הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2015 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2015)

חוק הפחתת הגירעון החל את דרכו בשנת 1992, בתחילתן של שנות זוהר כלכליות לישראל. לחוק שתי מטרות: אחת, להגביל בחוק את ההוצאה הממשלתית השנתית, שפועלת במידה רבה כמו זמם על פיותיהם הבזבזניים של שרי הממשלה וחברי הכנסת ומונעת מהם לפגוע בכלכלה במעשיהם חסרי האחריות. שתיים, לוודא שהמדינה מצמצמת בעקביות את חובותיה למלוויה (בעיקר גופים פיננסיים בינלאומיים) וכך נהנית מאשראי בריבית נמוכה. החוק הזה, שכמו נכתב לשמח פקידי אוצר דאגנים, הוא מהסיבות העיקריות שישראל עדיין נחשבת כלכלה יציבה (מבחינת נתוני מאקרו).
מרבית השינויים האחרונים לחוק שינו בעיקר את גובה הגירעון שמותר לממשלה לאפשר בתקציבה השנתי, כאשר בכל פעם מעלים את גובה הגירעון לשנת התקציב הקרובה ומכסים על כך בגירעון נמוך מאוד (ואופטימי מאוד) בשנים שלאחר מכן. השינוי האחרון, ממארס 2014, שינה מהיסוד את אופן חישוב כלל ההוצאה הזה.
כרגע החוק מגדיר שבשנת 2015 מותר גירעון בן 2.5%, ב-2016 עד 2018 עד 2%, והחל משנת 2019 1.5%.

מה הצעת החוק אומרת

חלקה הראשון של ההצעה לא שונה מרוב השינויים הקודמים. לשנת 2015 הוא מבקש להגדיל את אחוז הגירעון עד ל-3.4%, לשנת 2016 להעלות את הגירעון עד ל-2.75%, שנת 2017 – 2.25%, 2018 – 1.75%, 2019 – 1.25% והחל משנת 2020 – 1% בלבד. משמעות הדבר היא שמורידים מההוצאה הממשלתית החל מעוד שלוש שנים כדי לאפשר הוצאה גדולה יותר בתקציבים עד אז.
אלא שלהצעת החוק הזו יש גם חלק נוסף, לפיו הממשלה יכולה להוציא עוד 1.3% מסכום התקציב כדי לשלם על נזקי מבצע צוק איתן, בשנה זו בלבד ורק לצורך מטרה זו. מדובר בכשישה מיליארדי ש"ח שנוספים להוצאה הממשלתית. ההוצאה הזו לא תחושב לגירעון המדינה לשנים הבאות. זו היא 'הקופסה השחורה' שדובר עליה שתספק את רצונו של צה"ל בתוספת תקציבית.

השינויים הצפויים מאישור החוק

הצעת החוק מאפשרת לממשלה להוציא יותר מעשרה מילארד ש"ח יותר ממה שהחוק הנוכחי היה מאפשר לה. מרבית הכסף כבר 'צבוע' לתיקון נזקי צוק איתן ולמעשה ניתן למשרד הביטחון. לא ברור מה יקרה בשנת התקציב 2016, שהרי התוספת הזו מוגדרת כחד פעמית, ולא סביר שצה"ל יסכים לקצץ בתקציבו. שאר הכסף יכול, ברמת העיקרון לממן חלק גדול מחיזוק השירותים לאזרח, אלא שנראה שרובו מיועד למימון הצ"ח מע"מ אפס על דירות שמקדם שר האוצר, שייתכן שתוזיל את מחירי הדיור וייתכן גם שלאו.
אלא שנראה שהבעיה הגדולה ביותר בהצעת החוק הזו היא שהחוק המדובר נוצר במקור על מנת ליצור יציבות כלכלית לאורך זמן, והממשלה הנוכחית מתקנת אותו כבר בפעם השלישית בפחות משנתיים. יתרה על כך, הצעת החוק מרחיקה לכת יותר מכל קודמותיה כשהיא מניחה שעודמספר שנים ישראל תוכל להקטין את גרעונה התקציבי פי שלושה. אין ספק שתחזית כזו עובדת היטב עם הגרפים לתכנון ארוך טווח (נאמר, עשר שנים) של אנשי האוצר, אך ספק רב אם היא ריאלית. אין ספק שהשינויים התכופים לחוק לא מעודדים יציבות כלכלית, והם בהחלט לא עוזרים לסגור החוב הלאומי. משמעות הדבר שאנו נשלם יותר ריבית על החוב, במקום על שירותים אזרחיים.

היכן עומדת הצעת החוק

עברה בקריאה ראשונה ב-27.10.2014.

מקורות

>>>> לרשימת כל הצעות החוק >>>>