הקדמה: בהמשך לשלושת הפוסטים הקודמים, לאור רלוונטיות הגזירות האחרונות בתקציב החינוך והחשיפה כי קיימת כיום מגמת הפרטה בלתי מבוקרת של החינוך (מועברים כ11 מיליארד שקלים לגופים פרטיים!!!) ערכנו ראיון עם אמנון רובינשטיין שכהונתו כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה ושר החינוך הפכו אותו לאחד ממעצבי החינוך בארץ. יש לציין כי במסגרת הקליניקה לחקיקה חברתית אנו משתפים פעולה עם המשמר החברתי כשעל דגלנו חרוטה הסיסמא: "קידום חקיקה חברתית". עסקינן עד כה בהיסטוריה, הבנת ההליכים והקשיים ביישום חוק חינוך חינם חובה וכעת נראה כי הראיון עשוי להוות מפתח לסלילת הדרך לפתרון.
חוק חינוך חינם חובה התקבל בכנסת ואף ישנה הקצאה תקציבית. מבחינת סטטיסטית כיום מדובר בכמות של כ160 אלף ילדים שהחוק מצופה לחול עליהם אך לפי הממצאים הוא אכן מוחל רק על 49 אחוז וזאת ללא אפשרות לדעת היכן החוק מוחל באופן מלא כלומר חובה וחינם והיכן באופן חלקי, דהיינו הממצאים לא מאפשרים להפריד מידע בעניין ה"חינם" לחוד וה"חובה" לחוד.
"אמליץ לכם לפנות לחוק חופש המידע בכדי לזרז תהליכים ולקבל מידע מקיף יותר" פותח ואומר אמנון רובינשטיין בנימה פרקטית
מהו לדעתך האירוע שהשפיע באופן משמעותי על הרפורמה ומדוע?
"העניין של חינוך בגילאי 3-5 נובע מגורמים רבים: ועדת טרכטנברג שקמה בעקבות המחאה החברתית במטרה לגבש שינוי חברתי וכלכלי, כח המשימה, וועדת דוברת שבין הצוות בלט שר החינוך הנוכחי. הבנת העליונות וההשפעה של החינוך בעיצוב המדיניות החברתית והכלכלית הביאו לדחיפות בגיבוש הרפורמה.
בין הרעיונות המרכזיים יש לשים לב למסקנה של וועדת דוברת המכונה "היפוך הפירמידה" שמשמעותה היא לשים דגש על הגיל הרך בעקבות ההבנה שבטווח הגילאים המדובר ניתן לגשר על הפערים ולא מאוחר יותר. מדובר בחדשנות מאחר והגישה השלטת בשנות ה70 הייתה אחרת, לפי הגישה בעבר היה ניסיון לערבב בין התלמידים בחטיבת הביניים אך עם השנים הגיעה ההבנה כי הפערים בגיל זה כבר מושרשים. האינטגרציה בעבר נכשלה והיה צורך למצוא דרך לסתום פערים בין מזרחים לאשכנזים ובין תושבי המרכז לתושבי הפריפרייה והרי שאין זה הגיוני להתעלם מקיומם של פערים תהומיים. סתימת הפערים כאמור הכי אפקטיבית בגיל הרך. עם זאת אני סבור כי החוק צריך להיות חינם אך לא חובה, אני מתנגד לכפייה ולאילוץ בכוח ולכן מציע זאת חינם ולא חובה. אני מוכרח לשקול את חופש הפרט ולקחת בחשבון את העובדה שילד זקוק לאמו גם אם היא לא משכילה."
האם לא כדאי לקחת גישה יותר פטרנליסטית??
"לא, הדבר אינו אכיף. מה ניתן לעשות כאשר הורה לא מוכן לשלוח את ילדו למסגרות? להביא כוחות שיטור וודאי שלא יכול להוות אופצייה. סביר כי הרוב הגדול, להערכתי כ98% ישלחו את הילדים למסגרות החינוך המספקות פתרון לאמהות עובדות בין היתר ויוותר מיעוט שלא רוצה לשלוח. אחזור על כך שאנוכי כבעל השקפה ליברלית דוגל בחינוך חינם ועידוד דרך תעמולה אך ללא כפייה".
המדינה הינה מורכבת ביותר מבחינת האוכלוסייה, ואחת השאלות המתבקשות היא האם יש לקיים חובה מינמלית ללמוד תכנים מסויימים?
