כפי שהרחבנו בפוסטים הקודמים, ישנו חוסר הלימה בין החוק לביטוח לאומי המחייב הקמת ועדות שומה חיצוניות לבין הפרקטיקה הנהוגה כיום שבה ישנן ערכאת ערעור פנימית בה נדונים העררים על-ידי עובדי אותו הגוף אשר יצר להם את החיוב מלכתחילה תוך ניגוד עניינים מוחלט.
בפוסט זה שמנו לנו כמטרה לבחון לעומק את מערכת היחסים בין המוסד לביטוח לאומי כאורגן ממשלתי לבין החוק הישראלי ומעמדו הנורמטיבי. הרושם המתקבל הוא קיומה של מערכת יחסים מורכבת בין אורגן שנוסד ע"י הממשלה הכפוף לחוקי המדינה, לבין המדינה עצמה על מגוון האינטרסים השונים המתנגשים לעיתים רבות. את כוחו ומעמדו הנורמטיבי שואב המוסד לביטוח לאומי בראש ובראשונה מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995. בנוסף, מעבר לאמור לעיל המוסד לביטוח לאומי נשען ושואב סמכויות רבות מחוקים ותקנות רבות נוספות, בהם: חוק האזרחות, תשי"ב – 1952, חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 וכו'.
אין ספק כי המטרה המרכזית של חוק הביטוח הלאומי הינה הקלה על מצבו הסוציאלי והכלכלי של האזרח ועל ההתמודדות מול הרשות של האזרח. לא פעם מתברר כי למרות הוראות ברורות של החוק מכוחו פועל המוסד קורה שהפקידות הבכירה הקובעת את המדיניות לפקידות הזוטרה בורחת לקבוע כללים ככל העולה על רוחם תוך פגיעה בלתי נמנעת באזרח. אי קיום הוראות החוק לעיתים נובע כתוצאה מ"פרשנות יצירתית" ועל גבול דק בצורה המתיישרת כביכול עם החוק, תוך יצירת משמעות המאיינת את הוראות החוק ופוגעת למעשה באזרח הסתתרות המוסד מאחורי חומות בירוקרטיים מגבילה את יכולת החקירה, הבדיקה והביקורת על התנהלות המוסד. טובת האזרח נפגעת, האזרח מנוצל ומותש מהמערכת הבירוקרטית הסבוכה ונותרנו חסרי כל קול.
לפני שנכנס ונבדוק את יישום החוק דה-פקטו, יש לבחון את הנתונים בשאלה מי הם אותם אזרחים, מבוטחי ביטוח לאומי שנפגעים מאי יישום החוק. אלא כדי לענות על שאלה זו עלינו לדוג את אותם נתונים נסתרים שנמצאים בידי ביטוח לאומי. כידוע להתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית ככלל וזו של הביטוח הלאומי בפרט זו משימה לא פשוטה, עת כתיבת הפוסט אנו עדיין נתקלים בחסמים של בירוקרטיה זו.
בעניין וועדות השומה ניסינו לבדוק מהו המסלול אותו אזרח צריך לעבור כדי להגיש ערר על חיובים בדמי ביטוח לאומי- מסלול זה נקבע במפורש בחוק ואמור להיות ברור לכל אך אפילו אנחנו בזמן כתיבת הפוסט לא קיבלנו לכך תשובה ברורה מהביטוח הלאומי. בעידן האינטרנט ובעידן מעמדו של חוק חופש המידע במשפט הישראלי, בו מידע מסוג זה צריך להיות נגיש לציבור התאכזבנו לגלות שהדרך לקבלת המידע ולאזרח המערער אינה פשוטה. לאור מחסומים אלו ברור כי החקיקה החברתית אינה חברתית כל עוד החברה אינה נהנת ממנה ואינה נגישה אליה. לאחר ניסיונות רבים של בדיקה, חקירה והגעה אל שערי המוסד עצמו, גילינו כי שעריו של המוסד גבוהים מכדי לאפשר מעבר לצרכי בדיקת הנאותות של פעילות המוסד אותה ניסינו ועדיין מנסים לקיים. מאגרי המידע האלקטרוניים דלים במידע מהותי, ניסיונות טלפוניים ואף הגעה למקום מבצרם נעצרו ע"י הפקידות הזוטרה.
בצער רב, לא ניתן למצוא כיום פסקי דין והלכות מכוננות בעניין זה. ונדמה כי אין כל כוונה בביטוח הלאומי להקל על האזרח ולהביא את השינוי. ומתי תגיע הישועה? עו"ד יפית מנגל, פעילה חברתית, עורכת דין המייצגת גופים ואישיים פרטיים אל מול המוסד לביטוח לאומי הגישה תביעה לבג"ץ שיכולה להוות נקודת שינוי מרעננת ב-"בג"ץ 2300/14 חברת נס טכנולוגיה בע"מ נ' שר הרווחה" נקבע בהחלטה ייחודית כי על המוסד לביטוח לאומי להקים ועדות שומה על פי החוק. בג"ץ זה ניתן רק לפני כחודשיים על כן, וטרם הניב פרי על אף הבטחת המוסד לפעול לאלתר למנות וועדות שומה. עם זאת, הניב הבטחה בעלת משמעות רבה לעתיד למנות וועדות שומה בפניהן יוכל האזרח לערער על החלטות בחיובי תשלומים שונים. המוסד טוען לחבלי לידה המקשים על הקמת המערך ופה עלינו לשים את היד על הדופק ולדרוש את יישום החוק בהתאם לתכלית ולמנוע מראש כשלים צפויים בפעילות הוועדות שימונו.
שלכם: דבי ברנסון, אלעד גלרשטיין, שרון לנדלר ודנה שרגל.
