בעקבות הפרסומים הרבים בתקשורת, על התחלואה הגבוהה בעיר חיפה והקשר האפשרי בינם לבין זיהום האוויר במפרץ חיפה, החלטנו להתעמק בנושא. בפוסט הקודם הבאנו בפניכם את תחילת הראיון עם ד"ר אריה ונגר, ראש תחום איכות אוויר ואנרגיה בעמותת "אדם, טבע ודין".
עתה נביא בפניכם את המשך הראיון עימו, מסקנותיו של ד"ר ונגר והצעותיו להמשך:
ש: אז מה הדרישה בעצם מהמפעלים? עד כמה הם מיישמים את הוראות החוק בפועל לשמירה עם זיהום האוויר?
ת: "זה תהליך שלוקח זמן. מדובר בציוד שעולה עשרות ומאות מיליונים ובתהליכים הנדסיים של להזמין את הציוד לתכנן את ההרכבה בתוך המפעל, לשלב את הציוד במערך הייצור, להשבית יחידות ייצור לחודשים לפעמים. זה לא תהליך פשוט ויש בהחלט מדרג בחוק אוויר נקי, לא לתעשייה ולא למשרד להגנת הסביבה יש יכולת לעשות את זה תוך יום. עשו חלוקה לפי סקטורים, מתכת, אנרגיה, דלקים. כל סקטור נכנס בשנה אחרת, והדברים קורים. החוק הניע דינמיקה אדירה. לא הכל מושלם, יש אולי בעיות ועיכובים, אבל הרוב כבר קורה ואמור להסתיים עד 2016."
ש: אז סיפור המפעלים קטן?
ת: "לא, זה לא סיפור קטן. זה סיפור משמעותי, אבל הוא התחיל לקרות והוא יסתיים תוך שנה-שנתיים. עדיין צריך אכיפה, בדיקות שונות ופיקוח שכל הטכנולוגיות שהוכנסו עובדות טוב. אבל באכיפה המשרד להגנת הסביבה חלש, ואין לו משאבים מספיקים."
"יש פה עוד עניין חשוב, התכנון. התפישה של המשרד להגנת הסביבה היא שכל מפעל בפני עצמו חייב לעמוד בתקן ובמגבלות הפליטה שלו. אבל כמו במכוניות- למה יש בעיות זיהום מתחבורה, בגלל שכולם עבריינים ופולטים יותר ממה שמותר להם? לא, רוב האנשים הם אזרחים שומרי חוק, אבל מספיק שיש פקק של אלפי מכוניות בנקודה אחת, שכל אחת מהן בפני עצמה היא בסדר, אבל יהיו בעיות זיהום אוויר. אותו דבר קורה בתעשייה. התפישה היא שכל מפעל צריך לעמוד במגבלות שלו וזה נכון, אבל עדיין, צריך להסתכל על הדברים ברמה האזורית. כמה מפעלים ותחנות כוח עוד אפשר להקים באותו אזור? כל ההסתכלות התכנונית לטווח ארוך לא קיימת. כל מערכות התכנון והבנייה עובדות נקודתית. בא יזם, מעלה תכנית, מגיש תסקיר השפעה על הסביבה, ומחליטים אם המפעל מאושר או לא. מה עם כל ההתפתחות התעשייתית בעתיד? כל ארובה בפני עצמה מטופלת, אבל חזון ארוך טווח ורחב יותר, לא קיים. ופה גם חוק אוויר נקי לא שינה. הוא נותן את הכלים אבל לא משתמשים בהם."
"הבעיה, עד כמה שאני רואה, היא לא בעיה של עבריינות. יש הרבה שאלות של אכיפה שעורכי דין הולכים אליהן באופן טבעי, אבל בעיני הן לא השאלות הכי גדולות באיכות סביבה, ואולי אני די חריג בעניין. צריך לעמוד בחוק. אם מפעל ענק חורג מהתקנים שלו זה כמו אלפי מכוניות, אבל חוק אוויר נקי שינה את המצב כשהטיל אחריות אישית על נושאי משרה בתאגידים, מנכ"לים ודירקטוריונים, ואני חושב שהרוב לא מעוניין להסתבך בפלילים."