"ראו, נעשו רפורמות וניסיונות רבים בתחום, בין אם הסעות של תלמידים לצרכים לימודיים, הצעות איחוד וכו'. במסגרת עשייתי בצעתי תוכניות שתרמו אך עדיין לא הצליחו לסגור את הפער. בין היוזמות רשת "קדמה" שהינה מערכת של בתי ספר ששמים דגש על יהדות המזרח."
מהם לדעתך החסמים העיקריים ליישום החוק?
"ראשית כל אציין על הצד הפדגוגי אין וויכוח וקיימת הסכמה שיש לתת לחינוך עדיפות עליונה. בעיניי נושא זה חשוב ממע"מ. העכוב נובע בעיקר מאילוצים כלכליים. ישראל השקיעה רבות בנושא החינוך בניגוד למה שכתוב בעיתונות, אך שום דבר לא הצליח לסגור את הפערים. הקשיים ברובם כספיים ומנהליים."
לאור המצב החברתי, פוליטי ומשפטי בארץ (במיוחד לאחר וועדת טרכטנברג), מה לדעתך השינויים הנדרשים בחוק על מנת שיהיה מיושם?
"אין צורך בשינוי בחוק חוץ מעניין החובה שראוי להפרידו. מלבד עניין זה החוק אינו ההזדמנות לשנות הפרדות שקיימות בין האוכלוסיות. בהתאם לתביעות העולות יש להקצות את הכספים."
האם בהשכלה הגבוהה ניתן לבצע רפורמה דומה?
"בהשכלה הגבוהה אין מקום לרפורמה דומה, אך כמובן שישנו צורך לעשות רפורמה מקיפה, ישנם סדקים באקדמיה אותם אני מתאר בספרי. הצעתי היא סובסידיות לפי מצבו הכלכלי של הסטודנט. אני לא תומך בשיטה הצרפתית לפיה מאפשרים כניסה המונית לאקדמיה ולאחר כניסה ראשונית זו מבצעים סינון אכזרי, אלא תומך בשיטה האמריקאית, כלומר בסיפוק בחירה לסטודנט. לפי השיטה באמריקה כוחות השוק יחליטו מה יותר טוב ואילו באירופה הסינון הוא מההתחלה והגישה היא רק "הטובים ביותר". להשכלה הגבוהה יש משמעות שונה בשיטות ולפי הממצאים בפועל ארה"ב נחשבת למובילה בתחום ההשכלה הגבוהה, האוניברסיטאות של ארה"ב נמצאות בראש הדירוג העולמי לצד מיעוט קטן של אירופאיות. בארה"ב ישנם יש להם קולג'ים קהילתיים שמאפשרים מאוחר יותר כניסה לאוניברסיטאות. בארה"ב ישנה נגישות להשכלה ואפשרות להתקדם, ולכן קיימת משיכה של אירופאים גם כן לארה"ב. עליי לציין כי לא הייתי משייך את ההשכלה הגבוהה לנישה של החוק המדובר וזאת כי להשכלה הגבוהה יש בעיות שונות לגמרי. בהשכלה הגבוהה חינם זה בלתי אפשרי, הלא גם כך מדובר בסעיף התקציבי הגדול ביותר, תשעה מיליארד ₪!! כמו כן בין חינוך חינם לגילאי 3-5 והשכלה גבוהה אבחר בראשון. אני סבור כי המצב הסוציאקונומי של הסטודנטים גבוה וכי יש מתאם כמעט מלא בין ציון פסיכומטרי לבין המצב בבית. בספרי בנושא סדקים באקדמיה ישנה התייחסות לכך. בנוסף לפי דו"ח בנק ישראל הרפורמה שעשיתי בהקשר המכללות הביאה לשיפור בשוק העבודה וצמצום פערים."
עד כה עסקנו באופן עמוק יותר בחינם אך נודה לך אם תרחיב בהקשרו של המיעוט החרדי שתפיסתו לגבי ה"חובה" זוכה לפרשנות שונה לחלוטין.
