כשנכנסים לאתר של המשרד להגנת הסביבה ובוחנים את נתוני זיהום האוויר, הלב מתרחב ומתמלא גאווה לאור העובדה שעל פי מדד איכות האוויר בכל הארץ שורר זיהום נמוך. אך לאחר מספר דקות של גאווה ישראלית ריח הזיהום באפינו החזיר אותנו בחזרה לקרקע המציאות.
ממבט ראשוני האתר נראה מבטיח ומאוד נגיש למשתמש ההדיוט, אך לאחר התעמקות קלה בנתונים עולה תמונה קצת פחות ורודה, ומקריאת דו"ח מבקר המדינה עולה סף החרדה. מבקר המדינה מצביע על צמצום משמעותי מהסכום שהוקצב למערך ניטור האוויר הארצי, דבר שמאריך בזמן רב עד שהציבור יזכה לראות תמונה כוללת ומפורטת של המידע על האוויר שהוא נושם.
כיום ניתן לראות את מערך הניטור העירוני, עתה הגיעה העת לפיקוח קפדני. מעבר לכך עדיין אין הסבר מניח את הדעת למספרים המופיעים בדוחות החודשיים על רמות המזהמים בצורה פשוטה וברורה . אין זה מספיק לפרסם דוחות עם מספרים שאף אדם מן היישוב יכול להבין ללא עצת מומחה וללא ליווי מודרך של אדם הבקיא בנושא. יש להסביר את פירוש המספרים על מנת שהציבור ידע וייזהר ויפיק לקחים מתאימים לאור הסכנות המרחפות מעל לראשו. כרגע נראה שכל ההמלצות של המבקר נשארו תלויות באוויר.
ולמקרה שחשבתם שמה זה כבר נוגע אליכם, זה כולה אוויר חם ודברים בטלים שמפריחים לחלל, יש לציין את הדו"ח שהוכן על ידי פרופ' ניר בקר, שמראה את העלות של הזיהום במפרץ חיפה. אז חיפאים וקרייתים יקרים דעו לכם שישנן השלכות כספיות ובריאותיות קשות לזיהום זה כל שנה ושנה. הדוח עושה סיכום החישוב שעולה מהדו"ח שכולל מחלות, אובדן ימי מחלה, אשפוזים ושאר ירקות ,מגיע לסכום של כ-132 מילון שקל. ולכ-400 מתים טרם זמנם בשנה. יש לזכור שלעלות הכספית הגבובה הזאת מצטרף גם המחיר הנפשי הכואב של המשפחות שיאבדו את יקירהן השנה בעקבות הזיהום המפרץ חיפה בלבד.לאור ההשלכות הקשות שתוארו זה עתה מתחדדת ההבנה שיש לדאוג שניטור האוויר והבדיקות השונות יהיו מהימנות ויגיעו לכלל הציבור.
קיצוצים הם כבר מזמן לא מילה גסה, איתם בארסנל גם תספורות והנחות לטייקונים ועוד, אנחנו אולי לא יודעים איך, אבל הם משפיעים עלינו, ובגדול! יש דברים שאנחנו יכולים לתקן ולשלם מכיסנו, אבל יש דברים שפשוט לא. אחד מהם הם איכות הסביבה והבולט ביותר שבהם הוא האוויר. כולנו חלק מאותה מערכת, חיה ונושמת והכי קל זה "להעלים" את מה שנעלם מעינינו- את האוויר.
אז מה באמת קורה מתחת לאפנו? (1) התוכנית לניטור זיהום האוויר אשר הייתה צריכה לצאת בשנת 2015 הפכה לשלד דק, שכל מה שנשאר ממנו הוא זיכרון עמום. (2) רשימת המפעלים המזהמים ביותר והחברות (המכונה: "הרשימה הסביבתית האדומה") אמנם פורסמה אך רק למתעניין במשרד להגנת הסביבה ואילו ההשפעה על השקעתו של הציבור בהם דלה ומגוכחת. (3) בדיקות הזיהום על ידי המדינה בפועל לא מבוצעות על ידי המדינה אלא על ידי גוף פרטי אשר הוא בודק גם של הגופים הפרטיים (ניגוד עניינים???). (4) המעבר לטכנולוגיות ייצור חשמל נקיות -שמקורן בגז טבעי לדוגמא- מתעכבות, ומה לא….
במהלך הפוסטים הבאים נרד לעומקו של עניין לגבי ניגודי העניינים של ה"בודקים" מטעם הרגולטור אשר עובדים גם אצל החברות הפרטיות, נבדוק מה המדינה עושה עבורנו, איגוד הערים "הירוקות" ונבחן במפרץ חיפה את הרוחות המנשבות. בנוסף ננסה להבין מדוע שכאשר וכבר מנטרים ומגלים זיהומים משמעותיים הציבור הוא האחרון לדעת מכך ומדוע אמצעים ומנגנוני פיקוח שאמורים להגן על האזרח לא הופעלו.
>>> לקריאה נוספת: מה זה חוק אוויר נקי?
דניאל וידלנסקי, יונתן רובנס, עומר מאור, גיל מונטה