופיע בעברית ובערבית. בפועל, מדינת ישראל מתנהלת בעברית, כששילוט מרכזי בין עירוני ושילוט עירוני בערים מעורבות או בחלקים מהן, חלק מהמסמכים הרשמיים ושורה אחת על השטרות והמטבעות מופיעים בערבית. השפה הערבית היא שפת אימם של כ- 20% מאזרחי המדינה וכל שכנותיה של ישראל מתנהלות בערבית.
לימודי הערבית נלמדים אך ורק בתיכונים עיוניים, זאת לפי בחירה, כאשר בחלק מהתיכונים ניתן להמירם בלימודי צרפתית. נכון להיום בערך 65% מתלמידי התיכון לומדים בתיכונים עיוניים, כשהמגמה היא לחזק את התיכונים המקצועיים והטכנולוגיים. כלומר, אם עכשיו כשליש מהתלמידים פטורים מלימודי ערבית, הרי שמגמה זו צפויה להתחזק בעתיד.

מה הצעת החוק אומרת

כל מוסד תיכוני (כיתות ט' או י' עד י"ב) בו הלימודים מתנהלים בעברית יעביר שיעורי ערבית.

השינויים הצפויים מאישור החוק

מטרת ההצעה היא קידום ההיכרויות בין שתי השפות על ידי לימודן, מתוך התייחסות לגודל האוכלוסיה הדוברת ערבית בישראל, מקומה של ישראל בין מדינות ערביות והיכרות נדרשת עם התרבות הערבית.
אלא שההצעה הינה גורפת ונראית על פניה כ'הצהרת חוק' יותר מאשר ניסיון אמיתי לשינוי. למשל, ההצעה לא מתייחסת לתקצוב שיעורי הערבית או להכשרת כוח הוראה מתאים. כמו כן – ובעיה זו מוצאת ביטוי, גם אם לא פיתרון, בהצעת החוק – היא מתערבת בסמכותו של שר החינוך לקבוע את תוכניות הלימודים, ולמעשה היא הצעת חוק שבאופן חריג למדי מבקשת לקבוע בחקיקה ראשית תוכן לימודי בבתי הספר.

היכן עומדת הצעת החוק

נפלה בקריאה טרומית ב-16.7.14.

מקורות

>>>> לרשימת כל הצעות החוק >>>>