ש: אתה טוען שהחוק נותן כלים אבל לא משתמשים בהם. אז מה עושים?
ת: "רק הציבור יכול. צריך לצאת מלחמה, עם מרכאות או בלי מרכאות, רק בלי כלי נשק כמובן."
ש: מה עיריית חיפה, למשל, יכולה לעשות היום שהיא לא עושה?
ת: "צריכה להיות הכרזה על אזור מוכה זיהום אוויר, שתביא להכנת תכנית אזורית ממוקדת. במסגרת התכנית יש הרבה דברים שניתן לעשות. למשל, היישום של ה-BAT לפי חוק אוויר נקי מחויב רק במפעלים הגדולים. אפשר להתחיל לחייב גם את המפעלים הבינוניים והקטנים. תכנית תחבורה רצינית לחיפה- אין. השלמת פערי מידע, אנחנו יודעים הרבה על מזהמים אבל לא על כולם אנחנו יודעים ולא את כולם מודדים. אם היה עוד כסף ועוד אנשי מקצוע אפשר היה לעשות עוד הרבה. אם חסרים כלים אפשר לחוקק עוד, אבל עד היום עוד לא עשו שימוש בכל הכלים שכבר יש, לכן לא זו הבעיה."
ש: יש הסכמה בקרב גורמי המקצוע שחוק אוויר נקי הוא חוק מתקדם מאד, גם ביחס לעולם. איפה אנחנו נופלים, ביישום?
ת: "כאמור, אני מחלק את זה לשניים- במה שהמשרד להגנת הסביבה דורש מהמפעלים, אנחנו מאד מתקדמים. באירופה לא דורשים למשל את ה-BAT המיטבי כמו אצלנו. אבל במה שהממשלה צריכה לתת את חלקה, היא לא עושה. קח לדוגמא את נושא האכיפה. במשרד לאיכות הסביבה, יש רכז איכות אוויר בכל מחוז שאחראי לפעמים על הרישוי והפיקוח של עשרות ומאות מפעלים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו מבחינת טכנולוגיה ותהליכים שצריך להכיר לעומק. בפועל, לפקח של המשרד לוקח לפעמים כמה שנים להגיע בסבב למפעל מסוים. כשהיינו בסיור בגרמניה ראינו שיש לפקח עשרה מפעלים שהוא מלווה אותם יומם ולילה, משלב הרישוי דרך היישום ועד הפיקוח, כשבכל שלב מתייעצים איתו."
ש: משהו לסיום?
ת: "זה תהליך איטי, קשה, מלא תסכול עם הרבה קרבות מאספים ולפעמים קצת הצלחות. אבל כדי לסיים בנימה אופטימית, ענייני סביבה הם לאנשים אופטימיים. זו ריצה למרחקים ארוכים, של אנשים אופטימיים ולאט לאט דברים מתקדמים. בסוף גם לא תהיה ברירה, עוד מאה אלף מכוניות ועוד מאה אלף מכוניות כל שנה, בסוף יבינו שצריך לנסוע בקומות, אחד על השני. בסוף למישהו יפול האסימון. אולי זה יעלה בהרבה כאבים אבל בסוף זה יקרה."
אנו רוצים להודות לד"ר ונגר על הראיון ושיתוף הפעולה.
מאמרו של ד"ר אריה ונגר "העדפת ערכי בריאות וסביבה על פני ערכי כלכלה בחוק אוויר נקי" עומד לצאת במסגרת גליון ז' של כתב-העת חוקים.
בפוסט הבא נסכם את כל מסקנותינו עד כה בעקבות חוק אוויר נקי ונוסיף המלצות לשר הגנת הסביבה הטרי ולוועדות הפנים והגנת הסביבה על הכיוונים הנדרשים לטיפול במצב.
דניאל וידלנסקי, יונתן רובנס, עומר מאור, גיל מונטה
הקליניקה לחקיקה חברתית, המרכז הבינתחומי הרצליה