"חינוך החרדים הינו פרטי אך זה מנוהל על ידי מפלגות חזקות שהכניסו תקצוב למוסדות הנפרדים של ש"ס ואגודה. מוסדות נפרדים אלה יכולים ללמד מה שהם רוצים. לגבי השאלה האם הדבר מתנגש עם החובה של חוק חינוך חובה?? התשובה חיובית ויחד עם פרופסור רייכמן ומספר סטודנטים הגשנו עתירה לבג"צ בעניין אך לא יצא פס"ד מחייב. נראה כי החרדים לא מוכנים לפשרות ועל כן החוק לא משנה את השיסוע הקיים בחברה הישראלית. יש לציין כי אף הניסיון לאחד בין החינוך הדתי והחרדי לא מתקבל. אני למוד בעקבות ניסיון בעיירת פיתוח שלא צלח. יתרה מכך בזמנו בקשתי שספרים במקצועות הניטרליים יהיו אחידים בכדי לחסוך משאבים רבים אך גם כאן הייתה התנגדות מובהקת. תחום נוסףשאמור כביכול להיות ניטרלי הוא היסטוריית מדינת ישראל שגם עליו ישנה התעקשות מצד החרדים בעניין למידתו.
לצערי המסקנה היא שאיחוד אינו אופצייה. בארץ מתקיים מצב שהוא ייחודי לעולם כולו, מצב זה הוא קיומם של בתי ספר בבעלות מפלגתית. מפלגות החרדים הכניסו לחוק יסודות תקציב הוראה שלילדים של ש"ס ואגודה זכאות תקצוב בדיוק כמו לשאר ילדי ישראל. אף שההפרדה הינה אסון גדול לא נראה כי אפשר לשנותה. בכנסת לא קיים רוב לשינוי בחוק, אפילו הצעה מינימלית של יום משותף/ שיעורים משותפים לא מתקבלת. "
בעקבות האמור האם ניתן לקבוע שהחוק ריק מתוכן מההיבט החובתי?
"החוק לא מרוקן אך נפגע מהותית. כיוון נוסף של הפרדה נראה בתחום הרשויות המקומיות, בעיקר בעיריית תל אביב יפו שבה יש רישום גובר של ילדים ערבים לגנים מבלי שתהייה תוכנית נפרדת, הסיבה לכך ההורים שולחים את ילדיהם לגנים שברובם יהודיים היא בכדי שירכשו עברית תקנית. עניין זה מקשה על עיריית תל אביב מאחר והיא רוצה סמכות לקבוע מכסות אך להישאר תחת המודעות שזהו המגע היחיד. בערים מעורבות ישנם איזורי רישום נפרדים לחלוטין. להשקפתי צוכלו להמליץ שהתלמידים ילמדו מקצועות יחד/ יום אחד בשבוע. הרי זהו כמעט אבסורד שעם הערבים המפגש הראשון באוניברסיטה ועם החרדים לעיתים אין בכלל.
אף שבשאר העולם החרדים עובדים וישנה התקדמות בארץ החרדים לא מוכנים לקבל החוק אלא אם כן תתקיים ההפרדה, כעת כבר בכיתה א התלמידים מופרדים, בקרוב החינוך הממלכתי יהיה מיעוט. בהשוואה למדינות אחרות נמצא כי צרפת מדינה רפובליקנית מובהקת שמרשה לעצמה הכל ובארה"ב למשל מלמדים על הדתות השונות ולא את הדתות השונות. בארץ אגב בפרשת עמנואל אף כי בסופו של דבר נשלחו הורים לבית סוהר, בית הספר הפך לפרטי כדי לשמור על ההפרדה. מכאן נראה כי אנחנו שונים ואם תהייה התקדמות היא תהייה איטית בייחוד כשכרגע אנחנו הולכים אחורנית, ההפרדה הדתית גברה ב3-4 שנים אחרונות וזאת הופתעתי לגלות בעת כתיבת מאמר. אני הקמתי מכללה ערבית שבה סטודנטים וסטודנטיות לומדות יחד אך עניין החרדים מהווה ליגה אחרת. בתור שר החינוך הובהר לי שלא אוכל לגעת בחינוך החרדי"
מה מנע לבצע את הרפורמה באפן מקיף בתקופות בהם כהנת בתקפידים משמעותיים?
"התקציב גרידא. בהקשר האקטואלי עד עכשיו עלה המבצע 4 מיליארד ₪. תקציב החינוך בארץ הוא מאד גבוה אך גם הריבוי טבעי, סיבות אלו מביאות לקשיים ביישום תכניות מקיפות."
יחזקאל ריצ'ארד, אופיר בונקר, תמרה לרנר, אסף יגל.
